שבע שנים בדיוק לאחר מותו של מייקל ג'קסון נחשפים כעת פרטים מחקירת המשטרה בעבירות הפדופיליה בהן הואשם. השבוע התגלה כי בביתו, אחוזת נוורלנד, ג'קסון החזיק אוסף גדול של חומרים פורנוגרפיים-פדופיליים. בחדר השינה שלו נמצאו לפחות שבעה אוספים שמציגים נערים וקטינים עירומים לחלוטין או למחצה. אוספו של האליל הנערץ בחייו ובמותו, כלל פורנוגרפיית ילדים, תמונות של התעללות בחיות וסאדו-מאזוכיזם.
דו"חות משטרתיים משנת 2003 שהגיעו לידי האתר Radar Online, מדברים על ממצאים קשים, עד בלתי נתפסים, שנאספו במסגרת חקירה של משרד השריף המקומי בדבר טענות על התעללות מינית של ג'קסון בילדים שאירח. התמונות כוללות ילדים מדממים, המצויים בכאב או עוברים התעללות. אנשים שנחשפו למסמכים הקשים טוענים כי עולה מהם תמונה של ג'קסון כטורף מניפולטיבי, שהשתמש בדם ומראות של הקרבת בעלי חיים ומין בין מבוגרים כדי לכפות את רצונו על ילדים. מקור בכיר מעיד ש"ג'קסון החזיק בביתו מראות איומים ומזעזעים של עינוי ילדים, עירום של בגירים וקטינים, קשירת נשים ויחסים סאדו מזוכיסטים", והוסיף שרבים מהחומרים הפורנוגרפיים שימשו על מנת לפתות נערים צעירים.
לצערי, כרופא פסיכאטר לא הופתעתי. מנגנון ההגנה "היפוך תגובה" (reaction formation) של ג'קסון עבד שעות נוספות. הוא ניסה להציג עצמו כמגן ילדים וחיות באשר הם, בעוד הוא מהווה סכנה מהלכת עבורם. הסיפור המזעזע לקח אותי אחורנית והציף אצלי פחדים על ילדי, שהתעצמו במהלך שנת 2011. אז התבקשתי לעשות סרט תיעודי אודות תופעת הפדופיליה בישראל עבור ערוץ 2. הסרט בבימוי של תור בן מיור, העלה ממצאים זועקים, שחייבו את ידיעת הציבור.
פדופיליה ברשת: הסרט שכל הורה בישראל חייב לראות
השכן מהדלת ממול
יצאתי למסע של חקירת הפדופיליה בלי לדעת לאן אני נכנס וככל שנכנסתי עמוק ויסודי יותר הדבר חילחל לנימי נפשי, זיעזע והשפיע עלי עמוקות כאדם. כרופא קלינאי חשבתי שראיתי הכל ואני מחוסן, אך התברר כשאבא לשלושה ילדים (מהם שניים נכים, מדהימים ביופיים, ילדי דממה שלא יוכלו לספר אם יותקפו מינית) חרדות ודאגות לגיטימיות מילאו אותי.
במהלך התחקיר שערכתי ושארך כשנה, נפגשתי עם פדופילים רבים. רובם ככולם נראו כ"שכן מהדלת ממול". לא דמות הפסיכופט הקלאסי המצטיירת אוטומטית בראש. הכי נורמטיביים ונעימים. נראים רגישים, רהוטים להפליא, וניחנים ביכולת להתחבב על בן שיחם. כמה מהם היו מתקבלים בזרועות פתוחות ובחיבוק רחב על ידי כל אמא יהודיה כחתן פוטנצאלי לבתה היקרה. הפער בין החזות המלבבת, הכריזמה, האישיות המעוררת עניין, לתוכן דבריהם כשנגעו בנושא משיכתם המינית לילדים היה בלתי נתפס ומעורר פלצות. זאב בעור של כבש.
חיכו ללכוד את טרפם
הקרקע קפאה תחתי כשהתחילו לדבר. הם דיברו, כי רצו שישמעו אותם. סיפרו על משיכה מינית אובססיבית לקטינים, על התאהבות חסרת שליטה ומעצורים. דיברו על יצר ששולט בהם ומעביר אותם על דעתם. רובם סיפרו שהם "דואגים" להיות בחברת מושאי משיכתם: מי כמדריך כדורגל של קבוצת נוער, מי כמדריך ילדים בקייטנה, אחר כמורה לילדי בית ספר יסודי, או זה שמתנדב להיות אח בוגר ובייביסיסטר קבוע לילדי השכנים, שהוריהם רואים בו גלגל הצלה. רובם ככולם סימנו את היעד משך זמן ארוך והיו עסוקים יומם וליל בטווית רשת קורים, בהדרגה, כדי ללכוד טרפם תוך אמונו המלא ואמון הוריו בשיטתיות, ביסודיות, בסבלנות אין קץ, הקורבן חסר האונים נלכד עד שיכלו לנצלו כדי לבוא על סיפוקם.
אפילו שוחחתי עם פסיכולוג קליני שסיפר לי ארוכות על קשר בן ארבע שנים שהוא מנהל עם ילד, מגיל שמונה עד שתים עשרה. לטענתו , "לא חצה" קו של מגע מיני, אם כי הודה שהתקלח עם הילד, בן השכנים, בחזרם מהים, ולא ראה בכך פסול. הוא טען שהילד הוא כל עולמו ולו היה יכול היה הופך אותו לבן זוגו. הוא חושב עליו יומם ולילה, אוהב ומאוהב בו, בעוד הורי הילד מאושרים שיש שכן "כה מקסים" שדואג בצורה מעוררת השתאות לבנם (כמובן שמילאתי צו מצפוני, דיווחתי עליו למשרד הבריאות וחקירה נפתחה בנושא).
