השמש במרכז השמים, הלחות בשיאה ואיתה מגיע גם צמא גדול. מים הם אומנם מקור החיים וגם רכיב דומיננטי בגוף האדם (55-75 אחוזים מהגוף), אבל מקור החיים יכול להוות גם סכנת חיים. הכל שאלה של מינון.
מנגנון הוויסות של מאזן הנוזלים בגוף הוא מנגנון יעיל וחשוב, כאשר בכל הפחתה של סך כמות המים בגוף, עולה גם ריכוז יוני המלח (הנתרן Na +). העלייה הזו מפעילה את תחושת הצמא ואת מנגנון השימור של מים בכליות. במצב ההפוך, כאשר אדם שותה או מטופל בכמות גדולה מדי של נוזלים חלה ירידה בריכוז המלחים בדם, מה שמוביל להגברה בהפרשת המים על ידי הכליות. למרות החשיבות שלו, המנגנון הזה לא מושלם, ולמרבה הצער בספרות המקצועית מתוארים מקרים רבים של הרעלות מים שהגיעו עד כדי מוות.
הבעיה העיקרית היא ששתייה מופרזת של מים גורמת לירידה משמעותית בריכוז המלחים בדם (בעיקר הנתרן) עד לרמות מסוכנות - מצב הנקרא היפונתרמיה. במקרים נדירים, שתיית כמות קיצונית בתוך פרק זמן קצר עלולה להיות קטלנית.
שאלה של מינון
הבעיה אומנם יכולה להיות נפוצה בכל קשת הגילאים, אך במקרים של הרעלת מים בתינוקות, קיימים תיאורים רבים שבהם פורמולות שדוללו יתר על המידה במים הובילו למצב של הרעלת מים. גם אצל ספורטאים שמאבדים זיעה רבה שמכילה מים ומלחים, אך מחזירים לגוף מים ללא מלחים, ואצל קשישים או אנשים שנוטלים תרופות כנגד לחץ דם גבוה שמגבירות את איבוד המלחים בשתן קיים סיכון משמעותי לפתח מצב של עודף מים ומחסור במלח.
במצבים קיצוניים ההפרעה עלולה להשפיע על תאי המוח (בצקת של תאי המוח ומוות של תאי מוח), ויכולה להוביל לאובדן הכרה ואף למוות. התסמינים הראשונים של הרעלת מים כוללים כאבי ראש, עייפות, בחילות, הקאות, מתן שתן תכוף, ירידה בריכוז ושינויים במצב ההכרה.
כמו דברים רבים בחיים, הכל שאלה של מינון. כמעט כל דבר בכמות מוגזמת עלול להיות מסוכן וכך גם מים. נדרשים בערך 6ליטרים של מים כדי להרוג אדם ממוצע ששוקל 75 ק"ג.
בפועל מדובר במקרים נדירים ובודדים. הרבה יותר שכיח למשל מצב של התייבשות מאשר מצב של שתיית יתר. אולי דווקא בגלל זה חשוב מאוד להעלות את הנושא למודעות. אם אדם שותה בקבוק מים פה ושם בעת פעילות גופנית, או במזג אוויר חם קרוב לוודאי ששום דבר לא יקרה. הבעיה היא כאשר השתייה הופכת להיות מוגזמת באופן קיצוני. הדבר נכון בעיקר עבור אנשים צעירים ובריאים שהכליות שלהם יכולות להיפטר בקלות בעודף מים בפרק זמן קצר יחסית וכך להחזיר את הריכוזים של המלחים בדם לנורמה.
איך נזהרים?
הדרך הטובה ביותר למנוע הרעלת מים והיפונתרמיה היא לוודא שאתה לא שותה יותר ממה שהגוף מאבד. מכיוון שמנגנון הצמא לרוב משקף נכונה את מצב הנוזלים מומלץ להפסיק לשתות ברגע שתחושת הצמא חולפת. דרך נוספת היא לעקוב אחר צבע השתן. כאשר הוא כהה ומרוכז זה משקף לרוב מצב של מחסור בנוזלים בעוד ששתן צלול ושקוף כמו מים יכול לבטא עודף של שתייה.
בעת פעילות גופנית מאומצת מומלץ לשתות משקאות שמכילים מלחים ולא רק מים. בגיל מבוגר, בייחוד כאשר נוטלים תרופות רבות מומלץ לעשות בדיקה תקופתית של מצב המלחים בדם ולבקש הנחיות מרופא המשפחה לפי מצב הבדיקות. במצב של מחלה חריפה שגורמת להקאות ושלשולים, בפעוטות, צעירים, מבוגרים וקשישים - חשוב מאוד להחזיר לגוף גם מלחים שאובדים ולא רק מים צלולים. אצל תינוקות עדיפה הנקה או מתן פורמולה על פני מתן מים או מיץ צלול במקרה של הקאות ושלשולים, או תמיסה ייעודית להחזרת מלחים שניתן להשיג ללא מרשם רופא בבתי המרקחת.