מן הסתם נתקלתם במצבים בהם דיברתם עם אנשים ותוך כדי הסטתם את מבטכם מהם ושברתם את קשר העין, או שאחרים עשו לכם את זה. מדוע זה קורה, בעצם? בגלל מבוכה, חוסר נוחות? או אולי בגלל שיעמום וחוסר עניין?
לפי צוות חוקרים יפנים, שפרסמו החודש את ממצאיהם בכתב העת Cognition, הסיבה לכך שאנשים מתחמקים ושוברים קשר עין במהלך שיחה קשורה למשאבים הקוגניטיביים של המוח ולעומס שנוצר עליהם. החוקרים טוענים כי הן תחזוק קשר העין והן המאמץ לחשוב על המילה הבאה שנרצה להגיד הן פעולות שמקורן באותו מאגר מוגבל של משאבים קוגניטיביים.
קשר עין הוא סוג חשוב של תקשורת לא-מילולית שאנו משתמשים בו מדי יום באינטראקציות עם אנשים אחרים. הבעיה היא שהוא מצריך את אותם משאבים מנטליים כמו אלה הדרושים להשלמת משימות מסובכות (בהן מחשבה על המילה המתאימה במהלך השיחה). הסיבה אם כך, שאנו מנתקים קשר עין זה מזה קשורה לצורך לשמר את המשאבים הקוגניטיביים שלנו לצרכי השיחה.
עוד בנושא:
לא רואים עין בעין: זו הצורה שבה גברים ונשים מסתכלים על אחרים
למה אנשים כל כך אוהבים לחטט באף?
החוקרים, מאוניברסיטת קיוטו ביפן, בדקו את השערתם לגבי ההשקה בין קשר עין ותהליכים קוגניטיביים הקשורים לשפה ולעיבוד שפה, ושימושם באותם משאבים קוגניטיביים, על 26 משתתפים. "למרות שקשר עין ותהליכים הקשורים לשפה ודיבור נראים עצמאיים, אנשים לא פעם מסיטים את עיניהם מבני שיחם במהלך שיחה", כתבו החוקרים. "זה מצביע על כך שעשויה להיות השקה בין שני התהליכים", הוסיפו.
המשתתפים במחקר הוצבו במהלך הניסוי אל מול פרצוף ממוחשב שעיניו נעוצות במשתתף. המשתתפים נתבקשו לקחת חלק במשחקי אסוסיאציות של מילים, ולהגיד את הפועל הראשון שעולה בדעתם הקשור לשם העצם שניתן להם, תוך שהם בוהים חזרה בעיניים הממוחשבות. החוקרים הורו למשתתפים לשמור על קשר העין עם הפרצוף הממוחשב ככל הניתן.
יותר מידי מידע בבת אחת
החוקרים מצאו כי כשנתבקשו המשתתפים לענות על אסוציאציות פשוטות יחסית, למשל שם העצם "מספריים" והפועל "לגזור", לא נרשמו בעיות מיוחדות בתחזוק קשר העין. אך כשניתנו שמות עצם מסובכים יותר, שלהם יותר פעלים רלוונטים שאפשר לבחור מביניהם (כמו למשל כדור ושלל הפעלים כגון לבעוט, למסור, להפיל וכו') או ששמות העצם היו יותר מעורפלים או מופשטים ולא התקשרו באופן מיידי לפועל אחד מסוים, למשתתפים לקח יותר זמן באופן משמעותי כדי לחשוב על פועל רלוונטי תוך שמירה על קשר העין.
לדעת החוקרים, אותה תוספת זמן והיסוס שנראו בקרב המשתתפים כשנדרשו לאסוציאציות מילים מורכבות יותר מצביעים על כך שהמוח מתמודד עם יותר מדי מידע בעת ובעונה אחת.
"התוצאות תומכות בהיפותזה שקשר עין קשור מבחינת המשאבים הקוגניטיביים של המוח לתהליך של הפקת הפעלים במהלך השיחה. זהו נדבך נוסף להבנת התקשורת הפונקציונלית והלא פונקציונלית בזמן אינטראקציה והממשק של ערוצי תקשורת מילוליים ולא מילוליים", כתבו החוקרים. "בעוד שניתן לתחזק קשר עין ולנהל שיחה, הראיות מצביעות על כך ששני התהליכים משתמשים באותו מאגר של משאבים ולעתים המאגר הזה מתחיל להתייבש," הוסיפו. למרות שמדובר במספר קטן יחסית של משתתפים, הסברה חוללה עניין, והחוקרים קראו לקיים מחקרים נוספים בנושא.
רוב המחקרים שנעשו עד היום לגבי קשר עין התמקדו באספקט הוויזואלי או בהבדלים בין התרבויות לגבי חשיבותו של קשר עין, או בכלל המשמעויות הפסיכולוגיות והחברתיות של הפרקטיקה. בין היתר נמצא כי קשר עין הוא כלי חברתי חזק העשוי לגרום, בין היתר, למשיכה פיזיולוגית, להגברת ההמודעות של אנשים לעצמם ועידודם להתנהג באופן חברותי ופתוח יותר, ואף ליצור ולעורר הזדהות ואמפתיה בין בני אדם.