נשיקות הן אומנם עניין של מבוגרים, אבל מסתבר שהן נוגעות גם לילדים, ומרבית האנשים נחשפים כבר בילדות לנגיף אפשטיין-באר (EBV) הגורם למחלת הנשיקה, או בשמה הפחות סקסי - מונונוקלאוזיס.
אצל אלה שנחשפו ונדבקו בנגיף בגיל צעיר יותר, תסמיני המחלה קלים יותר. מי שלא נדבק ופיתח הגנה בגיל הילדות (5-10 אחוזים מהאוכלוסייה) עלול להידבק בהמשך החיים, כצעיר או כמבוגר. בניגוד לתסמינים הקלים יחסית של המחלה בגיל הילדות, כאשר ההדבקה מתרחשת בגיל מבוגר יותר, התסמינים משמעותיים וקשים יותר.
נגיף ה-EBV יכול לעבור מאדם לאדם באמצעות מגע עם רוק. אומנם נשיקות הן אמצעי להדבקה, אך קיימות דרכים נפוצות יותר כמו שיתוף של כלי אוכל, או שתיה מכוסות או בקבוקים משותפים עם אדם חולה. מרגע החשיפה לנגיף ועד הופעת התסמינים עוברים כחודש עד חודשיים, כשהתסמינים השכיחים ביותר (ביחד או לחוד) הם חום של 38 מעלות ומעלה, כאב גרון, כאבי שרירים, בלוטות לימפה נפוחות בצוואר ולעיתים גם כבד וטחול מוגדלים בבדיקת הבטן. התסמין הבולט ביותר הוא עייפות, לעיתים קשה, והיא עלולה להימשך חודשים. השיפור הראשוני בתסמינים מתחיל בדרך כלל כשבועיים לאחר הופעתם.
איך מאבחנים?
את מחלת הנשיקה ניתן לאבחן לפי התסמינים המתוארים ובשילוב של בדיקה גופנית. בדיקות דם מבוצעות גם הן כדי לאשש את האבחנה. עם זאת, בדיקות הדם הספציפיות יכולות להיות שליליות במהלך השבועות הראשונים של התסמינים אף שהחולה כן נושא את הנגיף.
כשעולה החשד למחלת הנשיקה יבצע הרופא בדיקה בטנית, זאת מפני שהגדלה של הטחול אופיינית אצל כמחצית מהלוקים במחלה. אם הטחול גדל, רופאים ממליצים להימנע מפעילויות ספורטיבית או מהרמת משאות כבדים במשך כמה שבועות. עצה זו ניתנת כדי למנוע את הסיבוך הנדיר של קרע בטחול, שעלול להתרחש לאחר חבלת בטן כאשר הטחול מוגדל. סימפטומים של קרע בטחול כוללים כאב בטן פתאומי וחד שיכול להוביל לאובדן הכרה בתוך זמן קצר בשל דימום פנימי. מדובר במצב חירום שדורש הגעה מידית לבית חולים.
כיצד מטפלים?
מטרת הטיפול היא להקל על הסימפטומים בזמן שהמערכת החיסונית נלחמת בזיהום הוויראלי הראשוני. אנטיביוטיקה אינה יעילה משום שהמחלה נגרמת על ידי וירוס ואין תרופות אנטי-ויראליות שיכולות לטפל או לרפא את נגיף ה-EBV. כדי להקל על הכאבים והחום ניתן ליטול תרופות שלא מצריכות מרשם כמו פרצטמול (אקמול), אופטלגין או איבופרופן (אדוויל). בנוסף, כדי להקל על העייפות, שעוברת לרוב בתוך שבועיים עד ארבעה שבועות, חשוב להוריד הילוך מחיי היומיום, אך לא נדרשת מנוחה מוחלטת במיטה.
כמו רוב המחלות, גם מחלת הנשיקה גורמת לעתים קרובות לאובדן התיאבון. זה נורמלי, ובדרך כלל משתפר במשך הזמן. גם אם החולה סובל מחוסר תיאבון, חשוב לשתות כמות מספקת של נוזלים, במיוחד כאשר לוקחים תרופות לשיכוך כאב או להורדת חום, שעלולות להשפיע לרעה על תפקוד הכליות ולהפוך מסוכנות אם גם מתייבשים.
כשהכאבים חולפים והחום יורד אפשר לחזור לשגרה. יחד עם זאת, כאשר המחלה מלווה בהגדלה של הטחול שיכולה להימשך כמה שבועות, חשוב להקפיד ולהימנע מפעילות גופנית או מכל פעילות שעלולה לגרום לפגיעה בטחול. ההמלצה היא כי ספורטאים ואנשים עם שגרת אימון קבועה, לא ישתתפו בפעילויות ספורט לפחות בשלושה עד ארבעה שבועות הראשונים של המחלה. רצוי לשוב ולהיבדק על ידי רופא המשפחה לפני ההחלטה מתי אפשר לחזור לפעילות גופנית מאומצת. ובכל מקרה, רוב האנשים הסובלים ממחלת הנשיקה מחלימים לגמרי ללא כל סיבוכים לטווח הארוך.
עוד בנושא:
הכל על תסמונת העייפות הכרונית
מה קורה לגוף שלכם כשאתם לא מצליחים לישון?
מי צריך להתחסן נגד שפעת?