מילים הורגות: למה כדאי לכם להיות נחמדים לרופאים?

לאבד את קור הרוח כשהתינוק שלכם חולה זה הגיוני ואפילו טבעי, אבל להפוך לגס רוח זה כבר עניין אחר. מחקר שנערך על ידי חוקרים ישראלים מהפקולטה לניהול על שם קולר באוניברסיטת תל אביב מצא כי למילים הקשות שאנשים מטיחים למרבה הצער ברופאים, יש משמעויות קשות. למעשה, הן יכולות אפילו להרוג.

נתונים שהתפרסמו לאחרונה על ידי אוניברסיטת ג'ון הופקינס הראו כי למעלה מרבע ממיליון ממקרי המוות בארה"ב שויכו לטעויות אנוש של הרופאים. טעות אנוש מדורגת כגורם המוות השלישי בארה"ב, כך על פי המרכז למניעת ובקרת מחלות. ההערכה היא כי חוסר שינה יכול להסביר 20 אחוזים מהטעויות האלה, אבל הנתון המפתיע ביותר מהמחקר הנוכחי שפורסם בכתב העת לרפואת ילדים Pediatrics, הוא שגסות רוח (התרגום הקרוב ביותר ל-rudeness), יכולה להסביר 40 אחוזים מכלל הטעויות האלה. ואלה כבר מספרים משמעותיים.

עוד בנושא:
הבחירה הבטוחה והבריאה: איך בוחרים רופא ילדים?
רופאות עושות את זה טוב יותר
מי רוצה להיות מטופל על ידי רופא שעובד 26 שעות ברצף?

"המחקר נעשה במסגרת עבודת דוקטורט שלי על התנהגות ארגונית במערכות בריאות, והוא התחיל מניסיון אישי שלי כרופא", מסביר ד"ר אריק ריסקין, פרופסור חבר קליני בפקולטה לרפואה בטכניון, מנהל יחידת טיפול נמרץ ביילוד בבית החולים בני ציון בחיפה ועורך המחקר. "במהלך עבודתי בפגיה, אבא שבתו הייתה מאושפזת החל לצרוח עלי וטען שאנחנו מזניחים את הילדה שלו, למרות שהיא הייתה בסדר גמור. הוא העליב אותי והייתי צריך כמה דקות כדי להירגע. ממש הרגשתי שהידיים שלי רועדות".

ד"ר רסקין ועמיתיו, פרופסור במברגר מאוניברסיטת תל אביב ופרופסור אמיר ארז מאוניברסיטת פלורידה, ביקשו לערוך מבחן סימולציות שימדוד את יכולות הביצוע של הרופאים לאחר שתוקפים אותם מילולית. "כל העבודות שנעשו עד היום על תפקוד רופאים ואחיות בבתי חולים התעסקו בגורמים סביבתיים, כמו צפיפות במחלקה, עומס על הצוות המטפל או גורמים זיהומיים, אבל יש מעט עבודות, אם בכלל, שהסתכלו על הגורם האנושי", מסביר ד"ר ריסקין. "רופאים ואחיות הם לא רובוטים. אלא בני אדם וכמו אחרים הם טועים ויש להם חולשות. כשמישהו מעליב אותך, כרופא זה פוגע ביכולת הקוגניטיבית שלך ולוקח את תשומת הלב מהטיפול אל דברים אחרים", הוא מסביר.

על מנת לבדוק את התיאוריה הזו, 39 צוותים ממרבית הפגיות בארץ שכללו שני רופאים ושתי אחיות, תרגלו חמישה תרחישים מדומים שבהם טיפלו בבובות רפואיות של תינוק במצב חירום. הסימולציות שנערכו בתל השומר נועדו למדוד יכולות ביצוע. שתי שחקניות שיחקו את תפקיד האם: האחת שאלה שאלות ענייניות על הטיפול ואילו השניה השתלחה בכמה מן הקבוצות וקראה לעברם קריאות פוגעניות, עוד לפני שהם הצליחו לבדוק את התינוק (המדומה).

