מה לא מספרים לנו בטבלת הערכים התזונתיים שעל אריזות המזון?

מאזינה שאלה אותי השבוע בתוכנית הרדיו למה על אריזת טחינה אחת כתוב שהיא מכילה סידן, מגנזיום ואבץ, ואילו על אריזה אחרת הנתונים האלה לא מופיעים בכלל. היא הסיקה שבטחינה השנייה אין את המינרלים האלה.

הסברתי לה שהעובדה שרכיב תזונתי מסוים אינו מופיע בטבלה אינה אומרת שהוא אינו קיים במזון. למעשה, במזונות רבים יש הרבה יותר ויטמינים, מינרלים וחומרים נוספים מאלה שמופיעים על האריזה.

אז מה היצרנים חייבים לכתוב, מה הם יכולים להוסיף מרצונם, ואיך אפשר לדעת מה באמת יש במוצר?

בישראל קיימות הוראות המחייבות סימון תזונתי על רוב מוצרי המזון הארוזים, בכפוף לפטורים ולכללים מיוחדים.

הטבלה כוללת את כמות הקלוריות, החלבונים, הפחמימות, הסוכרים, השומנים והנתרן. בהתאם להוראות החלות על המוצר, מופיעים גם פירוט של שומן רווי, שומן טראנס, כולסטרול ורכיבים נוספים. סיבים תזונתיים עשויים להופיע אף הם.

הערכים מוצגים בדרך כלל ל־100 גרם או ל־100 מ"ל, כדי שנוכל להשוות בין מוצרים שונים. לעיתים מופיעים לצידם גם ערכים למנה או לאריזה שלמה.

אבל יש רכיבים תזונתיים רבים שאין חובה כללית לפרט את כמותם בכל מוצר, למשל מגנזיום, אבץ, אשלגן, ברזל ורבים מהוויטמינים.

טבלת הערכים התזונתיים היא כלי שימושי מאוד, אבל היא אינה מציגה את מלוא ההרכב התזונתי של המזון.

ליצרנים יש אפשרות להוסיף מידע תזונתי מעבר לנתונים המחויבים, בתנאי שהוא עומד בכללי הסימון ואינו מטעה. ולמה שיעשו זאת? בדרך כלל כדי להבליט יתרון של המוצר.

אם טחינה מסוימת עשירה בסידן, למשל, היצרן עשוי לבחור לציין זאת על האריזה. אם דגני בוקר מכילים הרבה ברזל, או שמוצר אחר מספק כמות יפה של מגנזיום, יש ליצרן סיבה שיווקית להדגיש זאת.

אבל כאן חשוב להבין משהו: העובדה שיצרן אחד בחר לפרסם את כמות הסידן במוצר שלו אינה אומרת שבמוצר מתחרה, שאינו מפרסם את הנתון, יש פחות סידן.

יכול להיות ששני המוצרים מכילים כמויות דומות, ורק אחד היצרנים החליט להבליט את המידע. כמובן, כשיצרן מציג נתון או טענה כמו "עשיר בסידן", עליו לעמוד בדרישות המתאימות.

הרבה יותר ממה שנדמה.

טחינה: מכילה באופן טבעי סידן, מגנזיום, ברזל, אבץ, נחושת וויטמין B1. הכמויות משתנות בין מוצרים, בין היתר בהתאם לשימוש בשומשום מלא או מקולף. העובדה שהמינרלים אינם מופיעים בטבלה אינה אומרת שאינם קיימים.

אגוזים ושקדים: מכילים, בהתאם לסוג, מגנזיום, אשלגן, ויטמין E ורכיבים נוספים. בחלק מהמוצרים תמצאו פירוט רחב, ובאחרים בעיקר את נתוני הסימון הבסיסיים.

שיבולת שועל: מכילה ברזל, מגנזיום, אבץ וויטמינים מקבוצת B. יש בה גם סיבים מסיסים מסוג בטא גלוקן, שלא תמיד מצוינים בנפרד.

עגבניות ומוצרי עגבניות: מכילים ליקופן, הפיגמנט האדום שנחקר בהקשר לבריאות. ליקופן אינו אחד מרכיבי החובה בטבלת הערכים התזונתיים.

שמן זית: מכיל ויטמין E וחומרים צמחיים, ובהם פוליפנולים, בכמויות המשתנות בהתאם לסוג השמן ולתנאי הייצור והאחסון. בטבלה הרגילה נראה בעיקר את כמות השומן והקלוריות.

קטניות: מכילות ברזל, מגנזיום, אשלגן, פולאט וסיבים מסוגים שונים. לא כל הרכיבים האלה מופיעים בסימון התזונתי.

כן, אבל לא תמיד באמצעות האריזה. יש מאגרי מידע תזונתיים שמציגים הרכב מפורט יותר של מזונות, כולל ויטמינים ומינרלים. גם בישראל קיימים מאגרי הרכב מזון של משרד הבריאות.

חשוב לזכור שגם הערכים האלה אינם קבועים לחלוטין. הם משתנים בהתאם לזן, לתנאי הגידול, לאופן העיבוד ולשיטת ההכנה. נתון ממאגר על מזון כללי אינו בהכרח הנתון המדויק של המותג שנמצא בידינו.

למשל, כמות הסידן בטחינה יכולה להשתנות מאוד בהתאם לשימוש בשומשום מלא או מקולף ולתהליך הייצור. לכן אי אפשר להסיק שלכל סוגי הטחינה יש בדיוק אותו הרכב תזונתי. אם חשוב לנו לדעת את הכמות במוצר מסוים והנתון אינו מופיע, אפשר לפנות ליצרן ולבקש מידע.

טבלת הערכים התזונתיים נועדה לעזור לנו להשוות בין מוצרים, והיא בהחלט חשובה. כדאי לבדוק בה את כמות הקלוריות, החלבון, הסוכר, השומן והנתרן, בהתאם למוצר ולמטרה שלנו, ולקרוא גם את רשימת הרכיבים.

אבל לא כדאי לבחור מוצר רק מפני שעל האריזה שלו מודגש ויטמין או מינרל מסוים. מזון יכול להכיל רכיבים תזונתיים חשובים גם אם אינם מופיעים בטבלה. ומצד שני, מוצר שמתהדר בתוספת ויטמינים אינו בהכרח בחירה טובה יותר ממוצר אחר.

לניוזלטר של ד"ר מאיה רוזמן עם כתבות, טיפים ועצות לשיפור הבריאות - ישירות אליכם למייל, בחינם, כל שבוע