איך יודעים אם להאמין או לא למחקרי תזונה? האמת נחשפת

הנה משהו להתבלבל ממנו: אכילת פלפל צ'ילי יכולה להאריך חיים

בחנו את עצמכם: האם קפה מועיל או מזיק לבריאות? מה לגבי דבש, יין ושוקולד? גם הקוראים המעודכנים ביותר בחדשות התזונה האחרונות עשויים להתבלבל, שכן מתקבל הרושם שמחקרי תזונה שמתפרסמים חדשות לבקרים סותרים זה את זה לא פעם. המחקרים לעתים מניבים תוצאות שונות ואף סותרות, ולאזרח הממוצע, חסר הידע המדעי, קשה לעקוב ולקבל החלטות מושכלות לגבי התזונה שלו כתוצאה מכך.

סקר של מכון פיו האמריקאי שפורסם לאחרונה, שאל אנשים לגבי תפיסותיהם על מחקרי תזונה. התוצאות הראו כי 61 אחוזים מהנשאלים העידו כי הסתירה מצביעה על התקדמות מתמשכת של המחקר בתחום, בעוד 37 אחוזים מהנשאלים אמרו כי לא ניתן לבטוח בתוצאות המחקרים מאחר ורבים מהם סותרים זה את זה.

לדברי ד"ר רבקה נגלר מאוניברסיטת מינסוטה שערכה בעצמה מחקר לפני שנתיים בנוגע למחקרי תזונה בתקשורת ההמונים, הדבר הבעייתי ביותר מהבחינה הזו היא שקוראים מבולבלים עשויים לשתף פחות פעולה עם יועצי תזונה או רופאים ולהתעלם מהמלצות לגבי תזונה שנחשבות לקונצנזוס.

עוד מחקרים שיבלבלו אתכם:
מחקר מוכיח: באמת אסור לשתות קפה בלילה
מחקר: אכילת כרוב ניצנים עשויה לסייע נגד אלצהיימר
ירוק בעיניים: מנת יתר של ברוקולי וקייל כמעט גרמה לאישה להתעוור

אז למה, בעצם, כל כך הרבה מחקרים בתחום התזונה סותרים זה את זה, ומה עושים לגבי זה?

לדברי אהרון קרול, רופא ילדים ופרשן הבריאות של הניו יורק טיימס, רבים ממחקרי התזונה שאנו נחשפים אליהם לא עומדים בסטנדרטים מדעיים קפדניים. "כל מה שאנחנו 'יודעים' מבוסס על מחקרים קטנים ובעייתיים", כתב קרול בטור פרשנות בעיתון.

הוא מסביר כי לרוב מחקרים מסוג זה מבוססים על תצפית (שמוצאת קשר בין דברים אך לא מבססת קשר של סיבה ותוצאה) אחר קבוצת אנשים לא גדולה לפרק זמן קצר למדי, בו קשה להבחין בשינויים של ממש. בנוסף, חלק נכבד מהמחקר מתבסס על דיווח עצמי של אותם אנשים אודות מה אכלו או לא אכלו, גם בזמן המחקר, אך גם לפני כן.

למעשה, בניגוד למחקרי תרופות (אשר זוכים גם למימון ענף), מחקרי תזונה מבוססים על התנהגות אנושית, על הרגלי אכילה של אנשים, שקשה לשנות ולא ניתן לדעת האם אכן הקפידו על התפריט המיועד למחקר. אנשים גם נדרשים לדווח לאורך זמן על מה שאכלו באופן מדויק, בשבוע, בחודש האחרון ואף בשנה האחרונה.

ההסתמכות על דיווח שעשוי להיות לא מדויק כדי להגיע למסקנות תזונתיות עשוי להיות בעייתי. קחו למשל, מחקר שמבקש ממשתתפיו לדווח על צריכת הפירות והירקות שלהם בשנים האחרונות, ועל בסיס זה מסיק מסקנות על כמות הוויטמנים שצרכו. האם אתם זוכרים את כל מה שאכלתם בשבוע האחרון? בחודש האחרון? בשנה האחרונה?
חוץ מהבעיה בלזכור לפרטי פרטים את כל מה שאכלנו, אנשים מסוימים עשויים לשפץ את דיווחיהם ולהתאים אותם למה שהם חושבים שהחוקרים רוצים לשמוע.