בסוף הניסוי, ד"ר ריסקין ועמיתיו גילו כי הצוותים שהאם השתלחה בהם תפקדו פחות טוב, אבחנו פחות טוב את מצבו של התינוק וטיפלו בו פחות טוב בכל 11 המדדים של התפקוד שנבדקו במחקר, כולל בעבודת צוות. כמו כן, ההשפעה השלילית על התפקוד התרחשה בכל חמשת התרחישים, מה שמראה כי ההשפעה השלילית נמשכה לאורך כל היום. תפקוד ירוד מגדיל את הסיכון לטעויות רפואיות, שיכולות להיות מסכנות חיים למטופל.

"גסות רוח היא אמירה לא קשורה שמגיעה משום מקום. זו אמירה משפילה שעושה אותך קטן, ומנותקת מהמציאות", מסביר ד"ר ריסקין. "המחקר הנוכחי למעשה מוכיח כי האמירות האלה פוגעות ביכולות האבחון של הרופא וגם בביצוע. מה שקורה לרופא עובר אוטומטית לחולה, והחלק היותר מפתיע שהתהליך הוא לא רק ברמת הפרט של הרופא, אלא ברמת הצוות כולו - רופאים ואחיות. זה מוכיח שהפגיעה היא מאוד רעה והיא פוגעת בתקשורת, בשיתוף המידע וביכולות האבחון".

לאחר תוצאות הניסוי, ביקשו ריסקין ועמיתיו לבדוק האם יש דרך לחסן את הרופאים מפני ההתנהגות הזו של מטופליהם. לשם כך הם ערכו שני ניסויים בשתי שיטות שונות: השיטה הראשונה היא שיטה שמבקשת מהרופאים לכתוב את הנרטיב שלהם לחוויה ובכך להתמודד עימה ולעבד אותה. "הרופאים בסימולציה בעצם היו צריכים להכנס לנעליים של האמא ולחשוב מה עבר עליה", מסביר ריסקין. השיטה הזו לא עבדה והרופאים לא תיפקדו יותר טוב לאחר מכן (אולי משום ששיטה זו הפחיתה את עוצמת התחושה של פגיעה מגסות הרוח, כי הם גילו יותר הבנה לאם, אבל התפקוד שלהם עדיין הושפע לרעה מדבריה התוקפניים של האם אליהם).

בשיטה השניה, הטיפול היה למעשה טיפול מונע, לפני הפגיעה. "ההיגיון העומד מאחורי זה הוא שאני לא מבטל את החשיפה לרע, אבל מצליח למדר את ההשפעה", מסביר ריסקין. לשם כך הרופאים נתבקשו לערוך תרגול מחשב, לפני הסימולציה, והוקרנו בפניהם סדרה של פרצופים שמחים וכועסים והם נתבקשו לציין מתי הפרצוף שמח ומתי הוא כועס. תוך כדי התרגול, המחשב מרגיש את רמת הסף של המתרגל ומעלה אותה. הממצאים הראו שהתרגול שינה את הההתייחסות שלהם אל עלבונות האם, מה שעזר בתפקוד המקצועי שלהם בתרחישים, וגזל מהם פחות אנרגיה מחשבתית להתמודדות עם דבריה של האם (הם אמנם הרגישו שנחשפו לגסות רוח, אך זה פחות השפיע על תפקודם).

"הבעיה היא איך עושים את זה במציאות", מסביר ריסקין, "הפתרון הוא בראש וראשונה מניעה של גילויי גסות רוח בתקשורת בין אנשי הצוותים הרפואיים ובינם לבין המטופלים או בני משפחתם. גסות רוח היא לא דבר טוב בשום מקום בחיינו והיא הורסת כל חלקה טובה. צריך לדבר בכבוד יותר, ולהעלות את המודעות בקרב החולים והרופאים. כרופא אני מאוד רוצה לעזור לבן אדם מסכן וסובל. אבל כשאדם גס רוח עומד מולי זה משפיע גם עלי ועל רגשותיי, ולאור המחקרים שלנו יכול גם לפגוע בתפקוד המקצועי וביכולת שלי לתת את הטיפול הטוב ביותר".

הקרן הלאומית למדע סייעה במלגת מחקר שאפשר את ביצוע הסימולציות.