חולה נקיון: כשהקפדה על פרטים הופכת לטורדנות כפייתית

בעבר נטו לחשוב שהסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית, או כפי שאתם מכירים אותה OCD, הם שלושה אחוזים בלבד מהאוכלוסייה. היום כבר מדברים על אחוזים גבוהים בהרבה. ההפרעה הזאת זכתה לכינוי "מחלת האנשים החכמים", אבל אפשר גם לכנותה "מחלת האנשים המוצלחים והמצליחים". התסמינים הטורדניים-כפייתיים, ששימשו אצל אותם אנשים מנגנון הגנה, דרך פעולה ומנוע, יכולים לעבור בקלות את הגבול הדק ולהפוך להפרעה. השורה התחתונה היא פגיעה באיכות החיים, של הסובל ושל הסובבים אותו. לעיתים זו תהיה פגיעה אנושה.

מדובר לא פעם באנשים שהם מושא לקנאה. כאלו שהגיעו לפסגה, אך מתקשים ליהנות מהנוף שנשקף ממנה. התסמינים הטורדניים גורמים לראש לעבוד ללא הפסקה והמחשבות רצות בלי הרף ואינן נחות לרגע: רשימת מטלות הקשורות לאירוע המתחייב בבית ההופך לפרויקט חיים, לחץ מחשבות שאינו מרפה על אלו הנושפים בעורף, תחושה של פרנויה וקונספירציה כלפי אלו, שלתחושת הסובל, מעוניינים להפילו ממרום מעמדו, תוך רצון לרשת את מקומו, והצפה רגשית כלפי אלו שלדידו מקנאים בו, תוך תחושה ששנאתם כה תהומית עד שיעשו הכל כדי להפילו.

עוד בנושא:
אורתורקסיה: הפרעת האכילה המסוכנת שלא שמעתם עליה
בדקו את עצמכם: האם אתם חיים עם סטרס שמסכן את הבריאות?
האוייב שבפנים: למה יש לנו יצר הרס עצמי?

היום המודעות ל-OCD גדולה יותר מאשר בעבר. אנשים יודעים שהתסמינים הכפייתיים משתלטים עליהם, לטוב ולרע, ולכן הם מרשים לעצמם לבוא לקליניקה ולומר: "דוקטור, תעזור לי לייצר לעצמי פיסת רוגע". מבחינת הפסיכיאטריה זהו הישג תודעתי חשוב. אצל אותם לוקים בהפרעה, הפסגה אינה סוף המרוץ. לעתים היא רק ההתחלה. זה אחד הגורמים לכך ששכיחות הסימפטומים של חרדה בקרב מנהלים ובעלי שררה בישראל (ובעולם כולו) גבוהה ומקומה של הפרעה טורדנית-כפייתית אינו נפקד.

ההפרעה כוללת שלושה מאפיינים:

1. לחץ מחשבות בלתי פוסק שאינו נשלט ואינו ניתן לעצירה. מוחו של האדם משול לרכב שנוסע כל הזמן במהירות מסחררת וכתוצאה מכך נשחק. אין יכולת להוריד הילוך או להעביר לניוטרל. אין אפשרות לדחוק מחשבות או לופים של בעיות המתרוצצות במוחו של הסובל - יש רשימת מטלות שצריך לבצע וכל זה במקביל לשחזורים של שיחות וסיטואציות מההווה והעבר. הקונפליקט התמידי הופך אותו ל"מתלבט נצחי", שכן הוא מתקשה להחליט, בין אם מדובר בהחלטות דרמטיות המשפיעות על עתידו, ובין אם בהחלטות יומיומיות פשוטות. אין יכולת של סינון בין עיקר וטפל ובמקום זה מתקיימת הצפה של דאגות וחרדות. הראש עובד שעות נוספות, הלחץ גובר וכתוצאה מכך פעמים רבות הלוקים בתופעה יירדמו רק כאשר יהיו מותשים. לעיתים חלק מהם "מטפלים" בעצמם על ידי אלכוהול במינונים עולים או כדורי הרגעה.

2. שאיפה לשלמות וכתוצאה מכך - צורך בשליטה. הדבר מתבטא בקושי להאציל סמכויות, בעיסוק בפרטים הקטנים ובהצפה שלהם. כל פעולה הופכת ל"פרויקט", והאדם ינוע בין "פרויקטים" ויתקשה לשלב ביניהם, או יסבול מדחיינות כרונית. הוא מתגלה כלא גמיש, מציף ומתיש את עצמו ואת הסובבים אותו. ההרגשה היא ש"אני עושה משהו כמו שאני רוצה לעשות אותו, או שהוא לא ייעשה בכלל". חשוב לציין כי האדם הפרפקציוניסט אינו מקפיד על שלמות בכל דבר, אלא רק בתחומים החשובים לו. עניינים אחרים הוא יכול להטיל על אחרים או לבצע באופן שטחי. הלוקה ב-OCD עלול לסבול מ"פתיל קצר", סף גירוי נמוך והתפרצויות על הסובבים אותו כי הוא "יוצא מדעתו" כשדברים לא נעשים בצורה מושלמת, בדיוק כפי שביקש. פרטים קטנים יכולים להפריע את מנוחתו ולמנוע ממנו שקט פנימי, מה שיקשה עליו גם להבין סדרי עדיפויות ולהכיר בכך שיכולותיו מוגבלות, למרות כישרונו.

