פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החלטתם לגדל את מסי הבא? יש לזה מחיר

      בתקופת המונדיאל מתרוצצים על המסך הרבה מאוד שחקנים שהתחילו מוקדם והצליחו בגדול. התקווה להיות "אחד מהגדולים" גורמת ללא מעט הורים לדחוף את הילדים שלהם לספורט תחרותי מגיל מאוד צעיר. מה זה עושה לילדים?

      ילד משחק כדורגל (ShutterStock)
      כשתגדל, כל זה יהיה שלי (אילוסטרציה: shutterstock)

      אבא של ג' חי בשביל כדורגל. כשהוא היה בתיכון זה היה סמל ההיכר שלו, ובמשך שנים ארוכות הוא היה בטוח שזה יהיה מרכז החיים שלו. אבל האמביציה והאהבה למשחק לא הספיקו, והוא לא הצליח להפוך את התחביב שלו לקריירה. זה לקח לו קצת זמן, אבל הוא עבר הלאה, ובנה לו חיים מספקים – עבודה טובה, בית ומשפחה. כשאשתו היתה בהיריון הוא מצא את עצמו מתפלל שזה יהיה בן, כדי שיוכלו לשחק ביחד. החלום שלו התגשם בדמות בן מקסים, שרק רוצה להיות "כמו אבא".

      ובאמת, מרגע שג' למד לבעוט בכדור, אבא שלו החליט להפוך אותו לשחקן מקצועי – זה התחיל בחוגים, באימונים בכל רגע נתון ובפעילות משותפת. מגיל מאוד צעיר, גופו של ג' למד מהי עבודה קשה, והנפש שלו למדה את מחיר התחרות. לצערו של אביו, העומס הכריע אותו – וברגע שעמד על דעתו, הוא החליט להפסיק עם זה. לצערם של שניהם, זה היה מאוחר מדי – והנזק שנגרם לו בשל אימון אינטנסיבי מדי ומוקדם מדי, כבר היה עובדה מוגמרת.

      הסיפור הזה ממש לא יוצא דופן. יש המון ילדים שמתחילים מוקדם, ולא רק בכדורגל. גם אמא שרוצה לחיות דרך בתה את עולם הבלט שחמק ממנה - מעמידה אותה בסיכון, וכך גם הורה מכור לטניס שיעשה הכל כדי שהבן שלו יהיה רפאל נדאל הבא. לעולם הספורט התחרותי יש המון יתרונות, אבל יש לו גם חסרונות, ואם ילד נחשף אליהם בגיל מוקדם מדי – זו עלולה להיות בעיה שתלווה אותו הרבה שנים.

      הצד האפל של ההצלחה

      אנחנו נמצאים בעיצומו של חודש חגיגת הכדורגל, ובחודש כזה נראה כי אין בעולם רעיון טוב יותר מלגדל בבית ספורטאי-על. בתקופת המונדיאל מתרוצצים על המסך המון שחקנים בני 18 שהגיעו לפסגה. כדי להגיע בגיל כה צעיר לפסגה, חייבים להתחיל את הקריירה מאוד מוקדם. דוגמאות לסיפורי הצלחה כאלה לא חסרות: מסי ורונאלדו בכדורגל, נדאל והאחיות ויליאמס בטניס, מייקל פלפס בשחייה, ועוד. כולם אדירים, וכולם התחילו מוקדם.

      כריסטיאנו רונאלדו נבחרת פורטוגל (AP)
      לא כל אחד יכול להיות רונאלדו (צילום: רויטרס)

      הורים וילדים ברחבי העולם רואים את הכוכבים האלה, ורוצים גם, וכך נוצרת סביבנו תרבות של "ילדים מקצוענים". ילדים צעירים נרשמים לאקדמיות ספורט ועוברים אימונים רבים, חלקם בפיקוח וחלקם לא. המחקר בתחום הזה צעיר אפילו יותר. בשנים האחרונות עוסקים אורתופדים במחקר על ההשלכות של קריירה ספורטיבית בגיל צעיר.

      מה זה עושה לגוף של הילדים שלכם?

      ילדים מטבעם הם יצורים אנרגטיים ואוהבי תנועה ולכן נוטים להיות פעילים", אומר ד"ר רונן בר-יוסף - רופא ספורט ואחראי מרפאת פעילות גופנית ותזונה נכונה בילדים בבית החולים רמב"ם - "הבעיה מתחילה כאשר ילדים נחשפים לעצימות ולסוג אימון שלא תואמים את גופם או את מצבם הפיזיולוגי. בהרבה מקרים מדובר בילדים לפני או במהלך גיל ההתבגרות, תקופה המאופיינת בשינויים הורמונליים משמעותיים, צמיחה לגובה, הרכב גוף משתנה, הופעת המחזור החודשי ועוד. כל אלו מחייבים התייחסות מיוחדת".

