בווידאו: הורים הקפיאו את מוחה של בתם בת השנתיים שמתה מסרטן
ג'יימס בדפורד היה מרצה לפסיכולוגיה שלבו חדל לפעום ב-12 בינואר 1967 כתוצאה מסרטן בכליות. באותן שנים הוא בוודאי לא שיער ששמו יופיע בכותרות בשנת 2017, אך כיום יש אדם שטוען: בדפורד היה האדם הראשון שעבר הקפאה באמצעות חנקן נוזלי, והוא גם יתעורר ביום מן הימים.
עוד בנושא:
האם סוד חיי הנצח נמצא בגנים של בת 115?
האיש הזקן בעולם: אינדונזי בן 145 שרוצה כבר למות
השבחה אלוהית: מה צופן לנו העתיד?
כשהסכים להשתתף באחד הניסויים השאפתניים והשנויים ביותר במחלוקת, המרצה בן ה-72 לא ציפה לרגע שהתהליך באמת יעבוד והוא יקום לתחייה. הוא נפרד ממשפחתו ומת בשלווה במיטת בית החולים. עם זאת, מדגיש רוברט נלסון, שהוביל את התהליך, בראיון לדיילי מייל כי: "האמצעים להחזיר אותו לחיים יהיו קיימים במוקדם או במאוחר".
התהליך שעבר בדפורד נקרא הקפאה קריוגנית. זהו תהליך שיעילותו טרם הוכחה, אך המדענים שמבצעים אותו מאמינים כי ניתן לשמר את תקינותם של תאי הגוף באמצעות הקפאה בחנקן נוזלי ושמירת המנוח בתא אטום לאורך זמן. כיום, המעטים שעוברים את התהליך השנוי במחלוקת, שוהים במשך שלושה ימים בתוך תא עם חנקן נוזלי, אבל המסע של בדפורד התחיל, תאמינו או לא, באמבטיית קרח. מאוחר יותר הוא הועבר לקופסת קלקר ואוחסן באופן זמני במוסך בקליפורניה.
נלסון, המדען השאפתן שהוביל את התהליך, עבד יחד עם שני שותפים ביולוג בשם ד"ר דנטה ברונול וכימאי בשם רוברט פרהודה. לאחר שהקפיאו את גופו של בדפורד, הם החליפו את הדם בגופו בתרכובת אורגנית בשם דימתיל סולפוקסיד והכניסו אותו לתוך קופסת קלקר. בגלל שמתקן השימור המיוחד שבנו באריזונה עדיין לא היה מוכן, הם החליטו להחביא אותו במוסך שהיה שייך לטענת נלסון, ל"שני חברים סטלנים" שלו. את הגופה, אם תהיתם, הם הובילו בטנדר.
לא מוותר על החלום
על אף רצף ההתרחשויות שמזכיר קומדיית טעויות יותר מהליך מדעי, מסביר נלסון כי הוא באמת מאמין בהצלחתו. "אני לא מאמין בחיי נצח", הוא סיפר. "אבל כן מאמין שניתן להאריך משמעותית את תוחלת החיים, בין היתר גם בדרך הזאת. בעבר תוחלת החיים עמדה על 20, והיום אנחנו כבר לא רואים אנשים בני 100 כיחידי סגולה. אין ספק שהמדע מתקדם". נלסון הוסיף כי כשהקפיא את בדפורד, האנושות טרם הגיעה לירח, לא היה GPS, לא ביצעו השתלות לב או השתמשו בטלפונים סלולריים. "מי יודע מה צופנות לנו חמישים השנים הבאות?" אמר.
הסיפור המפוקפק של ההקפאה הקריוגנית הראשונה בהיסטוריה היה רק יריית הפתיחה לקריירה מלאת השערוריות של נלסון. מאז ביצע המדען עוד כמה ניסיונות כאלה והקפיא בין היתר אישה בת 74 בשם מרי פלפלס- סוויט, ואפילו ילדה שהיתה בת שמונה בלבד כשמתה מסרטן. בעת התהליך, נגמר לו הכסף לתחזק את המתקן הקריוגני, והוא נאלץ להשאיר את הגופות להירקב. בשנת 1979 הגישו נגדו המשפחות של חלק מהקורבנות תביעה בסך 400 אלף דולר וזכו. מאוחר יותר גם הקהילה המדעית הוקיעה אותו ואת פועלו, מה שגרם לו לזנוח את החזון שלו ולא לעסוק עוד בהקפאה קריוגנית.
על אף כל הטלטלות שעבר, שיהפכו בקרוב גם לסרט עלילתי בכיכובו של פול ראד, נלסון עדיין לא מוכן לזנוח את החלום. לאחר שהגיע לגיל הפרישה הוא חזר להשקיע את זמנו במטרה ואף פרסם ספר זיכרונות שנקרא בתרגום חופשי "להקפיא אנשים זה (לא) פשוט". גם את גופתו, אם תהיתם, הוא מעוניין להקפיא בבוא העת, וכבר חולם על היום בו יופשר: "הדבר הראשון שאשאל הוא 'איפה השירותים?'. תמיד סקרן אותי מה יקרה בעתיד. אני רק רוצה לדעת לאן העולם עוד יתפתח".