עכשיו זה רשמי: עייפות כרונית היא מחלה

דו"ח חדש של מומחי רפואה מבקש לשנות את שמה של תסמונת העייפות הכרונית ומציע קריטריונים חדשים לאבחון של המצב ממנו סובלים רבים בעולם. אחרי עשרות שנים של ויכוחים, המומחים מודים כי קיים בסיס פיזיולוגי למחלה, אך הם עדיין אינם יודעים מה גורם לה. הדו"ח החדש שפורסם על ידי מכון לרפואה המייעץ לממשלה, לא שופך הרבה אור על הגורמים, אך הוא יוכל לסייע באבחון המחלה אצל הלוקים בה.

על פי הדו"ח, עייפות כרונית היא כבר לא תסמונת, אלא מחלה, והיא תיקרא מעכשיו "מחלת אי סבילות מערכתית למאמץ". הגדרה זו מאגדת בתוכה את הסימפטומים שחולים וחוקרים קליניים מתארים למחלה, ובראשן דלדול מתמשך באנרגיה לאחר פעילות מינימלית.

כמיליון אנשים לערך בארה"ב סובלים מתסמונת העייפות הכרונית, ורבים בהם מתארים חוויות לא נעימות במפגש מול רופאים, שפעמים רבות מגדירים אותם כעצלנים, או מפנים אותם לטיפולים פסיכולוגיים. לטענת ד"ר אלן רייט קלייטון, רופא ילדים, משפטן ויו"ר הפאנל שבחר את השם החדש, מדובר בחולים אמיתיים עם תסמינים אמיתיים, שהיחס הלא הוגן אליהם נובע פעמים רבות בגלל השם "תסמונת העייפות הכרונית" שנקבע בשנת 1988 על ידי המרכז לבקרה ושליטה במחלות. "ניסינו להוריד את התיוג שמתלווה לחולים האלה, שמקבלים הרבה תגובות כביכול הומוריסטיות, של 'גם אני עייף, אולי גם אני סובל מזה'. זה הרבה יותר מסתם עייפות", הסבירו החוקרים לעיתון הניו יורק טיימס.

פרופסור ננסי אגמון-לוין, יו"ר האגודה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית בישראל, מסבירה כי ההגדרה החדשה באה להרחיב את ההבנה למחלה. "אם קודם קראו למחלה הזו מחלת היאפים ודיברו על אנשים שעייפים כל הזמן, כעת יודעים שיש ירידה כללית בפעילות. עייפות היא עדיין מרכיב מרכזי, אבל היא לא עוברת לאנשים האלה גם לאחר שהם הולכים לישון".

פרופסור אגמון-לוין מסבירה כי העייפות הכרונית היא חלק מקבוצת מחלות אימונולוגיות עם מאפיינים דומים (כמו פיברואמלגיה), לכן קשה למצוא אבחנה שלה. "במשך השנים היו הרבה ויכוחים בעולם הרפואי, אבל יש אמרה ש'אפשר להתווכח הרבה על המחלה, אבל יש חולים'. הנסיון הנוכחי להפנים שקיימת פגיעה חיסונית אצל החולים, יקדם את היכולת שלנו לאבחן אותם".

חלק מהחולים הביעו את אי שביעות רצונם מהשם החדש, משום שהוא אינו מראה בסיס פיזיולוגי למחלה. מנגד, חברי הפאנל טוענים כי השם מתאר את התכונות העיקריות של המחלה. תסמינים נוספים שיכולים ללוות את המחלה הם כאבי גרון, כאבי ראש או כאבים בחלקים נרחבים בגוף, קשיים בחשיבה, בעיות שינה או בלוטות לימפה מוגדלות בצוואר ובבתי השחי.

התסמונת קשורה בעיקר לשתי קבוצות של מחלות ממשיות: הראשונה היא תוצר לוואי של זיהומים ויראליים (כמו מחלת הנשיקה למשל) שגורמים אחריהם לתקופה ממושכת של עייפות קשה, ואילו הקבוצה השנייה של מחלות שקשורות לעייפות כרונית היא מחלות אוטואימוניות וחשיפה למשל לסיליקון, חיסונים וכדומה. בפועל הזיהומים שחשודים כגורמים לתסמונת לא ניתנים לרוב למניעה ולכן עיקר הטיפול הוא בסיבוכים, כמו טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.

הקריטריונים החדשים לאבחון המחלה כוללים שישה חודשים של עייפות עמוקה ובלתי מוסברת וחולשה לאחר פעילות מינימאלית, כמו גם סימפטום נוסף של "שינה לא מרעננת", כפי שהגדירו החוקרים. קריטריונים נוספים לחולים במחלה הם בעיות קוגניטיביות או קושי בעמידה זקופה למשך זמן קצר.

בשל העובדה שעייפות כרונית אינה ניתנת למדידה, או על ידי בדיקה, כמו בדיקת איידס למשל, מקשה הדבר על אבחונה. כעת, על אף שחלק מהחולים אינם מרוצים מהשם החדש שניתן לה, חוקרי הפאנל מבקשים להרחיב את התקציבים לחקר המחלה, ועל ידי כך למצוא את הגורמים לה.