פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מיניות בגיל הגן: מתי מדובר במשחק תמים ומתי להתערב?

      מתי משחק של "רופא וחולה" מהווה חקירה טבעית של הגוף ומתי הוא מצביע על התנהגות בעייתית שדורשת התערבות? וכיצד יש לדבר על משחקים כאלה עם הילדים, מבלי לנטוע בהם בושה או אשמה?

      ילדים משחקים (ShutterStock)
      הסקרנות מתחילה מגיל צעיר (איוסטרציה: ShutterStock)

      כמעט כל הילדים יעברו במוקדם או במאוחר שלב של משחקים מיניים, שבמסגרתם הם יחקרו את גופם. להורים, לא תמיד ברור מתי המשחקים האלה הם בלתי מזיקים ונובעים מסקרנות טבעית, ומתי הם עוברים את הגבול או מאותתים על מצוקה כלשהי. היות שמדובר בנושא שמבחינה חברתית מסווג כמביך, פרטי, אינטימי וחשאי – משהו שמתבצע בחדרי חדרים, ההורים – כמבוגרים, מתקשים לעתים לשוחח עם ילדיהם על הנושא הזה. פעמים אחרות הם מתקשים למצוא את התגובה הנכונה שמחד, תסייע לילד להבין היכן עוברים הגבולות, ומאידך – לא תחדיר בילד מסרים של בושה או הוקעה שלא לצורך.

      כבר בשלבים מוקדמים מאוד בחייהם, פעוטות בוחנים את גופם, וגם את איברי המין שלהם. בסביבות גיל שנתיים, ההתבוננות הופכת לראשיתה של הבחנה אודות ההבדלים בין המינים, וסביב גיל שנתיים-שלוש ילדים סקרנים לדעת את שמות איברי הגוף - כולל איברי המין. ילדים צעירים בוחנים את עצמם ביחס לאימא ולאבא, וגם ביחס לילדים בגן. ההבנה שלהם לגבי ההבדלים בין המינים ("אני בן ואחותי בת") מבוססת בשלב זה על נתונים פיזיים, הנראים לעין. ילדים צעירים אינם מהססים לגעת זה בזה או לחשוף את איברי המין שלהם בפומבי. אין להם תחושת בושה לגבי גופם, ולכן הם משלבים את הסקרנות המינית במשחקיהם הרגילים. בין גיל 3 ל-5, מתרחבת ההבנה של ילדים את ההבדלים בינם לבין בני המין האחר.

      ילדים משחקים בבית מדומה (ShutterStock)
      כאשר הילדים בני אותו גיל ויש ביניהם חברות מתמשכת - בד"כ אין סיבה לדאגה (אילוסטרציה: ShutterStock)

      ביטויים של חקירה וסקרנות מינית תקינה מופיעים בדרך כלל בין ילדים שיש ביניהם יחסי חברות מתמשכים. הם פשוט נהנים לשחק ביחד, והסקרנות המינית נכנסת למשחק השגרתי המשותף שלהם.

      הם בדרך כלל בני אותו גיל פחות או יותר, ונמצאים בשלב דומה מבחינה התפתחותית. חקירה מינית שכזו, מתרחשת בין בני אותו מגדר וגם בין בנים לבנות ובדרך כלל הבחירה של הילד תהיה בחבר (ולא באח, למשל) כשותף למשחק. נקודת ההתייחסות שלנו היא, שמשחקים עם פן מיני הם רק הרחבה או ביטוי של התנהגות משחקית רגילה לגמרי.

      מאפיין חשוב של החקירה המינית בילדות הוא, שהיא נעשית ללא הפעלת כוח או כפיה. נכון, לפעמים ילדים מפעילים זה על זה לחץ מתון עם משפטים כמו "אם לא תשחק איתי, לא אשתף אותך" וכדומה, אבל כאשר מדובר בילדים שיש ביניהם יחסי חברות מתמשכים, בדרך כלל אין סיבה לדאגה. לעומת זאת, כאשר ילד פופולרי או כוחני משתמש באיומים מסוג זה כלפי ילד דחוי או בודד, ילד פגיע עלול להסכים לדרישות קשות מתוך כמיהה לרכוש חברים ופחד לאבד הזדמנות לרכוש חבר.

      חשאיות טבעית - מעניין לראות כי ילדים מבינים בגיל צעיר מאוד כי משחקים מיניים יש לנהל בחשאי. אם ממצא זה מדאיג אתכם כדאי שתדעו, שבמקרים בהם מדובר בסקרנות וחקירה מינית תקינה - בדרך כלל הצבת גבולות ברורה על ידי מבוגר קרוב תביא להפסקת המשחקים הללו.

