אכלתם היום המבורגר וצ'יפס? יש סיכוי שמחר כבר תהפכו למטומטמים. שתיתם מיץ סלק? ניצלתם ממוות בטוח ויש לכם עוד כמה שנים לחיות. אוהבים עגבניות? אתם לא צריכים לדאוג מסרטן הערמונית. נכון, אתם קוראים את הכותרות המפוצצות האלה בכל מדורי הבריאות, וגם אצלנו, אבל אנחנו נשבעים שאנחנו לא ממציאים אותן.
אם גם אתם ניזונים מכתבות בריאות בשנים האחרונות, יש סיכוי שכבר הבנתם שלא משנה מה תעשו, רוב הסיכויים שתמותו בסוף. אם ברגע אחד כוס היין שאתם שותים בערב היא התרופה לחיי נצח, יום למחרת היא הסיבה לכך שאתם מאבדים שנים מהחיים שלכם. מרבית המחקרים שמפורסמים מגיעים מאוניברסיטאות ומכוני מחקר מוערכים ומתפרסמים בכלי תקשורת מוערכים לא פחות. אז למה זה קורה?
מי לא מאמין לאיש עם החלוק והפיפטה?
המגזין הנחשב BMJ) British Medical) חיפש אחרי תשובה ומצא כזו שנוח לנו העיתונאים לאמץ. ממחקר שערכו לאורך שנת 2011 באנגליה והשווה בין הכותרות בעיתונים ובאתרי האינטרנט לבין מאות הודעות לעיתונות שנשלחו על ידי האוניברסיטאות, נמצא כי ברוב המקרים הכותרות הסנסציוניות הגיעו מתוך מכוני המחקר עצמם.
החוקרים גילו כי בשליש מההודעות לעיתונות נרמז כי נמצאו השפעות על בני אדם, אף שבפועל הניסוי נערך על בעלי חיים. שליש מההודעות קבעו כי א' משפיע על ב', בעוד שבפועל נמצא רק קשר חלש בין השניים. אבל שלא תחשבו שרק הם אשמים. המחקר הזה מוכיח בפעם המי יודע כמה, שעיתונאים הם גם בני אדם, וגם הם מאמינים לאנשים עם החלוקים הלבנים והפיפטה.
אז למה בעצם צריך את הכותרות האלה, והאם הפופוליזם חדר גם לחדרי המעבדות החשוכים? ברור שכן. החוקרים והמדענים, שרובנו היינו מעדיפים לחשוב עליהם כעל האורים והתומים, אולי יודעים הרבה יותר מאיתנו, אבל גם הם מונעים מפעם לפעם משיקולי אגו, כסף וגם טרנדים. הרי מישהו צריך לממן את המחקרים שלהם, ומה יותר טוב כדי להשיג תשומת לב מאשר עמוד ראשון באחד העיתונים הגדולים ובעמודי החדשות באינטרנט?
תוסיפו לכך את העובדה שהאוניברסיטאות מתחרות בין עצמן על יוקרה וגם על תלמידים בעזרת מחלקות יחסי ציבור שמשחררות הודעות לעיתונות, והנה לכם הסיבה, למשל, לאיך חקר השינה הפך בשנה האחרונה לרולס רויס של עולם הבריאות. הרי כולנו עושים את הפעולה הזו משחר ההיסטוריה, אז קל למכור מחקרים עליה לציבור.
"יש נושאים שאני יודע מתוך הבנה תקשורתית שהם טובים ורוב הסיכויים שהם יכנסו לתקשורת", מספר אילן יברברג, דובר אוניברסיטת חיפה. "מחקרים שקשורים לחדשות שקורות בזמן אמת, ממצאים שקשורים לניצול של חולים, מחקרים שקשורים לחוסר צדק חברתי בתחום הבריאות, פריצות דרך שקשורות למחלות, כל אלה הם הנושאים הכי פופולאריים בישראל", הסביר.
באשר לשאלה האם טרנדים נוכחיים משפיעים על ההחלטות של החוקרים בסוג המחקר בו יעסקו טוען יבלברג כי בראש ובראשונה, צרכי המחקר משפיעים על תכניו ולא יחסי הציבור. רק ברגע שהמחקר מסתיים, נכנסות מחלקות יחסי הציבור והדוברות לפעולה. מרביתן אגב, בנויות מצוותים של עיתונאים לשעבר שמכירים את השטח מקרוב.
לא קוראים את המחקר כולו
"הנהלים ברורים", מסביר יבלברג, "לא יוצאת שום הודעה לעיתונות בלי שהחוקר אישר ותיקן אותה. מכיוון שזה הנוהל, לא נצא עם כותרות בומבסטיות אם אין קשר בינן לבין המחקר, לכן מראש אנחנו מכוונים איזה מחקרים אנחנו מפרסמים". הבעיה מתחילה לדבריו כשעיתונאים ודוברים לא קוראים את המחקר כולו ומסתפקים בתקציר או בשיחה עם החוקר, ואז העובדות לא תמיד ברורות. אם החוקרים שוחים בתחום שלהם והכל ברור להם מאליו, זה לא אומר שאנחנו תמיד מבינים אותם. "אנחנו קודם כל קוראים את המחקר כולו, ורק אחר כך מתוך ההבנה העיתונאית מוצאים את הנקודות המעניינות, אבל נשארים כמובן נאמנים למקור", מעיד יבלברג.
