דוקטור, הילד שלי מצפצף

אסתמה נחשבת למחלה הכרונית הנפוצה ביותר בקרב ילדים במדינות מפותחות ושכיחותה עומדת על כ-12 אחוזים אצל ילדים בני פחות מ -18. מתחת לגיל 15, הסטטיסטיקה מראה כי היא מתרחשת יותר אצל בנים מאשר בנות.

התסמינים העיקריים של המחלה הם שיעול, צפצופים, וקושי בנשימה המתרחשים מעת לעת וקשורים בדרך כלל לגירויים ספציפיים. אצל אנשים שסובלים מאסתמה, דרכי הנשימה קטנות ורגישות יותר, וכתגובה לגורמים שונים הן מתכווצות ומוצרות בזמן התקף. טיפול תרופתי באסתמה מאפשר התרחבות חלקית או מלאה של דרכי הנשימה להיקף תקין.

עוד בנושא:
הקשר בין מוצרי פלסטיק לאסתמה בילדים
לחץ וחרדה עלולים לגרום לאסתמה
כך תגרמו לילד להפסיק לפחד ממחטים

דרכי הנשימה של ילדים עם אסתמה יכולים להגיב בעת התקף למגוון של גירויים, כמו מחלות נגיפיות (למשל שפעת), פעילות גופנית, אבקני פרחים, מזון שאליו הילד אלרגי, או תנאים סביבתיים שונים.

גורמי הסיכון של המחלה נובעים משילוב של גנטיקה, חשיפה לזיהומים, וגורמים סביבתיים שיוצרים את הסיכון להתפתחות המחלה.

1. בגורמים תורשתיים הכוונה בראש ובראשונה להיסטוריה משפחתית של אסתמה אצל הורים או אחים, או היסטוריה משפחתית של אלרגיות או אקזמה.

2. זיהומים נגיפיים בדרכי הנשימה העליונות (הצטננות) הם הגורם הנפוץ ביותר להתקפי אסתמה בתינוקות ובילדים צעירים.

3. הגורם הסביבתי שנקשר יותר מכל לאסתמה הוא חשיפה לעשן סיגריות, החל מתקופת ההיריון ובכל גיל הילדות. מחקרים שנערכו בשנה האחרונה במדינות שבהן החילו חוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים, גילו כי שיעור הפונים לבתי חולים בשלי התקפי אסתמה ירד ב-10 אחוזים בשנה הראשונה לאחר יישום החוק.

גורמים סביבתיים נוספים לאסתמה יכולים להיות אלרגנים שונים כמו קרדית אבק הבית, גללי עכברים ותיקנים, עונות פריחה של פרחים מסויימים וגם חשיפה לעובש (למשל, בעונות גשומות או במקומות לחים). גם בשמים וחומרי ניקוי עלולים להוות גורם סביבתי מזיק לילדים חולי אסתמה.

יחד עם זאת, לא לכל הילדים שלוקים באסתמה קיימת חשיפה לאחד מגורמי הסיכון הללו.

שיעול וצפצופים הם הסימפטומים העיקריים של אסתמה בילדים. השיעול הוא בדרך כלל יבש ולעיתים חמור יותר בשעות הלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. במקרים מסויימים הגורם להתקף הוא ביצוע של פעילות גופנית או חשיפה לאוויר קר. הצפצופים הם למעשה צליל השריקה שיוצר האוויר שיוצא מהריאות דרך דרכי נשימה מוצרים. בנוסף לסימפטומים האלה, ילדים יכולים להתלונן גם על כאבים בחזה או בבטן, מה שנגרם לעיתים בשל אימוץ יתר של שרירי בית החזה והבטן על מנת לנשום באופן מספק.

האבחנה של אסתמה בילדים דורשת בדיקה מעמיקה של ההיסטוריה של הילד ושל משפחתו ובדיקה גופנית. לעיתים יש צורך בבדיקות מיוחדות כדי לאבחן אסתמה ולשלול גורמים אפשריים אחרים לתסמינים.

