לילדים שלכם יש הרבה יותר דאגות משחשבתם. כך תעזרו להם

"תקופת הילדות היא תקופה כזו תמימה עליזה ויפה, הילדים משחקים, בלי דאגות ומחשבות עמוקות. אני מסתכל על הבן שלי ומקנא בו. הייתי רוצה לחזור לתקופה נטולת הדאגות הזו", מספר לי נועם, אב לילד בן ארבע. האם זה נכון? האם תקופת הילדות באמת נטולת דאגות?

אני זוכרת את עצמי, בת שמונה, ערב ערב אחרי ההשכבה, יוצאת מהמיטה, מתגנבת, נשכבת מתחת לשולחן האוכל ומקשיבה להוריי מדברים בסלון, משום שדאגתי שבלילה הם מסכנים ובודדים, ופחדתי שאולי יקרה להם משהו רע בלעדינו. חברה סיפרה לי שהיא בגיל צעיר הייתה קמה מודאגת בלילה ובודקת אם ההורים שלה נושמים.

עוד בנושא:
סכנה מבית: איך שומרים על ילדים מפני פגיעה מינית?
מקום בלב: לכל ההורים יש ילד מועדף?
איך מלמדים ילדים להיזהר מסכנות, בלי לפחד מהחיים

כולנו, מבוגרים וגם ילדים, חווים לעתים דאגות, פחדים וחרדה. המשותף לדאגות, לפחדים ולחרדה הוא שהם כרוכים במחשבה שמשהו רע עומד לקרות, והגוף מגיב לכך באופן מסוים: המחשבות שלנו מתמקדות במשהו הרע וקשה לנו מאוד להסיט אותן ולחשוב על משהו אחר. למנגנון הזה יש התנהגויות אופייניות: הנשימה הופכת למהירה, הלב דופק בקצב מהיר יותר, השרירים נהיים מתוחים, אנו מזיעים במצח, בבית השחי, בידיים ובכפות הרגליים והבטן מתהפכת לנו.

ילדים צעירים מודאגים ומפחדים יותר בלילה מאשר ביום. במשך היום הם עסוקים מאד בענייניהם, והעיסוקים האלו מסיחים את דעתם. אולם כשיורד החושך, ילדים רבים נוטים לפחד ממנו, וכתוצאה מכך עולות דאגות ופחדים נוספים.

ילדים דואגים יותר בלילה מכיוון שבחושך חוש הראייה לא מתפקד, והילד דואג שמא ילך לאיבוד, וזה מפחיד אותו. בנוסף, החושך מהווה חלל ריק שאפשר לצייר עליו הכול באמצעות הדמיון. ולכן, אם הרוח מזיזה את כנפי הווילון בחדר, הילד יכול לדאוג שמפלצת חדרה לחדרו ומסתובבת שם. בערב ובלילה, בחושך, הבית משתתק ומסתיימים העיסוקים מסיחי הדעת. המחשבות יכולות לנדוד לכל אותם מקומות מדאיגים שבבוקר קל להדחיק.

דאגות ופחדים בלילה הם תופעה מאוד נפוצה בילדות, כשמחקרים הראו שבין גיל ארבע לגיל 12, 73 אחוזים מהילדים דיווחו על פחדי לילה. באופן כללי, בנות מדווחות על יותר פחדי לילה מאשר בנים. באופן מפתיע, ילדים מדווחים על שכיחות גבוהה יותר של דאגות ופחדים מאשר הוריהם. דבר זה יכול להצביע על כך שהורים רבים אינם מודעים לפחדים של ילדיהם, במיוחד בקרב ילדים גדולים יותר שאינם זקוקים לעזרה מהוריהם בהתמודדות עם הפחד.

דאגות ופחדים אצל ילדים משתנים לפי שלבי ההתפתחות שלהם. ילדים בגיל הינקות וילדים צעירים מאוד דואגים מדברים קונקרטיים שנמצאים ב"כאן ועכשיו", למשל פרידה מההורים או ממטפלת אהובה שנעלמת מהחדר לפתע. ילדי גן מראים יותר פחדים הקשורים לחיי הדמיון שלהם, כמו מפלצות, חיות רעות, טרולים, מכשפות. ילדים מבוגרים יותר דואגים מדברים ריאליים, למשל: שיכנסו לבית גנבים ומחשבות מפחידות שיקרה משהו להם או להורים.

ככל שהגיל עולה נראה שיש קשר בין דאגות לבין אירועים שקרו במהלך היום. לדוגמה, ילד בן 8 שקרא בעיתון על שוד וחושש לישון שמא יפרצו אצלו בבית. ככל שהגיל עולה, הדאגות של הילדים יכולות להציף אותם גם בשעות היום ולא שמורות רק ללילה.

