צו פינוי לתינוק: כל מה שצריך לדעת על זירוז לידה

מהן הסיבות לביצוע זירוז ומאיזה שבוע ניתן לעשות זאת? אילו שיטות זירוז לידה קיימות, ולמי הן מתאימות? האם לידה בעקבות זירוז כואבת יותר מלידה ספונטנית? כל הפרטים החשובים על זירוז לידה

מערכת וואלה! NEWS בשיתוף סימילאק
04/05/2016
צא כבר!(צילום: ShutterStock)

תקופת סוף ההריון מאופיינת בציפייה דרוכה, של האם ההרה ושל הסביבה הקרובה, כולם מחכים לרגע המיוחל של הלידה שבו יצא התינוק לאוויר העולם. לידה במועד היא לידה שמתרחשת בין שבוע 37 לשבוע 42, והמצב האידיאלי הוא כזה שבו הלידה מתחילה באופן ספונטני בצירים או בירידת מים ומתקדמת בקצב תקין. אלא שלעתים, מסיבות שעשויות להיות מגוונות, יש צורך בהתערבות רפואית שתקדים באופן מלאכותי את תחילת הלידה.

הסיבות לזירוז לידה מתחלקות לשני סוגים: מצוקת העובר וחשש לשלומה של האם.

סיבות לזירוז הקשורות בעובר הן ירידה בתנועות העובר, מיעוט מי שפיר, עובר שנחשד כקטן ביחס לגיל ההריון, הריון עודף (מעל 42 שבועות) והפרדות שליה.

שלוש הסיבות הראשונות הן אינדיקציות מדאיגות לגבי תפקוד השליה, שתפקידה לספק לעובר את כל הנחוץ לו בזמן שהוא שוהה ברחם ולאפשר לו לגדול ולהתפתח בצורה מיטבית. לקראת סוף ההריון השליה מתקרבת לסיום תפקידה ולעתים העומס עליה גדול מדי והיא כבר לא מצליחה לספק לתינוק את כל צרכו. בנסיבות אלה, עדיף ליילד את התינוק. הפרדות שלייה היא מצב מסוכן מאוד הן לעובר והן ליולדת, בשל היותו קריטי כל כך במקרים רבים רופאים יעדיפו לא לקחת את הסיכון וליילד בניתוח קיסרי מהיר, אך במקרים מסויימים ניתן לנסות ליילד גם באמצעות זירוז.

עוד באותו נושא

שיהיה בשעה טובה: מה מכינים בתיק לחדר לידה?

לכתבה המלאה
במקרה של הריון עודף, הרופאים לרוב יציעו זירוז החל משבוע 41+3(צילום: ShutterStock)

נשים שמגיעות למצב של הריון עודף נמצאות בדרך כלל במעקב רפואי משבוע 40 ואילך, הסיבה לכך היא שמבחינה סטטיסטית לאחר שבוע 42 יש עלייה משמעותית בסיכון לתמותת התינוק ברחם. לכן, לרוב יציעו ליולדת זירוז החל משבוע 41+3.

סיבות לזירוז לידה שקשורות במצבה של האם עשויות להיות מחלה כרונית, סוכרת הריון, עלייה בלחץ הדם או התפתחות של רעלת הריון – מצב שעשוי להוות סכנת חיים או לגרום לסיבוכים חמורים.

עוד בנושא:
כמו למרתון: להגיע חזקה ומוכנה ללידה
בלי פרחים ושוקולד: מתנות שכל יולדת תשמח לקבל

זירוז הלידה יכול להתבצע במצב שבו כבר יש תנאים מסויימים ללידה (צירים, פתיחה, מחיקה של צוואר הרחם וכדומה), או במצב שבו הלידה אפילו לא נראית באופק. שיטת הזירוז שעליה ימליץ הצוות הרפואי נבחרת בין השאר בהתאם לתנאי הלידה הספציפיים של כל יולדת, היות שישנן שיטות שיעילותן גבוהה יותר כאשר כבר יש תנאים מסויימים ללידה.