      לא תמיד צריך להתערב

      אם אתם כהורים נחשפתם להתנהגות מינית או משחקים מיניים שכאלה אצל ילדכם או בסביבתכם הקרובה, ראשית כדאי להירגע. אם המשחקים נושאים אופי של חקירה וסקרנות, עם חברים עמם קיים קשר מתמשך, ללא הפעלת כוח או כפייה, קרוב לוודאי מדובר בסקרנות טבעית. אם מדובר באירוע משחקי, קטן ולא דרמטי, ייתכן שהדבר הנכון יהיה להמתין בסבלנות ולראות האם הדבר חוזר על עצמו, האם זה מעסיק את הילד, האם בכלל מבחינת הילד קרה משהו, או שזה רק בעיניים שלכם. זכרו שאנו מדברים על משחקים הנובעים מסקרנות וחקירה, והתערבות של מבוגר עלולה לגרום לילד לחוש בושה או אשמה.

      אמא ובת (ShutterStock)
      התערבות של מבוגר עלולה לעתים לגרום לילד לחוש בושה או אשמה (אילוסטרציה: ShutterStock)

      במקרים בהם נראה לכם כי המצב מצריך התערבות מסוימת שלכם, כדאי להבהיר לילד את הנורמות המקובלות בצורה נעימה ונינוחה, ללא הטלת סנקציות או גנאי. המטרה היא להבהיר לילדכם את זכותו על גופו ואיבריו הפרטיים.

      אם אתם עדיין לא שקטים, תוכלו להתייעץ עם הגננת ולבחון ביחד איתה את רמת התפקוד הכללית של ילדכם: האם הוא נראה מוטרד, לקבל מידע על היחסים החברתיים שלו וכדומה. חשוב להקנות לילדים כלים להגיד "לא", לשמור על גופו, וגם לדעת לפנות לעזרת מבוגר. ככל שילדכם ירגיש כי סביבת הבית והגן הן סביבות תומכות ומכילות, הוא יפתח אמון וביטחון בדמויות בסביבתו הקרובה וגם ידע שיש טעם לפנות אליהן בשעת הצורך.

      מתי יש סיבה לדאגה?

      • במרבית המקרים, התנהגויות מיניות טבעיות ייפסקו לאחר התערבות מבוגר ואילו התנהגויות מדאיגות עלולות להימשך (לעיתים בסתר), למרות הצבת גבולות ברורה ודרישה חד משמעית להפסיק. אחד הסימנים להתנהגות חריגה הוא מצב שבו ילדים ממשיכים בעיסוק מיני על אף הערות חוזרות ונשנות מהסביבה, ואפילו ענישה או נזיפה. במקרים כאלה העיסוק המיני נראה כפייתי ומדאיג.

      • אצל ילדים המעורבים במשחקים מיניים מדאיגים, בדרך כלל אין יחסים הדדיים מתמשכים של חברות, קירבה ותחומי עניין משותפים.

      • התנהגות משחקית מינית לא תקינה מתרחשת פעמים רבות בין ילדים שיש בניהם הפרש גילאי (למשל ילד בוגר יותר שיפעיל לחץ על ילד קטן), או כאשר יש פער בסטטוס החברתי (למשל ילד אגרסיבי שיפעיל לחץ או איום על ילד דחוי).

      • התנהגויות מיניות לא תקינות יכולות לערב כפייה, כוח, איום ואפילו שוחד

      • כאשר ילד מפגין ידע על מין, שאינו תואם את גילו, או ביטויים מיניים מעולם המבוגרים (למשל תנועות גוף או ביטויים מילוליים), או כאשר ילד מראה עיסוק יתר במיניות, על חשבון פעילויות "רגילות".

      • ילדים שמראים התנהגות פוגענית כלפי ילדים ומבוגרים בסביבתם. למשל, ילדים שגורמים חוסר נוחות או מבוכה לילדים אחרים שנמצאים איתם (מציקים, מעליבים, צובטים) וגם למבוגרים בסביבתם (כמו למשל ילד שמתייחס לאברי המין של הגננת).

      מה מומלץ לעשות?

      המסר החשוב ביותר הוא לא להישאר עם זה לבד. אני ממליצה לשתף הורה נוסף, חבר קרוב, גננת או יועצת חינוכית - להתייעץ, להתלבט ולקבל החלטה ביחד. חשוב לדעת שישנן התנהגויות מיניות לא תקינות, שדי בהצבת גבולות ברורה והתערבות מינימלית, כדי להפסיקן.

      ככל שההתנהגות בעלת מאפיינים של כפייה, כוחניות, איומים והיעדר שוויון, וככל שהילד הפוגע יודע ומבין את משמעות מעשיו ועדיין ממשיך בהתנהגותו הפוגענית, כך המצב מוגדר כסיכוני. ילדים אלה לא רק עלולים לפגוע בסביבתם הקרובה, אלא גם זקוקים בעצמם לעזרה. בכל מקרה שהבחנתם בהתנהגות שנראית לכם חריגה או מעוררת דאגה, מומלץ לפנות לאיש מקצוע להתייעצות. במקרים חמורים, ייתכן ויש צורך בטיפול מערכתי: הרחקה, דיווח לגורמים חינוכיים וסוציאליים על פי חוק, ביצוע פעילות מניעתית בגן, טיפול נפשי לנפגע ולפוגע ועוד.


      מאיה שפילמן היא מומחית בפסיכותרפיה (טיפול נפשי), מרצה ומנחת סדנאות, מומחית בהתפתחות הילד ומוסמכת בטיפול באמצעות משחק.