התינוק נראה היה בריא כשאביו, ד"ר תומס ר. פרידן עזב את הבית ויצא לעבודה, בבוקרו של יום קיץ ביולי לפני למעלה מ-20 שנה. אולם, כשהוא שב לביתו מספר שעות לאחר מכן, בנו היה חיוור וקדח מחום. גופו הקטן היה רפוי ושמוט בידיה של אישתו.
"המחשבה הראשונה שעברה בראשי היתה שהוא מת", נזכר ד"ר פרידן, העומד כיום בראש המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) בראיון לניו יורק טיימס. "זה היה כל כך מפחיד - אפילו עבור רופא, לראות באיזו מהירות יכולה בריאותו של אדם להידרדר למצב כל כך קריטי". פרידן, מומחה למחלות זיהומיות, ידע שזמן הוא גורם מכריע. תחושת הבטן שלו, שמאוחר יותר התבררה כנכונה, היתה שמדובר בספסיס (אלח דם) מצב מסכן חיים שנגרם עקב זיהום ויכול לצאת משליטה תוך זמן קצר.
ד"ר פרידן התקשר לרופא הילדים של בנו ובתוך שעות ספורות הפעוט קיבל טיפול באנטיביוטיקה רחבת טווח ולאחר כמה ימים הוא התאושש לחלוטין.
אולם, חולים רבים אחרים אינם ברי מזל כמו בנו של ד"ר פרידן. מדי שנה מאובחנים בין מיליון לשלושה מיליון אמריקאים כסובלים מספסיס, ובין 15 ל-30 אחוזים מהם יקפחו את חייהם כתוצאה מכך, אומר ד"ר פרידן. רוב הסובלים מספסיס הם מבוגרים מעל גיל 65, אך גם ילדים נמצאים בקבוצת הסיכון. על פי אחת מההערכות, למעלה מ-42 אלף ילדים מפתחים ספסיס מדי שנה בארה"ב, וכ-4,400 מהם מתים כתוצאה מכך.
עוד בנושא:
המערכת שתעזור במניעת זיהומים בבתי החולים בארץ
פחד מוות: 10 סיבות המוות המובילות בעולם
ספסיס מתרחש כאשר הגוף מנהל מאבק כולל נגד זיהום כלשהו, ונוצרת דלקת בכל הגוף. במצב כזה, הגוף עובר שורה של שינויים וטלטלות, ועלולים להיווצר קרישי דם ודליפות בכלי דם שמגבילים את אספקת הדם לאיברים. כתוצאה מכך, לחץ הדם צונח, איברים רבים עלולים לקרוס וגם הלב עשוי להיפגע. במקרים מסויימים זה יכול להסתיים גם במוות.
"הגוף מכיל צבא שתפקידו להלחם בזיהומים. במקרה של ספסיס, אפשר לומר שהגוף נפגע מירי כוחותיו", מסביר ד"ר ג'ים אובריאן, יו"ר האיגוד לאלח דם.
רוב האנשים כלל לא שמעו על ספסיס
בשנים האחרונות נדמה שמקרי הספסיס נמצאים במגמת עלייה. מספר מקרי האשפוז שבהם ספסיס היה סיבת האשפוז העיקרית הכפיל את עצמו בין השנים 2000-2008 כך עולה מדו"ח שפרסם ה-CDC בשנת 2011. בין הסיבות שיוחסו לעלייה הזאת מנו החוקרים את הזדקנות האוכלוסייה הכללית (עקב העלייה בתוחלת החיים), עלייה במספרם של החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה ובמידה מסויימת, גם אבחונים מדוייקים יותר אחראים לה.
אלח דם הוא גורם תורם בכמחצית ממקרי המוות בבתי החולים, אך ברוב המקרים הוא לא מצויין כסיבת המוות, משום שהוא מתפתח כסיבוך למצב רפואי קודם, כמו סרטן למשל. בשל כך, אף על פי שספסיס מצויין כסיבת המוות הרשמית ב-146 אלף עד 159 אלף מקרים בשנה, דו"ח עדכני מעריך שיש לו חלק בכ-381 אלף מקרי מוות. ולמרות כל זאת, ארגונים רפואיים טוענים שאנשים רבים מעולם לא שמעו את המילים ספסיס או אלח דם, לא כל שכן יודעים לזהות את סימניו ותסמיניו.
זו הסיבה שה-CDC החליט לצאת בקמפיין ציבורי רחב היקף להעלאת המודעות, שמטרתו להפוך ספסיס למילה מוכרת בכל בית. הצעד הראשון הוא לחנך אנשים לפנות לקבלת טיפול רפואי בהקדם במקרים שבהם מישהו מהקרובים להם מציג סימנים שעלולים להצביע על ספסיס. תסמינים אלו כוללים: צמרמורת או חום, כאב חמור או חוסר נוחות קיצונית, עור דביק ומזיע, בלבול או פגיעה באוריינטציה, קוצר נשימה ודופק מואץ.