כמו כן, בעוד מאכלים מסוימים עשויים לעזור לאנשים מסוימים – או הימנעות מהם עשויה לעזור להם – זה לאו דווקא המקרה עבור כולם.

"תחשבו על זה, זהו סך כל העדויות שזמינות לנו, ועל בסיסן מתנוססות כותרות כמו "דבש הוא בריא" או "סירופ פרוקטוז הוא מזיק", כתב קרול. "הרבה פעמים ההמלצות נולדות מצורך לעשות יותר עבור אנשים, ואנו נוטים לחשוב שמה שעובד עבור קבוצה אחת יעבוד לכולם. אבל לרוב זה לא עובד כי המסקנות לא נתמכות על ידי מחקר באיכות גבוהה", כתב קרול.

"מעל ל-600 אלף מאמרים – יחד עם עשרות אלפי ספרים על תזונה - הם הרעש שמיוצר על ידי ממסד מחקר בלתי מתפקד", כתב עיתונאי הבריאות גרי טאובס לניו יורק טיימס בטור דעה בשנת 2014. "מאחר וקהילת מחקר התזונה נכשלה בניסיון לייסד ידע אמין וחד משמעי, היא פתחה את הדלת למגוון דעות בנושא והשערות לגבי סיבות, טיפולים ומניעה, שקשה להפריך אותן על פי העדויות הקיימות. לכל אחד יש תיאוריה. לא קיימות ראיות שיפריכו באופן מוחלט תיאוריה זו או אחרת".

אז מה עושים? איך אפשר לדעת האם רכיב תזונתי מסוים הוא טוב או לא טוב לבריאות שלנו והאם כדאי להרבות בו?

חברי יחידת התזונה במחלקת בריאות הציבור של אוניברסיטת הרווארד פרסמו לקהל הרחב מספר שאלות שיעזרו לקוראים (ללא צורך בידע מדעי נרחב) לנסות ולהבין האם המחקר שלפניהם הוא מהימן והאם ניתן באמת להסיק ממנו מסקנות וליישמן בחיי היום יום שלנו.

ראשית, ממליצים לחשוב כיצד המחקר הנתון משתלב בשאר הדברים שקראנו בנושא ולחשוב על משקל הראיות המוצגות לנו במחקר. אם אנו קוראים כתבה על מחקר בודד, צריך לקחת בחשבון שמחקר אחד לא מספיק כדי לבסס שינוי של התזונה. "חשוב לבדוק כיצד המחקר משתלב עם מחקרים אחרים בנושא. חלק מהמאמרים מספקים את הרקע הזה, ולפעמים צריך לעשות מחקר אישי".

כמו כן, מומלץ לקחת בחשבון את מספר המשתתפים במחקר, שכן מחקרים בהם מספר המשתתפים גבוה יותר הם אמינים יותר, מאחר וקל יותר להשליך באופן סטטיסטי את תוצאות המחקר על שאר האוכלוסייה. גם משך הזמן ומספר התצפיות שבמחקר עשויות להיות אינדיקציה לעד כמה ניתן להשליך ממסקנות המחקר אל האוכלוסייה הכללית.

שאלה נוספת שכדאי לשאול את עצמנו היא האם המחקרים נעשו על חיות או שמא מדובר על בני אדם. אנחנו יכולים ללמוד הרבה ממחקרים על חיות, אך עדיין קיימים הבדלים, והכי טוב להסתמך על מחקרים שנערכו על בני אדם כדי להבין כיצד אוכל ותזונה משפיעים עלינו.

חשוב לשים לב גם לאופן בו החוקרים התחקו אחר התזונה, כאשר ישנן שיטות פחות טובות להסתמך עליהן (כמו דיווח עצמי של המשתתפים ועל פרק זמן ארוך).

מלבד השאלות הללו, אפשר להחליט על נקודת אמצע בין מסקנות של מחקר אחד למשנהו. למשל, במקרה של מחקרים סותרים על סויה – כאשר חלק אומרים שמדובר ברכיב מסוכן לבריאות ואחרים טוענים כי הוא מפחית את הסיכון להתקף לב, אפשר ללכת על נקודת האמצע – לא להפסיק לצרוך סויה לחלוטין אלא לצרוך אותה בכמויות מבוקרות ולא מוגזמות. חוץ ממחקר עצמי, מציעים לא מעט תזונאים ורופאים להקשיב לגוף שלך: לפעמים נרגיש מיד אם משהו לא טוב לנו.