תת פעילות של בלוטת התריס היא אחת ההפרעות האנדוקריניות השכיחות ביותר. ידוע שהסובלים מהבעיה סובלים בדרך כלל גם ממשקל עודף. הבעיה היא שגם כאשר משלימים את החסרים שנוצרים בשל תת הפעילות של הבלוטה הגוף לא תמיד חוזר למשקל תקין. מה לעשות? דיאטה וספורט כמו כולם.
עוד על בלוטת התריס בוואלה! בריאות:
קר לך כשכולם סובלים מחום?
סושי לאיזון בלוטת התריס?
הבעיה העומדת בבסיס התופעה היא מחסור בהורמון טירוקסין. במדינות המתפתחות מחסור ביוד הוא הסיבה הראשית לתת פעילות של בלוטת התריס, שכן יוד הוא אחד היסודות שמהם בלוטת התריס מייצרת את ההורמון. באזורים שבהם צריכת היוד מספיקה לייצור טירוקסין הגורם הראשי לתת פעילות של בלוטת התריס היא מחלה אוטואימונית בשם "השימוטו": הגוף מייצר נוגדנים שתוקפים את הבלוטה ופוגעים ביכולתה לייצר את ההורמון.
תת פעילות בלוטת התריס מתבטאת בהאטה בפעילות הפיזית ובירידה במצב הרוח. התסמינים העיקריים הם עייפות, עצירות, אי סבילות לקור, עור יבש, נשירת שיער, כאבי שרירים, כאבי פרקים ועלייה במשקל. כמו כן עלולים להתפתח תסמיני דיכאון, שיכחה, זיכרון לקוי, וירידה ביכולת הריכוז. אצל נשים בגיל הפוריות עלולות להופיע הפרעות במחזור החודשי.
אין תרופות קסם
כדי להשלים את המחסור בהורמון, הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס נוטלים בדרך כלל את ההורמון בגרסתו הסינטטית. חולים רבים שסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס וגם מעודף משקל מניחים שבלוטת התריס שלהם היא הגורם להשמנה, ומצפים שנטילת ההורמון תביא לירידה במשקל. אולם אף שתת פעילות של בלוטת התריס מזוהה בדרך כלל עם עלייה במשקל, מתברר שאין היא הגורם היחיד לעלייה. ההוכחה: נטילת ההורמון איננה מביאה בהכרח לירידה משמעותית במשקל.
במחקר שהתבצע במרכז הרפואי של אוניברסיטת בוסטון עקבו החוקרים אחר חולים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס במשך שמונה שנים. התוצאה: רק 52 אחוז מהמטופלים ירדו במשקל בתקופה של שנתיים (לכל היותר) מתחילת הטיפול בהורמון, ומשקלם הופחת רק ב?3.8 ק"ג בממוצע. אצל שאר המטופלים לא נצפתה ירידה משמעותית במשקל.
למרבה הצער רק כמחצית מהסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס מצליחים לרדת במשקל לאחר טיפול מוצלח. המסקנה היא שאין תרופות קסם. נדרשים, כנראה, שינויים נוספים באורח החיים שינויים בתזונה ופעילות גופנית - כדי להשיג משקל גוף תקין.