הקמפיין גם מעודד הדיוטות להעלות את האפשרות שמדובר בספסיס בפני אנשי מקצוע ומטפלים מתחום הרפואה, שעשויים להתעלם ממנה. "שאלו את הרופא שלכם 'האם ייתכן שזה ספסיס?' או אמרו 'אני מודאג מהאפשרות שזה ספסיס'" נכתב בדפי המידע שמחולקים לציבור במסגרת הקמפיין.
"אנחנו רוצים שאנשים יהיו מסוגלים לזהות ספסיס, כפי שהם יודעים לזהות התקפי לב או שבץ, ושידעו שאין להם זמן לחכות לתור הפנוי הבא אצל הרופא, אלא עליהם לפנות למיון מיד", אמר ד"ר תומס היימן מאיגוד הספסיס האמריקאי, שהמוטו שלו הוא "תחשדו בספסיס תצילו חיים".
בשבוע שעבר צויין ברחבי העולם יום המודעות הבינלאומי לספסיס, וגם בישראל ציינו אותו בפעילות הסברתית שנערכה בבית החולים בני ציון בחיפה.
כל שעה מעלה את הסבירות למוות ב-8%
כאשר לחץ הדם צונח ומדלדל את אספקת הדם לאיברים החיוניים, החולה עלול לפתח מצב שנקרא הלם ספטי. לדברי ד"ר אובריאן, כל שעה שעוברת במצב כזה ללא טיפול אנטיביוטי מעלה את הסבירות למוות בשמונה אחוזים. בעבר נעשו ניסיונות שהתמקדו בהפחתת מקרי המוות שהתפתחו במהלך אשפוזים בבתי חולים, אולם נתונים חדשים מעידים על כך שרוב המקרים של ספסיס מתפתחים בבית או במהלך הטיפול בקהילה, עוד לפני שהחולים מגיעים לאשפוז. אחד הממצאים שעליהם נשען הקמפיין החדש של ה-CDC, שפונה לכלל הציבור, הוא שבקרוב לשמונים אחוזים מהמקרים, הספסיס מתחיל הרבה לפני האשפוז בזמן שהחולה עדיין נמצא בביתו.
המחקר החדש שופך אור גם על הקבוצות המועדות ביותר לחלות בספסיס. אף על פי שחלק הארי של המקרים מתפתח במבוגרים מעל גיל 65, מתברר שגם תינוקות עד גיל שנה פגיעים מאוד וכמוהם גם אנשים שחולים במחלות כרוניות כמו סוכרת או שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת בשל גורמים חיצוניים, כמו עישון טבק לדוגמה. גם אנשים בריאים עלולים לפתח ספסיס, כתוצאה מזיהום שלא טופל כהלכה.
במדינת ניו יורק למשל חוקק לאחרונה חוק המחייב את בתי החולים לבצע בדיקות סינון לכל חולה שמתאשפז, על מנת לזהות ספסיס בשלב מוקדם ככל שניתן. החוק חוקק בעקבות מותו המצער של ילד בן 12 שמת מספסיס לאחר שרופאי בית החולים בניו יורק שבו אושפז כשלו באבחונו.
המחקר של ה-CDC גילה עוד שהזיהומים שעלולים להתפתח בסבירות גבוהה יותר לספסיס הם זיהומים בריאות, בדרכי השתן, בעור, במעיים ובקיבה, ושרבים מהחולים שפיתחו ספסיס בהמשך לזיהומים אלה, ביקרו בשלב מוקדם יותר של מחלתם אצל רופא טרם התפתחותו של אלח הדם. משמע, ניתן היה לאבחן אותם בשלב מוקדם יותר ולמנוע התדרדרות במצבם.
לכן, חלק מהקמפיין של ה-CDC מתמקד גם באנשי הסגל הרפואי על מנת לדחוק בהם לקחת בחשבון ספסיס באבחנותיהם ולפעול במהירות לטפל בו במידת הצורך וכן, במחקר אודות גורמי סיכון.
ד"ר פרידן, יו"ר המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, אמר שהוא בחר לשתף את הסיפור האישי שלו כדי לעזור לאנשים להבין טוב יותר את המצב הרפואי הזה. הוא מפציר באנשים לחסן את ילדיהם מפני זיהומים שעלולים להוביל לספסיס כמו זה שגרם לבנו הפעוט לחלות. "הוא פיתח את הספסיס לאחר שחלה בדלקת ריאות מחיידק הפניאומקוק. בשעתו, לא היה חיסון נגד החיידק הזה, אך כיום ישנו חיסון זמין". "אין שום הבדל ביני ובין כל אדם אחר שראה אחד מיקיריו חולה בספסיס", אמר פרידן. "הבן שלי עלול היה למות באותו יום. ויש יותר מדי אנשים שעדיין מתים מספסיס כיום".