      לדברי ד"ר בר-יוסף, "לרקדנית בלט, לדוגמה, שנדרשת לאימונים אירוביים ולאימוני כוח במשך שעות רבות כל יום תוך כדי תזונה מוגבלת ביותר - יש סיכוי מוגבר להפרעות משמעותיות בהתפתחות המינית, לבעיות בחוזק העצם בהווה ובעתיד, להפרעות אכילה ועוד". בנוסף לפציעות אופייניות לסוגי הספורט השונים, ילדים שטרם סיימנו את הצמיחה שלהם חשופים לפגיעות בפלטת הצמיחה - האזור שבו מתבצעת הגדילה של העצם.

      "ניתן לראות אצל ילדים שעוסקים בספורט בצורה מוגזמת נזקים גופניים כבר בשלב מוקדם בחיים, בגילאי 18-20", אומר ד"ר סטפן בן שושן, רופא ספורט באסיא מדיקל ולשעבר הרופא של קבוצת פריז סאן ג'רמן,"הילדים האלה מעמיסים על המפרקים ועל השרירים שלהם. הבעיות שעלולות להיגרם מכך הן בעיות סחוס בברכיים, בעיות במפרקים - ובכללם במרפק, בירך ובקרסול - בעיות ברצועות ובעיות גב".

      מלבד בעיות אלו, בעולם הכדורגל התחרותי לילדים קיימת בעיה נוספת – בעיית פיקוח. לילדים הקטנים שמשחקים בליגה אין מאמן כושר, שזה למעשה הגורם שאמון על הבריאות הגופנית שלהם ועל מניעת פציעות. לכן, הילדים חשופים מאוד לפציעות שונות, ולא לומדים כיצד לשמור על עצמם. המאמן המקצועי מלמד אותם איך לשחק כדורגל, אבל איש לא אחראי על הבריאות שלהם.

      ומה זה עושה לנפש?

      אסף בילגורי ראה את התחרותיות המוגזמת של עולם הספורט ממקור ראשון. בילגורי אימן במשך למעלה משנתיים ילדים בגילאי 10 עד 12 בפועל הרצליה ובפועל פתח תקווה, ולדבריו ההשתתפות בליגה הופכת משחק ספורטיבי שעשוי להיות בריא ומועיל לתחרות קשה, ולפעמים גם אלימה, בין הילדים. לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות בעולם הספורט לילדים היא העובדה שבכלל קיימת ליגה תחרותית לילדים. "עד גיל 16 בכלל לא צריכה להיות ליגה, כי המטרה היא לא לקחת אליפות אלא לקדם את הילדים", הוא אומר.

      לדבריו, הטירוף התחרותי מגיע ברובו מההורים, שעסוקים אך ורק בקידום הילד שלהם, וכלל לא משנה להם מצב הקבוצה. "ההורים מתעניינים בעיקר בילדים שלהם ופחות בשאלה אם הקבוצה תצליח, מבחינתם שהקבוצה תפסיד 10:0, אבל שהילד שלהם ישחק כל הזמן. ואם זה לא קורה - הם מטפטפים לו את זה בבית, והוא מגיע למשחק הבא כועס וממורמר". ואז, לדבריו, "בשבת אתה רואה ילדים רבים ומקללים, ואת ההורים עומדים בצד וצועקים אחד על השני".

      סחרור הטירוף הזה לא נשאר רק אצל הילדים וההורים, גם המאמנים נדבקים ברעב הזה לנצח, כאשר בפועל – בגיל הזה זה כלל לא אמור לשנות, שכן מטרת המאמנים צריכה להיות לקדם את הילדים. לדברי בילגורי, לאחר שסיים לאמן בליגה, החל לאמן בבית ספר – שם לא היה את המתח של התחרות, אלא רק משחק לשם משחק – וזה היה עולם אחר. "המשחק הופך למהנה הרבה יותר, והילדים הרבה פחות מתוחים ואלימים".

      לפעמים הילד צריך את הדחיפה

      ישי צור, מהמרכז לפסיכולוגיית ספורט, סובר כי על אף העובדה שלתחרותיות בגיל צעיר אכן יש מחיר כבד, חשוב לזכור כי יש שני צדדים למטבע. "מצד אחד יש ילדים שזה קורה להם בגיל צעיר מאוד, כאשר מבחינה קוגניטיבית ורגשית יש להם קושי להתמודד עם זה, והלחץ של ההורים מייצר קשיים נוספים", הוא אומר, "אבל מצד שני בהרבה מקרים צריך הורים שיידחפו כדי שהילד יצליח, כי אם תשאיר את הילד לעשות מה שהוא רוצה הוא ישחק באייפד כל היום".