שיטות זירוז

בלון – באמצעות קטטר, מחדירים בלון קטן אל צוואר הרחם ואז מנפחים אותו בהדרגה, כך שצוואר הרחם יתחיל להתרחב. ההרחבה המלאכותית מגרה תהליך הורמונלי בגוף שגורם להפרשת פרוסטוגלנדינים (הורמונים שמרככים את צוואר הרחם, מעודדים התכווצויות וצירים ומסייעים ב"התנעת" הלידה). הבלון יכול להשאר בגוף למשך 24 שעות. הוא גורם לאי נוחות מסויימת, אך הוא נחשב לשיטת זירוז בטוחה ונטולת תופעות לוואי.

פקיעת מי שפיר לא אמורה לכאוב(צילום: ShutterStock)

זירוז הורמונלי – החדרת פרוסטוגלנדינים לצוואר הרחם בצורה של טבליה, ג'ל או נר. מטרת ההורמונים היא לרכך את צוואר הרחם ולגרום להתכווצויות וצירים. כדאי לדעת שבמקרים מסויימים זירוז זה עשוי להוביל לצירים חזקים, דבר שעשוי להגדיל את הסיכון עבור נשים שילדו בעבר בניתוח קיסרי (צירים חזקים מגבירים את הסיכון לפתיחת הצלקת הרחמית או לקרע ברחם).

פקיעת קרומים (סטריפינג) – בשיטה זו מפרידים את הקרומים שתוחמים את שק מי השפיר ומשחררים נוזלים שמכילים פרוסטוגלנדינים. בנוסף, בעקבות כך נוצר מגע ישיר בין העובר לשריר הרחם,דבר שמעודד את הרחם להתכווץ ולייצר צירים. את הסטריפינג ניתן לבצע באמצעות מכשיר מיוחד או באופן ידני. היולדת עלולה לסבול מאי נוחות ומדימום נרתיקי קל במהלך הסטריפינג, אך בניגוד לסברה הרווחת, כשהוא מבוצע כראוי, אין בו סיכון ממשי לדימום משמעותי, זיהום מקומי או צניחת חבל הטבור. לשימוש בשיטה זו יש מספר תנאים: ראשית, ניתן לבצע אותה רק משבוע 38 ואילך וכאשר העובר נמצא במצג ראש. שנית, לשם ביצוע הסטריפינג יש צורך בפתיחה של 2-3 ס"מ בצוואר הרחם, על מנת שניתן יהיה להחדיר את האצבעות או המכשיר לצורך ביצועה.

פקיעת מי שפיר – מחדירים מכשיר דק דרך הנרתיק ופוקעים באמצעותו את שק מי השפיר, דבר שמוביל לירידת מים. ניתן לזרז לידה בשיטה זו גם לפני תחילתם של צירים, או לאחר תחילת הצירים הראשונים (ובטרם פקיעתם של המים באופן טבעי). השימוש בשיטה זו גם הוא אפשרי רק כאשר צוואר הרחם כבר נמצא בפתיחה, והוא אינו אמור לכאוב.

זירוז עם פיטוצין עשוי לגרום לצירים חזקים וכואבים, ולכן פעמים רבות הוא ניתן בליווי אפידורל(צילום: ShutterStock)

פיטוצין – פיטוצין הוא הצורה הסינתטית של הורמון האוקסיטוצין שמשתחרר בלידה וגורם להתכווצויות ברחם ולצירים. גם השימוש בשיטה זו אפשרי כאשר ישנה כבר פתיחה בצוואר הרחם. פיטוצין משמש לזירוז גם כאשר יש צורך בקידום מיידי של לידה שכבר החלה. הפיטוצין ניתן ליולדת דרך הווריד, באמצעות עירוי. בשיטה זו לעתים קרובות נגרמים צירים חזקים ותכופים, ויולדות שקיבלו פיטוצין דיווחו לא אחת על רמת כאב גדולה, לכן לעתים קרובות זירוז עם פיטוצין מלווה גם בשיכוך כאבים באמצעות אפידורל, או תרופות משככות אחרות (פטידין למשל).

עברת את הלידה בהצלחה? עכשיו את זכאית למנוחה והירגעות עם התינוק הקטן! הכנסי לקרוא הכל על חופשת הלידה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully