להמון אנשים יש את זה, אבל הם בכלל לא יודעים

בקע, או קילה, נחשבים לתופעה שכיחה יחסית באוכלוסיה, הן בגיל הילדות והן בגילאים מבוגרים. למרות השכיחות של המצב הרפואי הזה, רבים לא יודעים בדיוק כיצד נוצר הבקע, איך מטפלים בו והאם ניתן למנוע אותו?

בקע או בשמותיו האחרים שבר או הרניה, הוא למעשה מצב רפואי שבו בשל חולשה של רקמה או שריר באיבר אחד, הוא עובר ממקומו התקין למקום אחר. מדובר כאמור בתופעה שכיחה יחסית בילדים ובמבוגרים, ולעיתים היא יכולה להתרחש ללא תסמינים כלל. בפעמים אחרות היא דווקא יכולה לכלול כאבים באיזור הבטן והפופיק או תחושה של לחץ.

ד"ר עידן גורן, רופא הבית שלנו עם כל התשובות לשאלות שלכם על התופעה השכיחה שעלולה להיות גם מסוכנת.

עוד בנושא:
הפרדות בטנית: למה לסחוב את הבטן גם אחרי ההיריון?
מה גורם להופעת סחרחורת והאם היא עלולה להיות מסוכנת?
דם בצואה: מה הגורמים לכך והאם זה מסוכן? כל השאלות והתשובות

המקום השכיח ביותר הוא המפשעה - שם נוצרים רוב הבקעים. בנוסף בקעים יכולים להיווצר בטבור, בבטן העליונה, סביב הטבור או באזור של צלקת של ניתוח בטן. אתר נוסף שבו יכול להיווצר בקע והוא שכיח מאוד באוכלוסיה המבוגרת הוא בקע סרעפתי, אותו בקע שגורם לכך שחלק מהקיבה עולה דרך הסרעפת אל בית החזה. אבל על זה בהמשך.

האיברים הפנימיים שלנו, כמו למשל המעיים, מוחזקים בתנאים של לחץ על ידי שרירי הבטן במה שמכונה "קיר הבטן", כמו גם על ידי הסרעפת מלמעלה. שבר יכול להיווצר במקומות שבאופן טבעי חלשים יותר מבחינה הנדסית, כמו למשל באזור המשפעה או הטבור שיוצרים נקודה שנחשבת "נקודת תורפה". באופן דומה, כל ניתוח בטן שכולל חיתוך של שרירים של דופן הבטן עלול ליצור נקודת תורפה פוטנציאלית להיווצרות בקע בעתיד.

חשוב לדעת שבקע לא בהכרח גורם לתסמינים. אם כן מופיעים תסמינים, הם יכולים לנוע בין בליטה כלשהי לעיתים קטנה, או כאב שמופיע במצבים כמו שיעול או מאמץ. לעיתים התחושה מזכירה יותר תחושת לחץ. כאשר בקע גורם לכאבים זה לרוב כתוצאה מכך שרקמה (כמו למשל לולאה של מעיים) נכנסה לתוך הפגם (כלומר הבקע) והיא לא מצליחה להחליק בחזרה לתוך הבטן. כאשר מצב זה קורה הוא עלול להיות מסוכן משום שרקמה שנלחצת בתוך בקע עלולה שלא לקבל מספיק דם ואז יכול להיווצר נמק. לכן במצב שבו אזור של שבר הופך לכואב ויש רושם שהרקמה שיוצאת ממנו "נלכדה" בתוך הבקע יש צורך לפנות באופן מיידי לבדיקת רופא.

רצוי לפנות לבדיקה עם הזיהוי הראשוני לפי התסמינים שתוארו שאופייניים לבקע ובטרם הופעת הסיבוכים. ברוב המקרים, הבדיקה תכלול בדיקה גופנית שבה הרופא עשוי לבקש מהנבדק להשתעל במהלך בדיקת האזור החשוד לבקע. בדיקות נוספות יכולות לכלול אולטראסאונד ולעיתים בדיקות נוספות כמו סי.טי.

לא כל בקע מצריך טיפול מידי, אבל רבים מהם מצריכים בשלב כלשהו התערבות ניתוחית. הניתוחים יכולים להתבצע בצורה "פתוחה" כלומר על ידי יצירת חתך ליד הבקע ותיקון של האזור באמצעים כדוגמת רשת או בגישה מינימלית, לפרוסקופית, אז יוצר המנתח חתכים קטנים דרכם מכניסים כלים דקים ומצלמה.

בקעים מסויימים יכולים להופיע בגיל הילדות ולהצריך תיקון ניתוחי. יוצאי דופן בהיבט זה הם בקעים טבוריים שבדרך כלל נסגרים מעצמם עד גיל שנה. אם הבקע אינו נסגר עד גיל 5 לרוב יבוצע תיקון ניתוחי.

בקע סרעפתי הוא בקע פנימי ולכן פעמים רבות קשה יותר לאיבחון משום שאינו נראה לעין. רוב הסובלים מבקע סרעפתי עוברים בירור לכאבי בטן או כאבים בחזה וסובלים בעיקר מצרבות שנגרמות מעלייה של מיצי קיבה לוושט. הבקע נראה לעיתים בצילום רנטגן כאשר הקיבה נראית מעל גובה הסרעפת בתוך בית החזה או במהלך בדיקת גסטרוסקופיה שבה מוחדר צינור עם מצלמה לצורך בדיקה של מערכת העיכול העליונה. למרות שרבים מהסובלים מבקע סרעפתי מטופלים באופן שמרני, כלומר, באמצעות תרופות להקלה על חומציות, במקרים מסויימים בשל סוג הבקע או אם נגרמים סיבוכים כמו חסימת מעיים יש צורך בתיקון ניתוחי של הבקע.