פה אולי זה הזמן להתעכב על סדר הדברים ולנסות להבין היכן הם משתבשים, אם בכלל. אחרי שנגמר המחקר והוא הועבר אל מחלקות יחסי הציבור, הן מעבירות אותו אל העיתונאים במה שנקרא "הודעה לעיתונות". ההודעות האלה במרבית מהמקרים נכתבות כידיעה לכל דבר עם כותרת, כותרת משנה, ציטוטים ודגשים, ואז זו ההחלטה של העיתונאי כיצד והאם לפרסם. "בהרבה מאוד מקרים משנים את הכותרת שאנחנו נתנו", אומר יבלברג, "אם היא שונתה לכיוון כלשהו זה בדרך כלל לכיוון מעלה". ובמילים פחות עדינות - עברה הקצנה.
והנה הגענו לחלק של העיתונאים, שגם להם יד ורגל בסיפור הזה, שהרי תפקידם הוא לחקור ולדווח לקוראיהם ולא להסתמך בצורה עיוורת על הודעות לעיתונות. בפועל, בגלל הקצב המטורף של האינטרנט ובעיקר בשל העובדה שמרבית המחקרים מגיעים מעבר לים, לא פשוט לבצע תחקיר אמיתי שכולל קריאה מלאה של המחקר ושיחה עם החוקר. מה גם שלנתונים במחקרים רפואיים, כמו גם לשמות של תאים ואברים, יש נטייה לגרום לדמנציה רגעית. הנה עוד מחקר שהיינו יכולים לעשות.
ומה באשר לעיתונות מקצועית? מגזינים מקצועיים בתחום הרפואה נמצאים בשטח למכביר, אך הם כמעט לא נגישים לציבור הרחב, זאת לא רק בשל תפוצה נמוכה, אלא גם בשל קשיי שפה וניסוחים מקצועיים שאינם ברורים לקוראים. כדי למלא את החלל הזה ולתווך בין המחקר לבין האדם הפשוט, נוצרו מדורי הבריאות שהפכו מאוד פופולריים בשנים האחרונות, וכן, גם מעט פופוליסטים.
מידע שגוי שמסכן את בריאות הציבור
לפני שש שנים בשנת 2008, פורסם מחקר (שוב) באחד מאתרי האינטרנט המדעיים המצוטטים ביותר PLOS ONE שבחן 500 כותרות של כתבות רפואיות שפורסמו בעיתונים בארה"ב. המחקר מצא כי ברבים מהמקרים, לא רק שהכותרות היו מופרזות, אלא הכתבות שהן קידמו, הכילו בתוכן מידע שגוי. וכשמדובר במידע רפואי שגוי, שמיליוני אנשים נחשפים אליו ואף בהרבה מקרים פועלים לפיו, יש פה בעיה.
הצינור שמשמש עיתונאי הבריאות עבור הקוראים, אינו רק להעברת מידע אלא גם כזה שקובע סדר יום. אם ניקח לדוגמה את מגמת הטבעונות, שקיבלה סיקור רחב מאוד בתקשורת הישראלית מהפן הבריאותי-תזונתי, נוכל למצוא כתבות כמו זו שפורסמה לפני חודש וחצי על ידי העיתון הגדול במדינה שכותרתה "גברים טבעוניים פחות פוריים". במקרים כאלה, אל תתפלאו אם מאות גברים טבעונים יחזרו לאכול בשר אחרי שמאות נשים ואימהות מודאגות צעקו עליהם. ולא משנה שהמדגם נערך על חמישה צמחונים וטבעוני אחד, ועוד יצא עם מסקנות לא ברורות.
המקרה שתואר הוא רק אחד מני רבים, וסביר כי ההשפעה שלו היתה מצומצמת. אבל מה קורה כאשר מדובר על מחלות מסכנות חיים כמו סרטן? בבלוג שנקרא Kill or Cure ובו מצוטטות כל כתבות הבריאות של אתר הדיילי מייל, שהוא אחד מהכרים הפורים לפרסום מחקרים מהסוג שאתם קוראים באינטרנט (כן, גם אצלנו, מודים באשמה), קיימת רשימה שבודקת את כל מה שנמצא כמרפא/ גורם לסרטן. התוצאות, הדי משעשעות יש לומר, מראות לדוגמה כי קפאין, חלב ודגני בוקר גורמים ומרפאים סרטן בו זמנית. ואנחנו מזכירים לכם שמדובר במחקרים מדעיים.
ואם אתם קוראים את השורות האלה ושואלים את עצמכם מי אלה האנשים האלה שמאמינים לכל מה שהם רואים וקוראים, תתפלאו לדעת, שכאשר מדובר על מחלות כולנו מחפשים מידע באינטרנט, אפילו רופאים. נתונים מסקר שנערך השנה הראו כי 88 אחוזים מהרופאים מחפשים מידע רפואי ברשת, כשמחציתם נכנסים לוויקיפדיה פעם בשבוע.
אבל בוא לא נאשים רק את העיתונאים והחוקרים, כי בינינו, גם אתם הקוראים אשמים. כדי שמחלה כמו סרטן המעי הגס הקטלנית, או מחלת נפש כמו דיכאון תעניין אותנו, מישהו מפורסם מאוד חייב למות. וליתר דיוק, מישהו מפורסם מאוד. מחקר שהתבצע חודשים אחרי מותו של סטיב ג'ובס מסרטן הלבלב, מצא כי החיפושים אחרי סוג סרטן זה עלו ב-200 אחוזים. זו כנראה הסיבה שאחרי מותו של השחקן רובין וויליאמס התפרסמו בכל מקום כתבות על דיכאון וסכיזופרניה. או במילים אחרות: אתם ביקשתם את זה.
אבל זה כנראה עוד סתם מחקר.