פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איך לחנך ילדים לא להפוך לפוגעים

      הורים לפעמים כל כך עסוקים בלשמור על ילדיהם מפני פגיעה מינית, עד שהם לא מודעים כלל לאפשרות שהילדים שלהם יהפכו לפוגעים. מומחית מסבירה כיצד לחנך ילדים מגיל אפס לא להפוך ילדים אחרים לקורבנות

      ילד ואמא משוחחים (ShutterStock , שאטרסטוק)
      "חינוך מיני מתחיל מגיל אפס" (אילוסטרציה: shutterstock)

      האפשרות שילד יפול קורבן לתקיפה או הטרדה מינית היא אחד מהדברים שהכי מפחידים הורים. כיום, כאשר מתרבות הזירות שבהן הסכנה הזאת יכולה לארוב לילדים, מרבים לשים דגש על חינוך ילדים לשמור על גופם, פרטיותם והאוטונומיה שלהם. הורים רבים עושים מאמצים כבירים כדי לחנך את ילדיהם להשמר מסכנות כאלה ולפנות אליהם או אל מבוגר אחראי ולדווח על פגיעה במקרה הצורך. אך פעמים רבות הפוגע הוא לאו דווקא אדם מבוגר, אלא מישהו או מישהי מהכיתה או השכבה.

      עוד בנושא
      בית לין: המרכז שמטפל בילדים נפגעי תקיפה מינית
      מיניות בגיל הגן: מתי מדובר במשחק תמים, ומתי יש להתערב?

      בתוך כל המידע הסותר על מיניות שילדים מקבלים מהמדיות השונות ומקבוצת השווים שלהם, ואולי לא מספיק מההורים שלהם, מבתי הספר וממקורות אחראיים ומוסמכים אחרים, הם הרבה פעמים נמצאים בסיטואציות מיניות שעבורם הן אפורות. במצבים מסוג זה, ילדים עשויים להפוך לפוגעים, אפילו מבלי שיהיו מודעים לכך. האם ניתן לחנך ילדים לגבי האפשרות שיהיו פוגעים, באופן דומה לחינוך שאנחנו מקנים להם לגבי האפשרות שיהיו קורבן? ומאיזה גיל צריך להתחיל?

      "חינוך מיני מתחיל מגיל אפס, בדיוק כמו חינוך לזהירות בדרכים או לאכילה נכונה – בכל גיל יש את הדבר שמחנכים אליו בהתאם למוכנות של הילד והדברים שהוא פוגש", אומרת שלומית הברון, מחנכת למיניות בריאה וממקימות האתר "מידע אמין על מין" שמספק כלים לחינוך מיני עבור בני נוער, הורים וצוותים חינוכיים. "עד גיל 12 אנחנו מתמקדים בשני דברים: איך לא להפגע ואיך לא לפגוע. בגילאים הצעירים, כלומר 3-12, זה יעשה באופן מדורג שמתאים לגיל הילד".

      ילד אומר לא (ShutterStock)
      'לא זה לא', אין פה גמישות (אילוסטרציה: shutterstock)

      לדברי הברון ישנם 3 עקרונות חשובים שבהם יש להתמקד: "קודם כל, נלמד את הילד לזהות רגשות של אחרים. אפשר להתחיל עם ספרי ילדים. במהלך הקריאה, לעצור, להצביע על דמות כלשהי ולשאול את הילד מה הוא חושב שהדמות מרגישה: האם היא שמחה? כועסת? עצובה? - ולמה? לאחר מכן, לעשות התקה מהספר לחיים. כשאני כהורה, רואה שהילד שלי משחק עם ילד אחר ויש השתוללות שעלולה להסלים לריב (כל ההורים מכירים את הרגע הזה לפני שהמשחק הופך למריבה), אני עוצרת אותו קצת לפני ואומרת לו: תסתכל על הפנים של החבר שלך – 'האם הוא עדיין נהנה? האם אתם עדיין משחקים, או שזה כבר ריב?' ככה אני מלמדת אותו לקרוא את הסיטואציה ואת הפנים של מי שעומד מולו. זה חשוב, משום שאנחנו יודעים שהרבה פעמים, במיוחד במקרים של פגיעה בילדים, הקורבן לא מסוגל להביע התנגדות בסיטואציה, וככה אני מגדילה את הסיכויים שהילד שלי ידע להמנע ממצב כזה שבו הוא פוגע, מבלי להיות מודע אפילו לזה שהוא פוגע".

      הדבר השני שהורים צריכים לעשות, לדברי הברון, זה לכבד את הרצונות של הילד לגבי מגע או חוסר מגע. "אם הילד שלי לא רוצה לתת לי נשיקה, לא אכפה זאת עליו. אני גם לא אכריח אותו לתת נשיקה לסבתא או לחבק אותי – אפילו אם אני מרגישה שהכי מגיע לי בעולם שהוא יתן לי חיבוק. אני רוצה שיהיה לו ברור משני הצדדים ש'לא זה לא'. ככה הוא לומד שאם מישהו כופה את עצמו עליו או נוגע בו בניגוד לרצונו זה משהו שהוא אסור, ואין בו גמישות. הרי אפילו להורים שלי אסור לגעת בי כשאני אומר לא. ומהצד השני, זה מלמד אותו שכשמישהו אומר לו לא, אז גם כאן זה לא גמיש והוא לא נוגע".

      גם איך לחזר צריך ללמוד

      "העיקרון השלישי הוא לא להתייחס בהומור או בשוויון נפש לאירועים מיניים "חמודים" (לכאורה) שקורים בין ילדים. אם יש ילדה שרצה ומחבקת ומנשקת ילד שהיא "מאוהבת" בו, והילד לא אוהב את זה, אני לא אגיד לו 'זה נורא חמוד, היא אוהבת אותך...' זכותו לא לרצות את זה ושהסביבה תכבד את הגבול שלו. מאותה סיבה, לא אתייחס בשוויון נפש לילד שמושך לילדה בצמה. גם לחזר צריך ללמוד. אני לא אגיד לה להתעלם ממנו, כי היא לא צריכה לבטל את העובדה שהיא נפגעת ממנו, רק כי הוא 'מאוהב בה'.

      ילדים מתנשקים (ShutterStock)
      לא להתייחס בהומור או בשוויון נפש לאירועים מיניים "חמודים" בין ילדים (אילוסטרציה: shutterstock)

      יש לנו גם אחריות ללמד את הילדים שלנו איך להתמודד עם רגשות של תסכול ואכזבה – וזה יכול להיות מאוד קשה ללמד ילד להתמודד עם זה שמי שהוא מעוניין בו לא מתעניין בחזרה, לא מחזיר לו אהבה או שהרגשות לא הדדיים. אבל אם לא מלמדים אותם להתמודד עם זה, הם עלולים לתעל את זה לזעם ואלימות".

      כיצד נכון להתמודד עם גילוי של פגיעה בין ילדים?
      "כאשר מתרחשת כבר פגיעה של ממש בין ילדים, המבוגרים (הורים, צוות חינוכי) צריכים לעמוד לצדו של הקורבן ולא התוקפן, וזה לא קל כמו שנדמה. לא להגיד דברים כמו 'לכל סיפור יש שני צדדים' או 'גם הנפגע הוא לא טלית שכולה תכלת'. בפגיעה מינית יש שחור או לבן. זה נכון שגם הפוגע צריך לקבל עזרה. ילדים שפוגעים הם לא ילדים רעים, ולא צריך לכלוא אותם או להתנער מהם, אלא לעזור להם. אבל זה לא במקום לעמוד לצד הקורבן וזה לא מצדיק הקטנה או ביטול של הפגיעה שלהם".

      ומה קורה כאשר הורים מגלים לחרדתם שהילד או הילדה שלהם פגעו באחר?
      זה לא משהו שאפשר לענות עליו על רגל אחת, כי זה אחד הדברים המסובכים ביותר להתמודדות. עבור ההורה, זו סיטואציה רגשית קשה ביותר ואנחנו מחוייבים ברגעים האלה לבקש לעצמנו ולילד עזרה מקצועית מאיש מקצוע שמתמחה בפגיעה מינית בין ילדים. זה לא משהו שאפשר להתמודד איתו לבד. אנחנו יודעים לומר שהורים שלקחו אחריות ופנו לטיפול מקצועי לילד או לילדה שלהם וגם עבור עצמם, הוציאו גם את הילד וגם את עצמם ממצוקה מאוד קשה, בזמן לא ארוך. הדרך הטיפולית, שמטפלת בכל המשפחה ולא רק בילד, עובדת. צריך לזכור שלפעמים הילדים שלנו עושים דברים לא טובים, זה לא אומר שנוטשים אותם".


      מידע נוסף בנושא ניתן למצוא באתר: מידע אמין על מין