פגשתי את הקורבנות שנים אחר הפגיעה. מצולקים ודואבים לשארית ימי חייהם. כולם לא מבינים איך ההורים, המחנכים, היועצים ושלל המבוגרים שסבבו את חייהם, עמדו מנגד ולא הגנו עליהם. כל הנפגעים בבגרותם היו מוצפים רגשי אשמה שחילחלו לישותם, בכעס עצום על שלא זעקו והתקוממו, על שאיפשרו למבוגר לעשות בגופם כבשלו, במקרים רבים לאורך זמן. איש מהנפגעים לא הקל על עצמו בהבנה סלחנית על שהיה ילד חסר ישע שקל בקלות היה לפתותו. רובם מתקשים באינטימיות וביצירת אמון לאורך חייהם הבוגרים. הם מלאים זעם והרס עצמי ומתקשים לעלות על מסלול חיים שיגשים את הפוטנציאל הטמון בהם.
פדופיליה מאפיינת אחוז אחד מהאוכלוסייה, דהיינו בישראל יש כ-80 אלף פדופילים. למרות שפדופיליה היא הפרעה נפשית הרשומה כסטייה בתנ"ך הפסיכאטרי ה-DSM, היא עדיין רת שיפוט ובת ענישה. בברלין נעשה פרוייקט ענק על מנת להפנות פדופילים למרכזי טיפול שיאפשרו להם שליטה בדחף, שהופך להיות מנוע מרכזי בחייהם. בישראל אחוז המטופלים כרונית בפדופיליה מקרב המורשעים בפלילים בגללה, הוא נמוך ותוצאותו היא תופעת "הדלת המסתובבת". האדם מורשע, מרצה עונש מחבוש, משתחרר ללא טיפול ועכשיו השאלה היא רק מתי ילכוד את טרפו הבא.
אחד המשוחררים סיפר לי, טרם טיפולו, שהוא משול לפצצה מתקתקת שתרה כל הזמן וללא לאות אחר קורבנות פוטנציאליים בסביבתה, תוך בניית קשר הדרגתי עמם ועם הוריהם. "לא יכול בלי זה" הוסיף ואמר.
מיתוס עוד בחייו
מייקל ג'קסון הפך למיתוס עוד בחייו - "מלך הפופ" ולבטח אחד הזמרים המצליחים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. הקריירה המוסיקלית שלו והוא כאמן היוו השראה למיליוני אנשים ברחבי העולם. אמנים רבים ראו בו מודל והוא שבר כל שיא אפשרי המתועד בספר שיאי גינס. הוא האמן המצליח ביותר מבחינה מסחרית בהסטוריה של המוסיקה.
חזותו העדינה והשברירית, קולו הילדותי והמלחש שבו את מיליוני מעריציו. היותו אייקון נערץ הנראה רגיש, פגיע, תמים ונאיבי, איפשר להורים לתת בו מבטחם ולאפשר לילדיהם הקטינים לישון עמו במיטתו. גם ילדותו שנלקחה ממנו, בהיותו ילד פלא, סולן להקת הג'קסונים ותרנגולת המטילה ביצי זהב לאביו הותירה בו חותם ואיפשרה לציבור להאמין שהוא מפצה עצמו על שנותיו האבודות כילד.
מייקל ג'קסון היה הפדופיל הקלאסי, זה שהמוח האנושי מתקשה להאמין שהוא כזה. לא רוצה להאמין כי לא יכול. יותר קל להאמין שהמאמי הלאומי של אמריקה חפץ בחברת ילדים תמימה כדי לשמח אותם מאשר כדי שיספקו את צרכיו המיניים שלא יודעים שובע. מייקל ג'קסון הפליא להתל בעולם. יכל להישיר עיניו למצלמת אופרה ווינפרי ובדמעות לספר על התעללות אביו בו, על החמצת ילדותו, על בדידותו כבוגר ועל חברת הילדים הגורמת לו אושר בשמחו אותם, בבחינת פיצויים על מה שלא זכה לקבל בגילם.
בקיץ 1993 הואשם ג'קסון בביצוע מעשים מגונים שכללו נשיקות , אוננות ומין אוראלי בקטין בן 13, בן של רופא שאותו אירח באחוזתו נוורלנד. ג'קסון שילם 22 מיליון דולר כדי לפצות את הקטין ולסגור את הפרשה. ב-2003 הואשם ג'קסון בשנית בפדופליה מול קטין בן 13 אך זוכה על ידי חבר מושבעים. תדמיתו של ג'קסון אולי נסדקה קלות אבל לא נפגעה. אמריקה סירבה להאמין. הפער בין האישיות המצטיירת בראיונות, סרטי התעודה ובהופעות היה בלתי נתפס מול האשמות. קל היה לקהל המעריצים להתפס בטענה על קנוניה וקונספירציה של אנשים הסוחטים כספים מאליל ההמונים. זה שלא מסוגל לפגוע בזבוב.
ג'קסון מת ב-25 ביוני 2009 מדום לב בשל מנת יתר של סם הרגעה (פרופופול) אליו התמכר. הוא נקבר בטקס השכבה השמור לגדולי עולם, כשעולם שלם צופה ובוכה בשידור טלוויזיוני חי. האליל הפך למיתוס גדול יותר מאז מותו. ממשיך למכור במאות מליונים בשנה מאז לכתו, כשחברת התקליטים מאריכה את החוזה עם יורשיו. דומה ששום גילוי כבר לא יוכל לסדוק את תדמיתו. אמריקה והעולם בשלהם, ממאנים להאמין.