ביקורת קומיקס: סופר סטרייקה

    סופר סטרייקה הוא ספר קומיקס חדש ומושקע המבוסס על סדרת טלוויזיה מצליחה שעוסקת בכדורגל. למרות העלילה רוויית האקשן המסר לרוב הוא חיובי והשפה נקייה

    • קומיקס
    אורי דישון
    הטובים כמעט תמיד מנצחים ( מתוך הספר "סופר סטרייקה")

    "סופר סטרייקה" הוא קומיקס המבוסס על סדרת אנימציה מצליחה (ערוץ ZOOM, הוט VOD) המספרת את סיפורה של קבוצת הכדורגל בעלת אותו השם. בתחילת החודש יצא הספר השלישי בסדרה: "כנגד כל הסיכויים".

    עוד בנושא:
    למה הילדים שלנו הפסיקו לקרוא?
    לא רק ספיידרמן: גם הרצל הוא גיבור קומיקס
    איך תשמרו על הילדים שלכם מפני הסכנה שברשת?

    המותג סופר סטרייקה מגיע מדרום אפריקה, והתחיל כחוברות קומיקס. החוברות המקוריות מרכיבות את הספרים, כשכל ספר מכיל 5 חוברות. כל פרק עומד בפני עצמו ומי שלא מכיר את הסדרה מהטלוויזיה או את הספרים הקודמים עדיין יכול להתחיל לקרוא מהספר השלישי שהוא גם המוצלח מבין השלושה.

    הסיפורים של הפרקים די דומים כמו שמקובל בסדרות מצוירות: במרכזם מערכה אחת ובה מכשול שצריך לגבור עליו (לרוב קשור ליריבה שמול הקבוצה המשחקת) ואירוע שקורה בעלילה צדדית עוזר במציאת הפתרון.

    גישה להורים

    למרות שהקבוצה לא מנצחת בכל המשחקים וחלק מהעלילות מעמידים את השחקנים במצבי סכנה, אין כאן שום דבר קיצוני שיכול להעביר מסר לא טוב לילדים או לגרום להם לפחד או משהו דומה. בכל מקרה לרוב הטובים מנצחים. סופר סטרייקה לא מנסה ללמד איזה לקח קלישאתי בסוף כל פרק, אלא רק לספק אקשן ספורטיבי ולשמור על גישה חיובית. הוא לא מכיל שפה גסה - המילה "אידיוט" מופיעה אולי 3-4 פעמים בכל הספרים ביחד ומעבר לזה הכול נקי לחלוטין.

    הערכים העיקרים שחוזרים בו הם חברות (הם משתמשים הרבה במילה "אחי" או "מאן" (Man) וקבלה של השונה כשווה. הקבוצה מורכבת מעירוב תרבויות, שכמו גם היריבים שלהם, מזוהים אמנם על ידי סטריוטיפים (לרוסים יש כובע גרב צבאי, שפם וקר שם - ליפנים יש מאסטר ששומר על ערכי הכבוד), אבל בקבוצה סופר סטרייקה עצמה כולם חברים ודי פלקטיים, אין אאוטסיידרים, ולכולם יש איכויות גבוהות מאוד של כדורגל.

    בעט, שייקס בעט

    בכלל, במונחים של כדורגל מדובר בקבוצה מאד נוצצת שיכולה להצית את הדמיון של הילדים עם המהלכים שלהם. חלק מהדמויות מבוססות באופן כזה או אחר על שחקני כדורגל מוכרים. עם זאת, הם לא גיבורי על (שזה חשוב כשמדברים על פורמט של קומיקס), הם אנושיים, הם עושים שטויות, ואימונים קשים הם חלק בלתי נפרד מהשגרה שלהם. הם יכולים לשמש מודלים לחיקוי, אך חשוב לציין שבעיקר לבנים, שהם מן הסתם קהל היעד של הסדרה. בשלושת הספרים אין כמעט דמויות נשיות.

    מעבר לכך, סופר סטרייקה עושים שימוש יפה בכדורגל – המשחק לא משמש רק כעטיפה או אמצעי לספר דרכו סיפור, אלא כל האספקטים של הכדורגל באים כאן לידי ביטוי והם משתלבים היטב בעלילה. לדוגמא: טבלת הליגה, פציעות, טקטיקות, שדרנים, אוהדים, פרסומות לנעליים, שופטים, יריבות ועוד.