ילדים עם רמה גבוהה של דאגה ופחדים מתלוננים פעמים רבות על כאבי ראש, כאבי בטן וכאבי שרירים, בעיקר ברגליים. במקרים של דאגה מופרזת, היא עלולה להציף את הילד, לגרום לו לצפות תמיד שמשהו נוראי יקרה ולהקשות עליו להתמודד עם מצבים חברתיים, רגשיים או לימודיים בשל חוסר ביטחון ותחושת אסון קרב. הילד עלול להימנע מלעשות דברים שהיה יכול ליהנות מהם ומפעילויות של בני גילו.

חשוב לעזור לילדינו לשלוט בדאגות ובפחדים שלהם, כדי שלא יפריעו להם בחיי היומיום. את העזרה כדאי להתאים לגיל הילד ולתוכן הדאגות והפחדים שלו.

לילדים צעירים שחוששים ממפלצות
כאשר הילד צעיר ומופיעים דאגות ופחדים הקשורים לנושאים מדומיינים, כגון מפלצות וחיות מפחידות, שיטות התמודדות על ידי הימנעות (כמו תפנה את מבטך כשאתה רואה משהו מפחיד) הן פחות אפקטיביות, ושיטות של נקיטת פעולה (כמו לבדוק יחד מתחת למיטה, או פנס מתחת לכרית), הן יעילות יותר. לכן, כדאי לעשות את הדברים הבאים:

- שאלו את הילד מה בדיוק מפחיד אותו. הפחד הוא פרי מוחו האישי של הילד, ולכן רק הוא מכיר ויודע כיצד הוא יכול להתגבר על המפלצות/חיות רעות הספציפיות שלו. עשו הכרות עם מושא הדאגה שלו, חקרו אותו בצורה מכובדת עד הפרטים הקטנים: איך המפלצת נראית? מה היא עושה? מה היא רוצה?

- דרך השאלות, ההכרות והלגיטימציה למושא הפחד, ניתן לנסות לעשות שינוי ביחס אליו: ילדכם יכול להתיידד עם היצור המפחיד אותו, אם יהיה מודע שאותו יצור יכול לבוא עם כוונות ידידותיות. אולי המפלצת עצובה או בודדה, אולי היא בעצם רוצה חבר? אולי היא רוצה שאתה תהיה החבר שלה והיא פשוט לא מצליחה להסביר לנו בשפה שלה? אפשר להזמין אותה להיכנס לחדר, ללטף אותה להציע לה משחק ולתת לה להישאר אתכם בכיף. ברגע שההתייחסות היא חיובית, הילד יכול לפתח תחושה של רצון לידידות ו/או חברות עם יצור שעד לפני רגע היה מאיים.

- הכינו יחד עם הילד תרסיס קסם. אפשר לקחת מרסס של חלונות, להוריד את כל המדבקות ולהכין מדבקה במחשב שיהיה כתוב עליה 'תרסיס נגד מפלצות'. לשים מים ומעט צבע אדום, קצת בושם ואבקת נצנצים. בערב לפני השינה לרסס היטב את החדר ולשים את הריסוס ליד הראש של הילד. ניתן גם להכין אבקת קסמים (מנצנצים) בצנצנת, שתשמש לאותה מטרה- גירוש מפלצות.

- דבר ידוע הוא שמפלצות מפחדות מנשיקות. לכן דאגו שהילד ישלח נשיקות באוויר לכל אותם מקומות, בהם עלול להסתתר מושא דאגתו.

- תנו לילד פנס שיוכל להדליק בכל רגע שנראה לו . כדי להגביר את תחושת השליטה במצב כדאי שזה יהיה פנס שיש לו יותר ממצב אחד של תאורה (אור חזק ואור חלש).

לילדים גדולים שדואגים מהמציאות
עם ילד גדול יותר, שמודאג בשל דברים מוחשיים וריאליים שקרא בעיתון או שמע מחבר, כדאי לעקוב ולראות אם יש חזרתיות על מוטיבים כמו פריצה או מוות, לדבר עם הילד במהלך שעות היום ולברר איתו מה מטריד אותו ומדוע.

אפשר לעבוד איתו עם תרגילים של דמיון מודרך. תרגילים כאלה מאוד עוזרים ונותנים לילד כלי אמיתי ויעיל לשימוש עצמי גם כשאתם לא בסביבה. לילדים קל יחסית, בטח יותר מאשר לנו המבוגרים, להגיע למצב של דמיון מודרך אמיתי - שווה לנצל את זה.

כשאנו רואים חלומות מסויטים שחוזרים על עצמם, כדאי לבדוק עם הגננת או המורה האם אירעו מקרים חריגים, ולשים לב להתנהגותו הכללית של הילד במהלך היום.

מאוד חשוב שלא תיבהלו מהדאגות שלו, אל תלעגו להן ואל תעליבו אותו ("אתה ילד גדול, מה אתה כל כך דואג מכל דבר קטן"). שוחחו עם הילד על דאגותיו וספקו לו את מירב המידע הדרושלו כדי להרגע. הדגישו את יכולתו של הילד בהתמודדות בתחומים אחרים ועודדו אותו למצוא לעצמו פתרונות.