מהרחוב לסלון: מה אתם מכניסים הביתה על סוליות הנעליים?

אתם חוזרים מהסופר, מטיול עם הכלב או מיום עבודה, פותחים את הדלת ונכנסים הביתה. הנעליים נראות נקיות, לפחות כל עוד אין עליהן בוץ. אלא שהלכלוך שאנחנו רואים אינו בהכרח כל מה שנמצא על הסוליות.

מדרכות, שירותים ציבוריים, אדמה ושלוליות יכולים להשאיר עליהן חיידקים וחלקיקים אחרים, שחלקם ממשיכים איתנו אל הסלון. מה המחקרים בנושא אומרים, והאם כדאי להפוך את הבית לאזור ללא נעלי חוץ?

התשובה אינה מחייבת בהלה או חיטוי אחרי כל אורח. עם זאת, חליצת נעליים היא דרך פשוטה לצמצם את כמות הלכלוך והמזהמים שאנחנו מכניסים מבחוץ.

סקירה שיטתית שפורסמה ב־2016 בכתב העת Journal of Applied Microbiology כללה 13 מחקרים שבדקו זיהום על סוליות נעליים. במחקרים זוהו מגוון חיידקים, ובהם מינים שעלולים לגרום למחלות וגם חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

חלק מהמחקרים נערכו בבתי חולים ובסביבות מקצועיות אחרות, ולכן אי אפשר להשליך את שיעורי הזיהום שנמצאו בהם ישירות על נעלי הבית של משפחה ממוצעת. עם זאת, הממצאים מצביעים על כך שסוליות יכולות לשאת מיקרואורגניזמים ולהעבירם בין סביבות.

חשוב להבחין בין זיהום לבין הדבקה: מציאת חיידק על נעל אינה מוכיחה שמישהו יחלה בגללו. כדי להעריך סיכון צריך לדעת גם מהו החיידק, באיזו כמות הוא נמצא וכיצד אדם עשוי להיחשף אליו. המחקר בתחום עדיין אינו מאפשר לכמת היטב את הסיכון לתחלואה בעקבות נעילת נעליים בתוך בית רגיל.

במחקר שפורסם ב־2023 בכתב העת Indoor and Built Environment בדקו החוקרות אלסנדרה לרי ומרג'אן חאן חיידקים המשמשים סמנים לזיהום צואתי במדרכות בניו יורק, בסוליות נעליים וברצפות של מבנה מוסדי בעיר.

במי גשם שהצטברו על המדרכות נמצאו בממוצע כ־31 אלף חיידקי אנטרוקוק ל־100 מיליליטר. חיידקי אינדיקציה לזיהום צואתי נמצאו גם על הסוליות וגם בתוך המבנה.

אלה אינם בהכרח חיידקים שיגרמו למחלה אצל כל מי שייחשף אליהם. חשיבותם במחקר היא ביכולתם להצביע על זיהום סביבתי ועל מסלול אפשרי של מעבר מהרחוב פנימה.

באותו מחקר נמצאו רמות גבוהות יותר של אנטרוקוקים בשטיחים בהשוואה לרצפה סמוכה ללא שטיח. גם אזור הכניסה, שבו עברו אנשים רבים, בלט ברמות הזיהום.

הממצאים מתאימים לרעיון שהכניסה היא נקודת מעבר מרכזית של לכלוך מהחוץ, וששטיחים יכולים לצבור אותו. הם אינם מחייבים להוציא את כל השטיחים מהבית, אבל מחזקים את ההיגיון בהשארת נעלי הרחוב סמוך לדלת ובניקוי שגרתי של האזור.

נעליים יכולות להכניס הביתה גם אבק ואדמה שמכילים מזהמים סביבתיים. אחד החומרים שמעורר דאגה הוא עופרת, שעלולה להימצא בקרקע ובאבק מזוהמים, בין היתר בסביבת מקורות ישנים של צבע המכיל עופרת.

לכן ההמלצה היא לנקות או להסיר נעליים לפני הכניסה לבית כדי להימנע מהכנסת אבק עופרת. גם עיסוקים ותחביבים מסוימים עלולים להביא מזהמים הביתה על בגדים ונעליים.

אין פירוש הדבר שכל נעל מכילה עופרת או שהליכה אחת בבית יוצרת חשיפה מסוכנת. החשש תלוי בסביבה שבה הולכים ובמקורות הזיהום שקיימים בה.

תינוקות וילדים קטנים זוחלים, משחקים על הרצפה ומכניסים ידיים וחפצים לפה. לכן יש להם יותר הזדמנויות לבוא במגע עם האבק והלכלוך שעליה.

מבחינה מעשית, כדאי במיוחד להפריד בין נעלי חוץ לבין אזורי המשחק והזחילה. חליצת נעליים אינה מחליפה ניקוי, אך היא יכולה לצמצם את מה שמגיע לרצפה מלכתחילה.

אפשר להציב מתקן נעליים וספסל קטן ליד הכניסה, ולהחזיק זוג נעלי בית שמיועד לשימוש בפנים בלבד. שטיחון כניסה עשוי לעזור להסיר לכלוך גס, אך אינו מבטיח שהסוליה נקייה.

עם אורחים אפשר להסביר בנעימות את ההעדפה ולהציע נעלי בית נקיות. אם מישהו זקוק לנעליו לצורך יציבות, נוחות או תמיכה רפואית, כדאי למצוא פתרון שמתאים לו.

אין צורך להתייחס לכל צעד בסלון כאל אירוע בריאותי. הראיות תומכות בהרגל פשוט שמפחית הכנסת לכלוך מבחוץ, בלי להבטיח בית סטרילי ובלי להפוך את האירוח למקור למתח.