הנה הגיע היום השלישי לניקוי הרעלים, ונדמה לי שמה שאנשים ונטורופתים קוראים לו משבר החל.
הבוקר, כפי שכבר הבנתם הוא משום מה החלק הקל של היום, ואם עד כה הייתי מורעבת כבר חצי שעה אחרי שהייתי פותחת את העיניים, לא כאן המצב ואני לא צריכה לאכול לפחות עד 9 בבוקר.
יומן ניקוי רעלים: זה היה היום השני
רוצים להצטרף לניקוי? כך מתחילים
הצהריים הם כבר סיפור אחר ובאותם רגעים העייפות נופלת עלי, עייפות שלוותה בדרך כלל בכוס קפה שבימים אלו אני נאלצת לוותר עליה. מרוב יאוש של עייפות פניתי לנטורופתית שני תשובה שייעצה לי להעביר את המיץ הירוק שאני שותה כל בוקר אל עבר השעות הקשות יותר בצהריים. היום, כשניסיתי זאת, הוכתרה עייפות הצהריים כפחות מעיקה. אולי באמת בגלל הירוק הבועט הזה?
הרגשת העייפות שוב נחתה עלי לקראת הערב ופה קצת התחלתי להישבר. כבר חשבתי לעצמי: אולי רק שני שקדים? אולי איזה פרוסה עם גבינה? אבל בדרך לא דרך דווקא הצלחתי להחזיק מעמד ולהירדם עם עוד כוס אורז שהגיעה לצלחתי בשילוב המון עשבי תיבול מרעננים.
והנטורופתית מוסרת: "בימים הראשונים של הניקוי לפעמים יש תחושה דמוית שפעת וזוהי תגובת הגוף לרעלנים שיוצאים ממנו. חשוב לוודא שהעייפות לא נגרמת בגלל מחסור באוכל ושתיה".
זה קשה. היום הזה היה קשה בעיקר מנטלית, ונדמה כאילו עברו עלי שלושה ימים מייאשים. אבל למעשה התהליך הזה לא כזה נורא כפי שחשבתי, ואני כבר מתחילה לספר סביבי כמה שזה שווה. כששואלים אותי מסביב אם כבר בא לי לתת ביס בסטייק, תשובתי כבר לא נחרצת כפי שהיתה ביום הראשון. דווקא החשק לבשר ירד פלאים, וגם החשק למשהו מתוק שליווה אותי במשך כל יום, כל היום בתקופה האחרונה.
אולי זה פסיכולוגי ואולי זה באמת עובד. בינתיים אני מלאת מוטיבציה לימים הקרובים.
חושבים להיפרד מהקפה? כל מה שטוב בתה ירוק