מאוד אהבתי להגיע לביקורות השגרתיות בבית החולים איכילוב, כבר שנה וחצי עברו מאז שניצחתי את הסרטן והביקור בבית החולים כל חודשיים העניק לי פרופורציות על החיים. מה חשוב מה לא. עד הביקור שבו התבשרתי שהסרטן חזר. התאבלתי במשך 24 שעות ומיד אחרי החלטתי שגם את הסבב לחימה הזה אני מנצח. הדבר השני שעשיתי זה את הסרט הזה. אני במאי סרטים, וזו כמעט התגובה הטבעית שלי לתעד, במיוחד כשהמציאות שלי נטרפת והופכת לקיצונית, גם בהיבט הנפשי וגם בהיבט הפיזי. החלטתי להיחשף ולחשוף כי התרופה הכי חשובה לריפוי הסרטן היא אהבה, ואין גבול לאהבה כשמדובר במלחמה בסרטן. אני מאמין שהאנרגיה הטובה הזו חוזרת היישר אל תוך התאים שלי ועוזרת לי לנצח. לכן אני יוצר כאן, נחשף, מתעד את העולם שנכפה עליי, העולם המקביל לחיים "הרגילים". אני לא מפחד מהסרטן ואני לא מתבייש בו ובכך אני מקווה לעזור גם לחולים אחרים , וגם לפרגן לצוות הרפואי המדהים שמטפל בי באיכילוב.