יש מעט מאוד דברים מעצבנים יותר מאשר אנשים שמנסים להרגיע אתכם עם המשפט "פשוט תנסו להפסיק לדאוג". זה כל מה שצריך לעשות? וואלה, חבל שאף אחד לא אמר את זה קודם. המציאות, לצערנו, קצת אחרת, וכל אדם שדאג אי פעם בקשר למשהו (ובואו נודה בזה, זה פחות או יותר כולנו) יוכל להעיד שברוב המקרים זה לא משהו שאפשר לשלוט בו. בסופו של דבר, לא מדובר בהרגשה טובה במיוחד, ואם היינו יכולים בוודאי שהיינו מחליפים את התמונה בראש לקשת בענן, אז למה לנו לחשוב על התרחישים הגרועים ביותר? ובכן, מסתבר שדאגה במנות קטנות יכולה למעשה להיות טובה לכם.
עוד במדעי ההתנהגות:
כל האמת בפנים? למה אנחנו שונאים אנשים צבועים
האם בכל אחד מאיתנו מסתתר פסיכופט?
אל תתנו לו לנהל אתכם: כך תתמודדו עם כעס
דאגה היא כמו כיסא נדנדה, היא נותנת לנו משהו לעשות אבל לא מובילה אותנו לשום מקום. ההבדל הוא שבניגוד לכיסאות נדנדה, לדאגה יש מוניטין לא מוצלח במיוחד, ובאופן די מובן. מדובר ברגש שמוביל לעצבנות, קשיי שינה וחרדה כללית. במחקר שנערך באוניברסיטת סאסקס התבקשו מתנדבים להכין רשימה של ההשפעות השליליות של דאגה על החיים שלהם. בין התשובות המובילות היא מהווה הסחת דעת, גורמת לבעיות להיראות גדולות יותר ממה שהן באמת וגורמת למתח נפשי. מחקר אחר הראה שדאגה גם קשורה לדיכאון ומערערת את היכולת לשליטה נפשית.
אז מדובר ברגש מפוקפק למדי שרובנו מעדיפים להימנע ממנו וחושבים שהוא חסר תועלת, איך בכל זאת הוא יכול לעזור?
במאמר סקירה שהתפרסם לאחרונה בשם "היתרונות המפתיעים של דאגה" סקרו החוקרים כמה עשרות מחקרים, והנה חלק מהדברים שהם מצאו: דאגה מקושרת להתאוששות מאירועים טראומטיים, לתכנון והכנה אדפטיביים, וקידום של התנהגויות בריאותיות. לא מספיק? אנשים דיווחו גם שדאגה עוזרת להם לתפקד היטב במקום העבודה, לחפש מידע כתגובה לאירועים מלחיצים, ולהיות מעורבים יותר בפתרון בעיות.
ובחזרה למחקר הראשון המשתתפים התבקשו לכתוב בעמודה נפרדת מה היתרונות של דאגה, ושם כיכבו בעיקר שני דברים שבהם יתמקד ההמשך דאגה יכולה לעורר מוטיבציה והיא מעמיקה חשיבה אנליטית ותכנון, והיא יכולה לשמש כ"מגן" רגשי.
דאגה כמקור איכותי למוטיבציה
עיקר המחקר בתחום הזה נוגע להתנהגויות הקשורות בבריאות, והמסקנה שלו מאוד ברורה אנשים שדואגים יותר גם מתנהגים בצורה בריאה ואחראית יותר. ההיגיון די פשוט - אם אתם מודאגים מתרחיש מסוים, נניח מחלת מין מדבקת (שניתן למנוע), תהיו ערניים ותעשו מה שביכולתכם כדי למנוע את זה ותשתמשו באמצעי הגנה.
אבל מתחת להיגיון הזה מסתתרת עוד שכבה אנשים מודאגים לא רק עושים מה שביכולתם כדי לצמצמם ולמנוע השלכות שליליות, הם גם עושים צעדים על מנת להפחית את הצורך שלהם לדאוג. למשל, דאגה בקשר לתוצאות של ראיון עבודה שיש לכם בקרוב יכולה להניע אתכם להתכונן טוב יותר וגם לחפש משרות נוספות. מדובר בהתנהגות יזומה שביכולתה להפחית את הדאגה מהראיון.
יש לכך שני הסברים עיקריים. ראשית, דאגה משמשת כסמן או רמז לכך שהמצב רציני מספיק ולכן דורש מאיתנו פעולה (בהתאם למודל הרגש כמידע "אם אני דואג סימן שאני צריך לעשות משהו"). שנית, דאגה בנוגע לדבר מסוים משאירה אותו בקו הראשון של המודעות שלנו, וכך יש לנו יכולת מעקב טובה יותר על שינויים במצב ויותר תזכורות לפעול (אם למשל אדם דואג מפני תאונת דרכים, זה יזכיר לו לחגור חגורת בטיחות בכל פעם).
ההגנה הטובה ביותר?
לדאגה יכולה להיות גם תועלת ישירה. התועלת הזו מבוססת על רעיון שהוצע לראשונה בשנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי הפסיכולוגית מרגרט בייקון, לפיו ההשפעה של חוויה רגשית מושפעת ממידת הניגוד שלה למצב הרגשי שקדם לה (Affective contrast theory). גם כאן הבסיס הרעיוני פשוט למדי חוויה שלילית תיתפס כשלילית יותר אם המצב הרגשי הקודם שלנו היה חיובי, אבל תיתפס כשלילית פחות אם המצב הרגשי הקודם שלנו היה שלילי מלכתחילה.
על בסיס הרעיון הזה, עבור האדם הדאגן, חדשות רעות שמביאות איתן חוויה רגשית שלילית הן לא חדשות כי הוא ציפה להן ולכן החוויה שלו תהיה שלילית פחות ממי שלא. לעומת זאת, מכיוון שכבר היה במצב שלילי של דאגה, אם החדשות יהיו טובות הן ייתפסו כחיוביות יותר מאשר אצל אדם שהיה במצב רגשי חיובי. באופן הזה אם כך, דאגה "מרככת" חוויות שליליות ומעצימה חוויות חיוביות.
אף אחד מאיתנו לא עובר חיים ללא דאגה, אבל חלק מהאנשים דואגים שהם דואגים יותר מדי. אם זה המצב, במקום להיות מוטרדים מכך, נסו לחשוב על היתרונות שבדאגה וכיצד היא מועילה לכם. אחרי הכל, מי שלוקח מטריה יחזור הביתה יבש.