אחת הבדיקות החשובות היא בדיקת ספירומטריה. מדובר בבדיקה אשר מודדת את הזרימה ואת נפח האוויר שנוצר לאחר שילד לוקח נשימה עמוקה מאוד ואז בכוח מנסה להוציא את כל האוויר החוצה מריאותיו. אם קיימת הפרעה שיכולה להחשיד לאסתמה ניתן לחזור על הבדיקה לאחר שהילד משתמש במשאף שמכיל תרופה להרחבת הסימפונות כדי לאשש את האבחנה. בדיקות נוספות כוללות צילום חזה, בדיקות שלילת לסיסטיק פיברוזיס, וגם בדיקות מיוחדות לבירור אלרגיות.

הטיפול האופטימלי באסתמה תלוי במספר גורמים, כולל הגיל של הילד, חומרת ותדירות התקפי האסתמה, ושימוש נכון בטיפול התרופתי. עבור רוב הילדים, טיפול באסתמה מצליח לשלוט היטב בתסמינים ולאפשר אורח חיים נורמלי לחלוטין. לטיפול מוצלח באסתמה יש שלושה מרכיבים:

1. המנעות או שליטה בגורמים שיכולים ליצור או להחמיר את מצב האסתמה.

2. הקפדה על מעקב רפואי כולל ביקורת רופא ריאות וביצוע בדיקת תפקודי ריאות לפי הצורך. כלי עזר מצויין להורים ולילדים טרם הגעה לבדיקת הרופא הוא קיום יומן מעקב שמתעד את התאריכים שבהם היו התקפים והאם היו בשעות היום או בשעות הלילה. כמו כן, חשוב לתעד האם הייתה תגובה טובה או לא לטיפול התרופתי. ניהול יומן כזה יאפשר לרופא לייעל את הטיפול התרופתי עבור הילד.

3. שימוש נכון ובזמן הנכון בתרופות לטיפול באסתמה.

קיימות מספר סוגי תרופות לטיפול באסתמה חלקן ניתנות במשאף, חלקן באמצעות אינהלציות וחלקן ניתנות כטיפול דרך הפה. הטיפול המיידי באסתמה הוא טיפול במרחיבי סימפונות לטווח קצר אשר יכולים להקל על תסמיני אסתמה במהירות על ידי הרפיית השרירים סביב דרכי הנשימה (כדוגמת ונטולין) . אין תועלת לשימוש במרחיבי סימפונות קצרות טווח על בסיס קבוע. אם תסמיני אסתמה מתרחשים יותר מפעמיים בשבוע על בסיס קבוע, הילד צריך להיבדק על ידי רופא מטפל. במצב זה של סימפטומים מתמשכים תרופות אחרות מומלצות לטיפול.

אצל ילדים עם אסתמה קשה לאיזון, לעיתים יש צורך בטיפול על בסיס יומי כדי לשמור על האסתמה תחת שליטה. קיימים משאפים עם טיפול מניעתי מסוגים שונים אשר עוזרים למנוע לאורך זמן התקפי אסתמה, אך אינם יעילים בטיפול מיידי בזמן התקף. לעיתים יש צורך במתן טיפול בסטרואידים בשאיפה ובתרופות נוספות שניתנות בכדורי לעיסה למניעת התקפים.

1. אם הצפצופים הופכים קבועים.

2. אם אין שיפור לאחר נטילת תרופות להקלה מיידית (כמו ונטולין) או שהמצב מחמיר אחרי נטילות חוזרות של הטיפול.

3. במקרה של שינוי בצבע העור, הכחלה או חיוורון של השפתיים או קצות האצבעות.

4. אם רואים שבכל שאיפה (הכנסת אוויר) האזורים שבין הצלעות או בצוואר נראים כאילו הם "נשאבים" לתוך בית החזה.

5. בכל מקרה שיש ספק מוטב להגיע ולהיבדק.