    במקומות שבהם יש חיבור לסיפור זה עובד הכי יפה. הנה דוגמא, בפרק מסוים לאחד השחקנים יש קשיי תקשורת – מאמן הקבוצה (שהוא גם הדמות הכי שלמה ומוצלחת בסדרה. כנראה אני הכי אוהב אותו כי אני מסתכל על הסדרה בעיניים של אבא לילד ולכן קל להזדהות יותר איתו) מבקש להדגים לשחקנים שהם יכולים לתקשר בלי לדבר. למשל, הוא אומר, כשאתם רצים לשטח פתוח זו הדרך שלכם לסמן לשחקן למסור אליכם את הכדור. לא רק שזה דימוי מוצלח במיוחד, הרי ששימוש בריצה לשטח נותן לקורא שאוהב כדורגל הנאה נוספת שמדברים עליו במונחים של מי שמבין. כמו שמדברים לילד גדול. אני מניח שלא הזיק במקרה של סופר סטרייקה שמתרגם הספרים הוא ניר הופמן, אוהד כדורגל (מכבי חיפה) בעצמו.

    עוד בוואלה! NEWS

    להפוך את החיים לקלים יותר: הגאדג'טים והאפליקציות לבני הגיל השלישי

    בשיתוף בית בלב
    לכתבה המלאה
    כוכב הסדרה שייקס נוגח באחד מ-80 עמודי הצבע המושקעים של הקומיקס

    האקשן

    החלק הכי חזק של הקומיקס הוא בתיאור המשחקים עצמם, ויש נתח טוב מהם בכל פרק. בכלל, זה אינו קומיקס שמתבסס על טקסטים, כמו למשל סדרות "קפטן תחתונים" או "יומנו של חנון" שפונים לקהל בוגר יותר שבשל לקרוא יותר טקסטים. אך בניגוד לסדרות האלו, המציעות לצד הכתיבה ציורים בסגנון דל יותר ובשחור לבן, בסופר סטרייקה העיקר הוא 80 עמודי צבע גדולים, שמייצרים פאנלים מושקעים עם אקשן של כדורגל.

    מהבחינה הזו הקומיקס נותן ערך מוסף על פני סדרת הטלוויזיה, כל פריים יותר מושקע מאיך שהוא נראים בסרט המצויר – הוא מואר טוב יותר, יש יותר השקעה בפרטים והדמויות עצמן נראות שריריות יותר - והחלק החזק שלהם הוא בסצנות הכדורגל: שם צריך לייצר דרמה על ידי העמדות של משחק ותנועה קפואה וזה עובד טוב. הסצנות האלו מזכירות קצת קומיקס של גיבורי העל, ויש בהן משהו אולד סקול כמו בעטיפות הקומיקס הישנות והמדהימות של טקס ווילר.

    מילה לסיום:

    לשוק הקומיקס בישראל חוקים משלו. ההערכות מדברות על כך שהשוק מגלגל מיליוני שקלים בשנה (רוב הכסף הולך למותגים המצליחים) ולוחות הזמנים שלו פחות מושפעים מאירועים חיצוניים. לראייה, הספר השלישי בסדרה יצא אחרי שהמונדיאל נגמר ולא לפניו כמו שאולי היה אפשר לצפות.

    אירוע שולי אחר שהוצאות הספרים בישראל לא סופרות הוא פסטיבל הקומיקס שנערך כל שנה בתחילת אוגוסט בתל אביב. הייצוג של ההוצאות הגדולות בדוכני הקומיקס של הפסטיבל או בתוכנית האמנותית שלו השנה, כמו בכל שנה, היה דל. זה שיקול שלהם וזה בסדר גמור. אבל אין סיבה שההורים בישראל, שמניעים את גלגלי השוק המקומי וקונים את כל סדרות הספרים לא יבקשו לחשוף את ילדיהם גם ליצירה מקומית. כמה מהם מכירים למשל את סדרת החוברות הצבעוניות של עופר זנזורי? את חוברות זבנג האחרונות ואת עשרות היוצרים המקומיים האחרים. חיבור של ההוצאות והלקוחות גם לעידוד וגילוי השוק המקומי הוא משהו שכולנו נרוויח ממנו. האם שכחנו שפעם, הרבה לפני סופר סטרייקה, גדל כאן דור שלם על סדרת הספורטאים הצעירים?

    סדרת סופר סטרייקה / הוצאת ידיעות אחרונות / עלות כל ספר בסדרה: 68 שקל

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully