בלב מדבר: האם באמת אפשר לחיות בלי אוכל שלושה ימים?

"שלושה ימים בלי לאכול?!", כך הגבתי כשסיפרו לי על האייטם אליו אני עומד לצאת. סדנת "נקי מבפנים" - שלושה ימים במדבר, ללא אוכל, רק עם מיצים ושייקים. למרות החשש שליווה אותי, אני כבר יכול להרגיע: רעב לא הייתי. אפילו לא לרגע.

עוד בנושא:
כמה אתם מוכנים לסבול בשביל לרדת 2.5 ק"ג?
דיאטת הצום שמבטיחה הרבה יותר מירידה במשקל
דירוג הדיאטות העולמי: מי במקום הראשון?

עם או בלי קשר לפסח, כולנו אוהבים ניקיון. דמיינו לרגע את ההרגשה שיש לכם בקפה של אחרי ניקיון הבית, ותבינו על מה אני מדבר. כבר שמענו מאה פעמים ש"אנחנו זה מה שאנחנו אוכלים". אז כמו כולם, גם אני משתדל לאכול נכון, לעשות ספורט ולחטוא רק מידי פעם. אבל מעולם לא התיימרתי להיות זה שיודע מה ההבדל בין נבטים מונבטים לנבטים רגילים.

כך בדיוק התכוננתי להגיע לסדנת "נקי מבפנים", סדנת ניקוי רעלים הנערכת בלוקיישן מבודד, או במקרה שלי, בנווה מדבר, באמצע כביש עפר ללא קליטה סלולרית. כן, סקרן אותי לחוות את החוויה ולא, אני לא מגדיר את עצמי "רוחניק" או "מחובר לעצמו". מקסימום מחובר למטען. אך למרות אלה, השתדלתי לבוא די נטרלי ובלי ציניות.

ההכנות לסדנה מתחילות כשבוע לפני צום המיצים. בכל זאת, אי אפשר להפסיק לספק לגוף את כל מה שהוא רגיל אליו בבת אחת. בימים המקדימים צריך 'לטבען' בהדרגה את התזונה ולצמצם 'חומרים מגרים', כמו קפה, סוכר, קמח ואוכל מעובד. האמת? זה לא היה ממש קשה, גם ככה כולנו אומרים לעצמנו בראש לא מעט שהגיע הזמן לאכול יותר ירקות ופחות פחמימות. אז כשיש לך תירוץ כזה זה אפילו קל יותר.

במייל כבר המתינה לי חוברת ממארגני הסדנה, עם המלצות על מה לאכול, ממה להימנע ומה להביא איתי. נקודה אחת כואבת שכן הייתה לי בכל תהליך ההכנה הזה, היא הוויתור על הקפה. כמו סיגריה לאחרים (לא מעשן, תודה), קפה בשבילי הוא חבר. הוא איתי ברגעים הטובים והרעים, בבקרים הקשים, והפרידה ממנו הייתה כרוכה בלימוד עצמי של דחיית סיפוקים ובכאב ראש עמום שבא והלך. ככה הגוף מתמודד עם הפרידה מקפאין.

יום לפני הנסיעה למדבר אני קצת בלחץ. שלושה ימים באזור מבודד, ללא קליטה, ללא אוכל, רק עם שייקים, מיצים וחליטות, אך ברקע הדהדה כל הזמן המחשבה שזו הולכת להיות חוויה מיוחדת והייתי סקרן לראות איך אתמודד איתה.

היום הגדול הגיע. יצאנו לדרך וכעבור שלוש שעות של נסיעה הגענו אל כביש עפר באמצע הכלום. ה-WAZE מורה לרדת מהדרך הסלולה אל עבר נוף המדבר החשוף. ברגע הזה הבנתי "שזה מתחיל". קווי הקליטה בסלולרי הלכו וירדו, הכביש הפך משובש יותר ויותר וחשבתי לעצמי "טוב, לאן הגעתי?".

אחרי כ-10 דקות של נסיעה הגענו אל "מואה-נווה מדבר" – הקלה. בין כל הכלום שמרכיב את הנוף המדברי, נגלה אזור בנוי ומעוצב עם המון עצי במבוק.

היום הראשון נפתח בשיחת היכרות כדי להכיר את ג'יוואן ואסף, שמארגנים את הסדנה, וגם כדי להכיר קצת את החברים שלי לשלושת הימים הקרובים. נכנסנו לתוך מועדון גדול עשוי עץ. בקהל היה ניתן לראות מגוון אנשים, חלקם נראו כמוני ובאו מהעיר, חלק הגיעו בעיקר לניתוק, בעוד אחרים דווקא העניקו לעצמם את הסדנה כמתנת יום הולדת. צעירים בני 18, כמה הנושקים לגיל 65 – הכל מהכל.

מלבד המועדון, במקום ישנו מבנה מטבח ובר מרכזי, בו הוגשו כל המיצים והשייקים, אזור בנוי עם כמה חדרים מרוהטים קומפלט, כמה אוהלי דירות גדולים וחושות.

העברתי מבט על החושה, עוד אחד על הנחל הזורם וניסיתי להילחם במעטפת הציניות שהבאתי מהבית. כשהגעתי למקום הופתעתי לגלות שיש לו"ז פעילות מלא, למי שמעוניין בכך. מעבר לעובדה שבכל שעתיים מתכנסים בבר לשתות שייק או מיץ. לצד האפשרות להזמין עיסוי במחיר סמלי, לאורך היום יש מגוון פעילויות וסדנאות ללא תשלום.

יוגה, דמיון מודרך, נשימה מעגלית, טאי-צ'י ריקוד אפריקאי, אלו רק חלק מהפעילויות בתוכניה שלא הייתה מביישת טיול מאורגן. במרכז המקום זורם נחל המתחבר לבריכה אקולוגית גדולה וסביבו עצים, צמחים וערסלים רבים. ומסביב כל זה – שקט. שלווה מדברית כמו זו שרואים בסרטים, כולל הרוח העדינה וקו אופק שאפשר לשקוע בו.

להגיד שחשתי רוחני או שהתחברתי לכל פעילות אני לא יכול, אך קצת הקשבה עזרה לי להבין שאני גם לא צריך. הכניסה לכל פעילות והיציאה ממנה חופשיות, והמדריכים מדגישים שאם מישהו לא מתחבר, זה בסדר, אפשר לצאת. אף אחד לא יכעס. בחוץ אפשר היה לשבת בבר שבו מלבד המיצים ניתן לשתות חליטות תה ללא הגבלה, לרבוץ בערסל, לצאת לסיבוב רגלי בשטח המדברי או אפילו סתם לשבת על ספסל הצופה אל הנוף.

אז מה אנחנו בעצם שותים? אסף וג'יוואן דאגו לפני כל שתיית שייק להסביר לנו מה חשיבותו ומדוע שותים אותו. בין כל המיצים והשייקים, היו כאלה שקבלו דגש מיוחד. המיץ הירוק, שעשוי ממלפפונים, תפוח עץ ירוק, כרוב, אגס, תרד, סלרי, פטרוזיליה, רוקט, מנגולד, קייל ואבקת ספירולינה. המשקה נועד כדי לשפר את תפקוד וניקוי הכליות ומכיל הרבה ויטמינים, אבץ וברזל. משקה נוסף הוא סיבים וחימר – כן, כן, חימר. זה בעצם משקה שמניע את מערכת העיכול, כאשר החימר עצמו משמש כמגנט, שסופח רעלים ואליו מוסיפים סיבים תזונתיים, שמגבירים את פעילות המעיים ועוזרים ליציאות. טעים במיוחד זה לא היה אך מנגד זה גם לא היה משהו בלתי נסבל.

שייקים נוספים הכילו אגוזים רבים, פולי קפה וסילאן, כדי לספק שומנים טובים והמרצה לגוף, מיץ פירות הדר, המכיל סוכרים ווויטמינים. בנוסף לכל זה שתינו צ'ייסרים של חומץ תפוח. החומץ "מעכל", מחטא וממריץ את מערכת העיכול ויחד עם תהליך הניקוי מדובר ממש בחובה. כדי להעביר את הטעם, שתינו ליד מיץ שורשים, שמכיל גזר, סלק וג'ינג', שמעודדים את תהליך הניקוי ומשפר את תפקודי הכבד.

בוקר היום השני נפתח ב-08:00 בשייק. למעשה, מאז ההגעה בכל שעתיים שתינו שייק או מיץ לפי תפריט המזין את צרכי הגוף. פעם פירות הדר, פעם אגוזים ופולי קפה ופעם ירוקים מהרבה סוגים. אפילו צ'ייסרים של חומץ תפוחים היו שם – הכול מיועד לעודד את הגוף לשחרר ממנו רעלים. לאחר השייק המשכתי ליוגה, לעיסוי שהזמנתי, לסדנת נשימה מעגלית ולעוד כמה פעילויות שבעיקרן מנקות ציניות ומעודדות שלווה, למרות שהיו כמה שוויתרתי עליהן, סתם כי לרבוץ בערסל או לשכב תחת השמש עם הרגליים במים מעורר בי יופי של שלווה.

הנוף במקום עוצר נשימה, באמת. מדברי, בתולי, נקי, שקט. סוף סוף הצלחתי להבין מה זה אומר "לשמוע את עצמך". משעה לשעה נוצר גם הווי בקרב חברי הסדנה. כבר מזהים את הפנים, כבר מכירים קצת יותר, והשיחות מתחילות להתארך. באמצע היום השני הסלולרי כבר בתיק, מי בכלל זוכר אותו? הכירבולית עליי והסקרנות מהשייק של 16:00 גברה.

