מחקר: אמצעי מניעה נגד הריון מעלים את הסיכון להתאבדות

בווידיאו: האמא הזו ילדה שני זוגות תאומים למרות שהשתמשה באמצעי מניעה

אמצעים הורמונליים למניעת הריון אומנם נמצאים בשטח כבר הרבה שנים, אבל השימוש בהם עדיין שנוי במחלוקת. מבעיות הורמונליות, ועד לשיעור יתר ולמצבי רוח משתנים, הם אומנם מונעים היריון ואף מקלים על דימום כבד וכאבי מחזור קשים, אבל הם גם עלולים לגרום לתופעות לוואי פסיכולוגיות שליליות.

במחקר שהתפרסם בכתב העת האמריקאי לפסיכיאטריה, חוקרים מדנמרק דיווחו על כך שנשים שנטלו גלולות למניעת הריון, מדבקה או אפילו התקן תוך רחמי, היו בעלות סיכון של פי שלושה להתאבד בהשוואה לנשים שמעולם לא השתמשו באמצעי מניעה הורמונאליים. הסיכון להתאבדות הקשור באמצעי מניעה הורמונליים היה נמוך, הסבירו החוקרים, אך הנתונים מצביעים על כך שמן הראוי לחקור את הנושא עוד לעומק.

צוות החוקרים במחקר הנוכחי הוא אותו צוות שדיווח בשנה שעברה כי אמצעי מניעה הורמונליים היו קשורים בסיכון גבוה של 70 אחוזים לדיכאון, שבעצמו קשור להתאבדויות. בגלל הקשר הזה, במחקר הנוכחי, החוקרים בדקו מפורשות שימוש באמצעי מניעה והתאבדות. הם השתמשו במחקר ארצי שעוקב אחר כל הנשים בגילאי 15 ומעלה שחיו בדנמרק בין השנים 1996 עד 2013. המחקר ניתח מרשמים ומילוי מרשמים לאמצעי מניעה, כמו גם מקרי מוות וסיבות למוות, והשווה בין נשים הנוטלות אמצעי מניעה לנשים שאין להן היסטוריה של שימוש באמצעי מניעה.

עוד בנושא:
גברים נמשכים פחות לנשים שנוטלות גלולות?
מהם סימני האזהרה לפני התאבדות?

החוקרים מצאו כי בקרב נשים שהשתמשו באמצעי מניעה הורמונאליים, אפילו אם רק לאחרונה, הסיכון לניסיון התאבדות היה כמעט כפול מזה של נשים שמעולם לא השתמשו באמצעי מניעה. הסיכון היה כמור פי שלושה כאשר היה מדובר על התאבדות. עוד מצאו החוקרים כי המדבקה הייתה קשורה לסיכון הגבוה ביותר לניסיון התאבדות, ולאחר מכן התקן תוך-רחמי, טבעת למניעת הריון ולאחר מכן גלולות.

"בתחילה הופתעתי מהסיכון הגבוה בהשוואה לתוצאות של מחקר הדיכאון שפרסמנו בשנה שעברה", הסבירה שרלוט ווסל סקובלונד, מחברת המחקר מאוניברסיטת קופנהגן בדנמרק. ובכל זאת, לדבריה, התוצאות הגיוניות מפני שבמחקר הנוכחי היא השוותה נשים שמשתמשות באמצעי מניעה הורמונליים למניעת הריון לנשים שמעולם לא השתמשו בגלולות למניעת הריון, בעוד שהמחקר הקודם השווה אותן לכאלה שלא משתמשות: קטגוריה זו, היא הסבירה, עשויה לכלול נשים שהחלו להשתמש באמצעי מניעה הורמונאליים אבל עצרו בגלל שינויים במצב הרוח למשל.

המחקר הנוכחי גם בדק אוכלוסייה צעירה יותר, והסיכון עלה בצורה חדה בשני החודשים הראשונים אחרי תחילת השימוש באמצעי המניעה. אחרי שנה, רמת הסיכון צנחה. אבל גם לאחר שנה, הסיכון נשאר גבוה יותר מאשר לנשים שלא השתמשו באמצעי מניעה: סיכון כפול אחרי שנה ו-30 אחוזים גבוה יותר לאחר שבע שנים. התוצאות של המחקר נותרו בעינן גם לאחר שהחוקרים התייחסו לגורמים אחרים שיכולים להשפיע על הסיכון ההתאבדות, כולל קיומן של מחלות נפש.

ובכל זאת קיימות לא מעט בעיות במחקר, אחת מהן נובעת מהעובדה שהמחקר לא יכול להסביר את כל הסיבות האפשריות מדוע נשים המשתמשות באמצעי מניעה שונות מאלה שלא. החוקרים מסכימים כי הממצאים אינם חזקים מספיק כדי להרתיע נשים להשתמש באמצעי מניעה הורמונליים אך טוענים כי התוצאות צריכות להניע את הרופאים לדון בתופעות הלוואי האפשריות של אמצעי מניעה ולשים לב יותר לנשים שעשויות להיות בסיכון גבוה יותר, כמו אלה שיש להן היסטוריה של דיכאון או הפרעות במצב הרוח. "אנו סבורים כי הממצאים הם קצת מדאיגים", אמרו והוסיפו כי הם סבורים שרופאים שרושמים אמצעי מניעה הורמונליים צריכים לעשות קצת יותר מאמץ כדי להעריך את מצבה של האישה שיושבת לפניהם לפני שהם נותנים מרשם".

על אף תוצאות המחקר לא ברור כיצד אמצעי מניעה עשויים להשפיע על הסיכון להתאבדות, וזה ככל הנראה נובע חלקית מהאופן שבו הורמונים יכולים להשפיע על מצב הרוח ועל דיכאון. "אני מאמין כי אמצעי מניעה הורמונלי יכול להיות בעל השפעה ישירה על המוח", אמר החוקר הראשי.

ואכן, במחקר שנערך על 90 נשים באוניברסיטת קליפורניה ופורסם בשנת 2015 בכתב העת Human Brain Mapping נמצא כי שני אזורי מפתח במוח - האזור האורביטו-פרונטלי הלטראלי של קליפת המוח ופיתול החגורה האחורי (Cingulate cortex) היו דקים יותר נשים שהשתמשו בגלולות למניעת הריון מאשר בנשים שלא. האזור האורביטו-פרונטלי הלטראלי של קליפת המוח, נחשב לאיזור חשוב מאוד שנמצא מעל ארובות העין ועושה אינטגרציה בין המערכת הלימבית (מרכז הרגשות) לבין המערכות הסנסוריות (קלט תחושתי) ומוטוריות. כך שהוא קשור ליכולת שלנו לבחור, לתכנן ולקבל החלטות.

המחברים מסכימים כי נשים שמשתמשות באמצעי מניעה הורמונליים בהצלחה לא צריכות להפסיק להשתמש בהם. במקום זאת, הם מציעים לנשים ולרופאים שלהם לדון בסיכון התאבדות פוטנציאלי כאשר בוחנים אמצעי מניעה. "גם נשים וגם הרופאים שלהן צריכים להיות מודעים לתנודות במצב הרוח כתופעת לוואי פוטנציאלית, כך שהם יוכלו להפסיק את נטילת אמצעי המניעה אם יש שינוי". לדבריהם, הרופאים צריכים לרשום לפחות נערות צעירות אמצעי מניעה הורמונליים, אלא אם כן יש סיבות רפואיות לעשות זאת.