פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדענים גילו: כך פעילות גופנית מגנה על הגוף מפני סרטן

      מה תפקידו של האדרנלין שהגוף מייצר בשעת לחץ ובעת ביצוע פעילות גופנית ואיך הוא עשוי לעזור במלחמה של הגוף נגד תאים סרטניים? חוקרים מצאו ככל הנראה את התשובה

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      פעילות גופנית מייצרת תגובה חסונית של הגוף שיעילה בחלק מהמקרים גם נגד סרטן (אילוסטרציה: shuterstock)

      פעילות גופנית ידועה כגורם המגן על הגוף מפני סרטן ואף משפר את יכולת ההתמודדות עם המחלה, אך עד היום לא היה לגמרי ברור מדוע ואיך התהליך הזה מתרחש. בעיקר, חוקרים תהו כיצד ייתכן שאנשים המתאמנים באופן קבוע נוטים פחות לחלות בסרטן, אך בה בעת הפעילות גם מעלה את רמות הסטרס הביולוגי בגופם. עלייה כזו ברמות הסטרס נוטה להאיץ קיומם של תהליכים דלקתיים בגוף, הקשורים גם בהופעת סרטן.

      מחקר חדש של אוניברסיטת קופנהגן, דנמרק, מציע פתרון לתעלומה הזו. החוקרים, שביצעו כמה ניסויי מעבדה על עכברים, גילו ששילוב בין כמה רכיבים הפועלים יחד בעת פעילות גופנית – מייצרים תגובה חיסונית שביכולתה להילחם בתאי הסרטן.

      בשלב הראשון של הניסוי, החוקרים הזריקו תאי מלנומה (סרטן העור) לעכברי המעבדה, ואז חילקו אותם לשתי קבוצות: האחת הושמה בכלובים עם גלגלי ריצה והשנייה שהתה בכלובים ללא תזוזה. כעבור כמה שבועות, התברר לחוקרים כי אצל העכברים הפעילים מספר הנגעים הסרטניים היה נמוך ביותר מ-60%, בהשוואה לקבוצה "היושבנית". בקבוצה הספורטיבית גם נמצאו פחות גרורות סרטניות, בהשוואה לקבוצה היושבנית. המשמעות, הבינו המדענים, היא כי לפעילות גופנית יש אכן אפקט מחסן מפני סרטן בגופם של עכברים.

      בשלב השני של הניסוי, החוקרים ביקשו להבין מה מתרחש בגופם של עכברים, שעשוי להסביר את הפער בתגובה לסרטן. הם התבוננו בדגימות דם של עכברים משתי הקבוצות, וראו כמה סוגי הבדלים. קודם כל, בדמם של העכברים הספורטיביים נמצאו רמות גבוהות יותר של אדרנלין בדם – הורמון המשתחרר בתגובה לסטרס המתעורר בגוף, גם בעת פעילות גופנית ולאחריה.

      תאי דם (ShutterStock)
      פעילות גופנית משחררת יותר אדרנלין לדם (אילוסטרציה: shutterstock)

      בנוסף, נמצאו אצל עכברים אלה רמות גבוהות יותר של חלבון מסוג אינטרלוקין 6, הנוטה להשתחרר על ידי שרירים הנמצאים בפעולה. מדובר בחלבון שיש לו יכולת להפחית דלקתיות בגוף, אך גם לעורר אותה – תלוי באיזה אופן הוא מופעל. הרכיב השלישי הוא תאי מערכת החיסון מסוג "תאי הרג טבעיים" (natural killer cells), שידועים ביכולתם להילחם ביעילות בתאי סרטן.

      פעולה יעילה נגד תאי הסרטן

      בשלב זה, החוקרים העריכו כי שלושת הרכיבים שנמצאו ברמות מוגברות אצל העכברים הספורטיביים קשורים האחד לאחר, אך לא ידעו להסביר כיצד בדיוק. מסיבה זו, המדענים ערכו את הניסוי המקורי שוב ושוב, אבל בחלק מהמקרים חסמו את הפרשת האדרנלין אצל העכברים-אצנים ואילו לקבוצה שלא התעמלה הוזרק ההורמון. הם גילו שכאשר נחסם האדרנלין בקבוצה הספורטיבית, הם פיתחו סרטן באותה דרגת חומרה כמו הקבוצה היושבנית, וההפך – הקבוצה שלא התעמלה אך קיבלה אדרנלין, הצליחה להילחם בסרטן טוב יותר, בהשוואה לעכברים שלא הוזרקו עם ההורמון. זאת אומרת, אדרנלין משחק תפקיד משמעותי בתהליך שמאפשר התמודדות משופרת מול סרטן.

      התהליך הזה קורה, כך העריכו המדענים בסופו של דבר, על ידי כך שהאדרנלין שולח מסרים ביו-כימיים לחלבון אינטרלוקין 6. אלה הופכים אותו "ערני יותר", וכך בכל פעם שמזוהה בגוף תא סרטני – החלבון מכניס לפעולה את תאי ההרג הטבעיים ואלה מסוגלים לחסלו. מאחר שבגופם של העכברים-אצנים יש יותר אנדרלין ויותר אינטרלוקין 6, הרי שתהליך ההרג של התאים הסרטניים פועל באופן עוצמתי יותר.

      "מצאנו שסיבה עיקרית להגנה שמקנה פעילות גופנית מפני סרטן היא פעילות היתר של תאי ההרג הטבעיים", הסבירה לניו יורק טיימס אחת מכותבות המחקר, ד"ר פרניל הוג'מן. הוא הוסיפה שאמנם אין לדעת אם התהליך שנמצא בגופם של עכברים מתרחש אצל בני אדם, אך יש להביא בחשבון כי גם כאשר בני אדם מתעמלים – מוצאים אצלם רמות גבוהות יותר אדרנלין ושל תאי הרג טבעיים. מסיבה זו ציינה, "ייתכן שהתהליך החיסוני המסוים שמתרחש בגופם של עכברים-אצנים – מתרחש גם בבני אדם".