בערב היום השני אגב, הגיעה הפתעה: מרק שורשים כתום בקרם קשיו. מדובר במרק עשיר, סמיך וטעים המכיל שמן קוקוס, בצל, שום, ג'ינג'ר וגזר שנטחן לנוזל חלק. יחד עם המיץ הוא אמור למלא חסרים של הגוף, מה שגם שהעיכול הקל של הנוזלים פינה אנרגיה מהבטן לשאר הגוף ובאמצע היום השני כבר מתחילים להרגיש את ההבדל.

למרות שהתעוררתי בבוקר שלפני ב-8 בבוקר, אחרי יום עבודה ארוך, הייתי אנרגטי מאוד, קליל מאוד וללא תחושת נפיחות בבטן. כן, הולכים המון לשירותים (מישהו צריך להוציא את כל הנוזלים האלה), אך מעבר להרגשה שאתה עושה משהו נכון לגוף, אפשר ממש להרגיש את ההבדל ובשל ריבוי הנוזלים, אני לפחות הרגשתי שגם עור הפנים שלי נראה טוב יותר. רעב אומנם לא היה, השייקים והנוזלים היו כל מה שצריך, אך למרות הקלילות מסתבר שאי אפשר לחיות על מיצים לנצח (זה לא בריא).

בבוקר היום השלישי זו כבר חצי שגרה. נפגשים בבר, שותים שייק וכוס חליטה, משם טאי-צ'י בטבע, לערסל, לאגם, לתצפית על הנוף, לדמיון מודרך, לשיחה ופתאום עולה המחשבה שרגע, בעוד כמה שעות זה נגמר. וזה עצוב. כי מתחת לציניות ולתהייה אם אני מרגיש או לא מרגיש את האנרגיות, עבורי היה פה ניתוק אמיתי.

שקט, כזה שאין עם שני סלולריים, טאבלט ושלושה חשבונות מייל. אתה מזהה פתאום מה אתה צריך, מבין למה אתה סתם רגיל ומנסה להחזיר קצת לגוף אחרי כל השנים שהתעללת בו. אז לא, לא הפכתי לרוחניק או היפי. נשארתי אותו ליאור, אבל אני ממליץ, גם לעצמי, לעשות את זה פעם בשנה, אפילו אם אתם ציניים ולא מאמינים בניקוי, סתם כי זה פשוט נקי. וכבר סגרנו שנקי זה מה-זה כיף.

לקראת עזיבת המקום קבלנו הדרכה מפורטת על "החזרת מערכת העיכול לשגרה". מסתבר שבשל צום המיצים הבטן מאבדת חיידקי עיכול רבים, וכמו שהכנתי את הבטן לפני הצום, צריך להכין אותה גם אחרי. בימים הראשונים צריך לאכול ירקות ופירות בלבד, ואט אט לחזור לג'אנק הרגיל כמו קפה, בשר ואוכל מטוגן. במקביל צריך לקחת כדורי פרוביוטיקה כדי לעזור לתהליך.

בסופו של הצום שמחתי לגלות שירדתי 2 קילו (הידד!) וכן הרגשתי מאוד אנרגטי. גם לאחר שחזרתי הביתה, אחרי שלושה ימים במדבר, לא חשתי עייפות ועוד יצאתי עם חברים באותו הערב. בימים שאחרי הצום הקושי היה בעיקר ההתמודדות מול השפע שיש לעיר להציע, מול הידיעה שאסור לך כמעט כלום. החברים בקפה הזמינו קינוח ואתה תסתפק בסלט פירות ללא תוספת סוכר.

אז מה לקחתי מכאן? אם בדרך חזרה עוד חשבתי שאוכל לוותר על הקפה או לפחות לא לשתות אותו על בטן ריקה בבוקר (מסתבר שזה לא בריא), המציאות וההרגלים הוכיחו לי שהם חזקים ממני. לגבי התזונה הכללית, עוד לפני הסדנה הרבתי לאכול ירקות במגוון צבעים כך שזו לא הייתה בעיה. לצד האוכל אני יכול לזקוף שני שינויים בהרגלי האכילה שלי: הראשון הוא שאני משתדל לשלב מיצים ושייקים בתפריט השבועי (לא עושה בבית חלילה, אלא קונה בדוכנים הפזורים ברחובות תל אביב) ושנית, אני מרגיל את עצמי לאכול לאט יותר ולהפסיק כאשר אני שבע.

ולכל מי ששואל את עצמו איך חיים רק על מיצים שלושה ימים: רק אחרי שהגעתי לסדנה הבנתי שהאוכל והמיצים זה עניין כל כך משני, עד שהוא אפילו לא במודע. אין תחושת רעב אף לא לרגע, המיצים וההרכב שלהם מרווים את הגוף ומספקים לו את כל מה שהוא צריך, כל היתר? סתם הרגלים.