      צור סובר כי ההורים הקיצוניים – אלו שמענישים ילד שמפסיד או לא מאפשרים לו לנהל חיים פרטיים - הם מיעוט בתוך העולם התחרותי, וכי מרבית ההורים אינם כאלה, גם אם הם דוחפים את הילד. "אפילו הורה שאף פעם לא חלם שהילד שלו יהפוך לרונאלדו הבא, ברגע שאומרים לו שהילד שלו כשרוני בתחומו, הוא פתאום נהנה לראות אותו מצליח, הוא חושב 'אולי יש סיכוי למשהו, אולי אם אני לא אדחוף אותו עכשיו ואעביר אותו למועדון יותר רציני, הוא לא ינצל את הפוטנציאל שלו'", מסביר צור את התהליך שעובר על הורה לילד מצטיין, "הרבה אנשים מסתכלים על התופעה הזו באופן שלילי חד משמעי, אבל זה יותר מורכב מזה".

      עם זאת, חשוב לזכור שכאשר הורה חולם שבנו יכבוש את הפסגות המקצועיות של התחום שלו, הוא רואה לנגד עיניו רק את סיפורי ההצלחה, אבל על כל סיפור "האחיות וויליאמס" יש המון סיפורי כישלון, שברון לב ופרישה. עוד חשוב לזכור כי בעולם של ספורט תחרותי מופעלים על הילדים המון לחצים – גם אם ההורים מנסים לתמוך. "מספיק שהילד יודע שההורים השקיעו עשרות אלפי יורו מתוך מחשבה שיום אחד הוא יהיה כוכב", אומר צור.

      גם לגבי ההורים שכן דוחפים את הילד בצורה אקטיבית ומנהלים עבורו קריירה עתידית, קשה להביע עמדה ערכית חד משמעית, לדברי צור. "נורא קל לצחוק על ההורים האלה ולקרוא להם משוגעים, אבל אם בסופו של דבר אם הם הצליחו וגידלו ילד שהגיע לפסגה - אולי הם עשו משהו נכון. בסוף כדי להגיע לרמות הכי גבוהות צריך להקריב, וקשה לדעת בזמן אמת אם זה שווה את זה או לא".

      איך עושים את זה נכון?

      לדברי צור, כדי להצליח להיות "הורה דוחף" בלי לפגוע בילד, חשוב לייצר תקשורת טובה בין ההורים לצוות המקצועי שמלווה את הילד, וכן להתייעץ בפסיכולוג ספורט. צור בתפקידו מלווה בני נוער, ואחת לתקופה נפגש גם עם הוריהם, כדי לתת להם כלים לסייע לילד. צור מייעץ להורים "לתמוך, להיות חיוביים, להסתכל לטווח ארוך ולעזור לילדים לעשות את זה".

      בנוסף, גם אם החלטתם לגדל ילד מקצוען, חשוב לזכור שהוא עדיין ילד, צור מייעץ לעזור לילדים לסדר את לוח הזמנים שלהם מבחינת האיזון בין לימודים לספורט. " לפעמים ההורים צריכים לא לוותר לילד גם על בילויים – מסיבת יום הולדת או אירוע משפחתי. לפעמים זה פשוט חובה, גם עבור השפיות המשפחתית".

      מאור בוזגלו כמשל | דוד רוזנטל

      ילדים קטנים אוהבים ספורטאים גדולים. אין כמעט ילד שלא חולם להפוך למסי או לרונאלדו, לקרוע רשתות ולזכות בתהילה. כשילד חולם זה נחמד, כשההורה חולם זו כבר בעיה שיכולה מהר מאוד להפוך לסיוט. לאמריקאים יש מושג שנקרא Hockey Dad, סלנג להורים ששולחים את ילדיהם לשחק בספורט האלים, ובעוד הזאטוט לומד להחליק ולהרביץ עם מקל האב עושה זאת ביציע. בארץ אין הוקי, אבל יש לא מעט הורים כאלה. יעקב ומאור בוזגלו, למשל, הם דוגמה מצוינת.

      מאור התחיל את הקריירה ככישרון גדול, אבל דעך בהמשך עקב מריבותיו החוזרות ונשנות של אביו עם הנהלות הקבוצות שבהן שיחק. בעוד האב יעקב מפזר הצהרות על כך שבנו על הכוונת במיטב הליגות באירופה, בוזגלו חזר לארץ לאחר תקופה קצרה ביותר בבלגיה. בן 26, בוזגלו הצעיר התבגר, האב הבין שהוא צריך להוריד פרופיל ורק בעונה החולפת, הרבה אחרי התחזיות, השחקן הפך לכוכב אמיתי בהפועל באר שבע.

      עוד בוואלה! בריאות:
      פציעות הספורט שאתם חייבים להכיר
      ההורים של 2014 חונקים את ילדיהם באהבה