3. התנהגויות כפייתיות. מדובר על טקסים בלתי נשלטים שנכפים על הסובל ומרגיעים את החרדה המציפה. אחד השכיחים בהם הוא טקס ניקיון כפייתי בו האמצעי הופך למטרה ויכול בהדרגה להשתלט על ישותו של האדם. הטקס כולל ניקיון גופני שיכלול רחצה, היגיינה וטיפוח אישיים, תוך הקפדה על ריטואלים קבועים ארוכים ומתמשכים, הגוזלים זמן רב והופכים את הלוקה למתקשה לעמוד בזמנים. שטיפות ידיים חוזרות ונשנות עד עשרות פעמים ביום, כשהסובל יכול לדרוש אותן גם מהסובבים אותו.

הטקס גם כולל שימוש בתמרוקים ובשמים ספציפיים, טקסי חיטוי תוך הקפדה על רגישות לריחות מסוימים והחלפה מרובה של בגדים (בגד לכל מטרה). דרישת החיטוי יכולה לא להיעצר רק בלוקה אלא לזלוג, לדרישתו, גם לסובבים אותו. הדרישות יכללו "פרוטקולים אישיים" להתנהגות היגיינית של דיירי הבית, הקפדה קיצונית על הפרדה בין חוץ ופנים עם קביעת ביגוד ספציפי לסיטואציות מוגדרות, טקסי ניקיון מפרכים של הבית עם חומרי ניקיון איכותיים לכל מטרה, שיטות עבודה של סטריליזציה, שטיפות חוזרות תוך מסדרי ניקיון, הקפדה על ניקיון המנקה שלא "יזהם" את החלל וכביסות חוזרות ונשנות.

הניקיון הופך מאמצעי למטרה וחוסר הקפדה על הכללים שפיתח הלוקה בהפרעה מערערת את שווי משקלו. הוא מאוד סובל כשהדברים לא מתבצעים לשיטתו. ההתפרצות שלו היא בלתי נמנעת מכיוון שלדידו מדובר בצורך קיומי של הישרדות. כאשר טקס הניקיון לא מבוצע בדיוק מושלם עם רצונותיו, נשמטת הקרקע מתחת לרגליו והוא טובע. ההתפרצות לא מאחרת לבוא, אבל היא מעידה בראש ובראשונה על מצוקת הלוקה ולא על אופיו ואישיותו. הוא יכול להיות אדם טוב לב, העושה מעשי חסד ומיטיב עם אחרים, אך כלפי גרעין הסובבים הפנימי שלו הוא יתקשה לשלוט בהתנהגותו, בשל מצוקתו.

טקסים שכיחים אחרים הם צ'ק ליסט של מטלות, כשהאדם משועבד לרשימות שהכין לעצמו ומתקשה למצוא מנוחה עד שיסיימן, בדיקה חוזרת של סגירת דלתות, גז, דוד שמש או קריאה חוזרת של טקסט. חזרה על פעולות ספציפיות וריטואלים אישיים שפיתח שוב ושוב, כדי לזכות בשקט ובשלווה המיוחלים. טקסים שכיחים אחרים יהיו עיסוק בסימטריה ובארגון חפצים על פי חוקיות ספציפית שכל שינוי בה גורם לאי נוחות, אגרנות כפייתית של בגדים, רהיטים, עיתונים וניירות, אכילה כפייתית על בסיס רגשי, חיפוש אובססיבי אחר מידע בתחומים שונים ואפילו עיסוק אובססיבי במין ואהבה אובססיבית שתגבול בהטרדה וקנאה חולנית לבן הזוג.

הסובל מ-OCD יכול להגיע שוב ושוב לרופאים מומחים ולבצע בדיקות חוזרות. הדאגה לבריאותם ולשלומם של בני המשפחה היקרים יכולה להדיר שינה מעיניו. כל שיעול של ילד, כל איחור של הבעל, מכניסים ללחץ אינסופי.

מנהלים כפייתיים רבים הם וורקוהוליקים המתקשים להתנתק מהעבודה הן במחשבה והן פרקטית, במעשה: גם בביתם הם יהיו מחוברים לעסק ולמשרד. אנשי עסקים מגה-מצליחים שאינם יכולים ליהנות באמת מפירות הצלחתם. הם יתקשו להתנתק מעבודתם וראשם יעסוק בה עשרים וארבע שעות ביממה, תוך קשר רציף ושוטף למיילים, למסרונים ולנתונים זורמים. הם יתקשו להאציל סמכויות ויעמיסו על מוחם אחריות שיכולה וצריכה להיות מוטלת על הכפופים להם. יהיו נתונים ללחץ מתמיד, ללא הרפיה, ולעתים יחושו בקריסה גופנית. כל ההתנהגויות הללו מוגדרות כהפרעה נפשית אך ורק אם הן מפריעות באופן משמעותי לאיכות החיים ולתפקוד היומיומי וגורמות לסבל רב (גופני ונפשי) לאדם ולסביבתו.

הטיפול ב-OCD הוא מורכב ומשולב. לפרקים יהיה קשה להביא את האובססיבי הסובל לטיפול כי הוא יאמר "מה רוצים ממני? אז אני מקפיד על ניקיון. מה רע בכך?" הוא יתקבע באמונותיו וחוסר הגמישות לא תאפשר לו לשמוע אלא רק להשמיע. שיחה עימו תהפוך למונולוג ולא דיאלוג. פעמים רבות יגיע בלחץ בני משפחתו הסובלים ממרותו ומטקסיו. הלחץ והמצוקה בו הוא מצוי משפיעים על הווייתם ומחלחלים לכל בני הבית. הם גם מתקשים לראות את יקירם האהוב סובל כשטקסיו שולטים בו, מעבירים אותו על דעתו ומוצאים ממנו התנהגות שאינה תואמת את אישיותו. הטיפול יכלול:

1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).
המטפל יגביל בהדרגה את הטקסים וילמד את האדם להתקיים בלעדיהם. לסובלים מניקיון כפייתי, לדוגמה, יורדו בהדרגה מספר פעולות הניקיון ותדירותן, ותיבנה תכנית טיפול המגבילה את העיסוק בתבנית הפעולה הכפייתית. המטופל ילמד טכניקות של הסחת מחשבות הטורדות את מנוחתו ומעלות חרדה. הדבר נעשה באמצעות מתן כלים לוגיים ומעשיים. סדרת מפגשים שבמהלכה מגבשים עם המטופל תכנית עבודה מסודרת ונותנים לו שיעורי בית משימתיים.

בנוסף, המטפל מלמד אותו להמיר חשיבה שלילית בחשיבה חיובית. לסגל לעצמו טכניקות של סילוק מחשבות ניהיליסטיות וקודרות ולשכלל אותן, תוך הבנה לוגית שמחשבות כאלה אינן חלק מישותו. המטפל מעניק לו ידע שיכול להקל על מערכת העצבים האוטונומית בגופו ומלמד אותו לזהות מראש מצבי דחק אישיים שהביאו אותו בעבר לנקודות שבירה. מנתח עמו את התרחישים שאפיינו את מצוקתו ומסייע לו להבין מה מתחולל במוחו ובגופו.

במהלך הטיפול נבנה לוח משימות של חשיפה הדרגתית מבוקרת למצבי הדחק. המטפל בונה תכנית אישית להכחדה הדרגתית של קומפולסיות טקסיות – פעילויות חוזרות הגוזלות מהמטופל זמן, אנרגיה וכוח ופוגעות בשגרת חייו, כמו למשל טקסי היגיינה מתישים. במקרה כזה אנו נדרג את הפחדים של המטופל מלכלוך ואת הצורך שלו בהיגיינה אבסולוטית מהקל אל הכבד. נבצע חשיפה הדרגתית ל"לכלוך" תוך שאנו מונעים את תגובתו, שבאה לביטוי בטקסים כמו רחיצת ידיים חוזרת ונשנית. נטיל עליו משימות כמו ללכת לשירותים ולגעת פיזית בידית הדלת, או לשטוף את ידיו לזמן מוגבל ביציאתו מהשירותים. רק אחרי שהצלחנו להכחיד קומפולסיה מסוימת נעבור לשלב הבא – הכחדה של קומפולסיה קשה יותר בהיררכיה החרדתית שלו. עד שנצליח יחד לפרוץ את המעגל המשתק.

2. לעתים נמליץ על טיפול תרופתי. כאשר תסמיני החרדה מופיעים בעוצמה גבוהה, ונהיה בטוחים שיתרונות הטיפול עולים לאין שיעור על תופעות הלוואי האפשריות, אנו עשויים להשתמש במינון גבוה של תכשירים המעלים את רמת הסרוטונין במרווח הסינפטי במוח (SSRI).

צריך לזכור שאנשים הסובלים מ-OCD נוטים לסבול מתופעות לוואי מרובות ומהסתגלות לא קלה לתכשירים. לכן נדרשת התאמה אישית של הטיפול, כדי להגיע למקסימום השפעה חיובית עם מינימום תופעות לוואי. החידוש בספרות המקצועית בשנים האחרונות הוא הוספה של תכשירים נוגדי פסיכוזה במינון נמוך, המעניקים למטופל שקט, שלווה ורגיעה, מאפשרים לו לשלוט במחשבותיו, מעלים את סף הגירוי וההתפרצויות ומסייעים לשינה.

חשוב לזכור: סבלנות! הטיפול התרופתי, איכותי ככל שיהיה, יתחיל להשפיע רק אחרי כארבעה שבועות (ומדובר באנשים ללא דחיית סיפוקים, שרוצים תוצאות מיידיות), כשבתחילה תהיה תקופת הסתגלות שעלולה להיות מלווה בתופעות לוואי שיחלפו אחר כך.