לאכול רק שמונה שעות ביום ולצום בשאר הזמן: ההבטחה של צום לסירוגין נשמעת פשוטה, במיוחד למי שמעדיפים להסתכל על השעון במקום לספור כל ביס. אבל האם צמצום שעות האכילה מעניק יתרון גם כשכמות הקלוריות מוגבלת ממילא?
מחקר קליני חדש מציג תשובה מורכבת. המשתתפים ששילבו הגבלת קלוריות עם חלון אכילה מצומצם איבדו מעט יותר שומן, אך לא ירדו משמעותית יותר במשקל. במקביל, אצלם נרשמה ירידה גדולה יותר בקצב חילוף החומרים במנוחה. חשוב להבחין: הממצא הזה אינו מוכיח שהצום פוגע לצמיתות בחילוף החומרים או גורם לעלייה חוזרת במשקל.
אותן הנחיות לקלוריות, שעות אכילה שונות
מחקר MACRO, שפורסם ב־15 באוקטובר בכתב העת British Journal of Nutrition, כלל 100 מבוגרים בגילים 20 עד 60 עם השמנה חמורה, שמדד מסת הגוף שלהם היה גבוה מ־40. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות למשך 12 שבועות.
בשתי הקבוצות הותאמו תפריטים שסיפקו כ־60% מההוצאה האנרגטית היומית המוערכת. כלומר, מדובר בהפחתה מתוכננת של כ־40% מצורכי האנרגיה, ולא בהפחתה של 60%.
ההבדל היה בתזמון: בקבוצה אחת הותר לאכול בין 10:00 ל־18:00 בלבד, ואילו בקבוצה השנייה לא נקבע חלון אכילה מוגבל. לכן המחקר אינו בודק אם אפשר לאכול כל דבר במשך שמונה שעות ולרדת במשקל. הוא בודק מה מוסיפה הגבלת השעות לתפריט שכבר מגביל קלוריות.
יותר ירידה בשומן, תוצאה דומה על המשקל
לאחר שלושה חודשים איבדו המשתתפים בקבוצת האכילה המוגבלת בזמן כ־3.5 ק"ג שומן בממוצע, לעומת כ־2.4 ק"ג בקבוצת הגבלת הקלוריות הרגילה. ההפרש, כ־1.1 ק"ג שומן, היה מובהק סטטיסטית.
לעומת זאת, הירידה הכוללת במשקל הייתה דומה: כ־4.3 ק"ג לעומת כ־3.8 ק"ג, בהתאמה. ההפרש הזה לא היה מובהק.
כיצד ייתכן שיורדים יותר בשומן בלי לרדת משמעותית יותר במשקל? משקל הגוף כולל גם מים ורקמות שאינן שומן, ולכן השינוי על המשקל אינו זהה בהכרח לשינוי במאגרי השומן. החוקרים השתמשו בבדיקות DXA להערכת הרכב הגוף, ולא הסתפקו בשקילה.
זהו יתרון מסוים לטובת חלון האכילה, אך עדיין אין כאן הוכחה ליתרון גדול בירידה הכוללת במשקל או לשיפור בריאותי מתמשך.
מה קרה לחילוף החומרים?
הממצא הנוסף נוגע לקצב חילוף החומרים במנוחה: כמות האנרגיה שהגוף מוציא גם כשאיננו מתאמנים או הולכים, לצורך פעילותו השוטפת. בקבוצת האכילה המוגבלת בזמן נרשמה ירידה גדולה יותר במדד הזה.
החוקרים בדקו גם הסתגלות מטבולית, כלומר ירידה בהוצאה האנרגטית מעבר לזו שניתן לצפות בעקבות השינוי בגוף. כאן חשוב לדייק: נמצאה מגמה להסתגלות גדולה יותר בקבוצת הצום, אך ההבדל לא הגיע לסף המובהקות הסטטיסטית המקובל. לכן אין להציג את ההסתגלות המוגברת כממצא שהוכח בוודאות.
המשמעות האפשרית היא שכאשר הגוף מוציא פחות אנרגיה, השמירה על המשקל החדש עשויה להיות מאתגרת יותר. אלא שהמחקר לא בדק מה קרה למשתתפים חודשים או שנים לאחר מכן, ולכן אינו מאפשר לקבוע שהם אכן התקשו יותר לשמור על הירידה.
משך המעקב היה 12 שבועות בלבד, והמשתתפים היו אנשים עם השמנה חמורה. אי אפשר להניח שהתוצאות יהיו זהות אצל אדם עם עודף משקל קל, בחלון אכילה אחר או ללא הגבלת קלוריות.
גם ירידה גדולה יותר בחילוף החומרים במנוחה אינה מעידה כשלעצמה על "נזק מטבולי". היא ממצא שצריך לבחון לצד הרכב הגוף, מידת ההגבלה התזונתית והתוצאות בהמשך.
אז האם כדאי לסגור את המטבח בשש?
המחקר מצביע על יתרון מתון בירידה בשומן, לצד היעדר יתרון מובהק בירידה במשקל ושאלה פתוחה לגבי התגובה המטבולית. הוא אינו מספק סיבה לקבוע שכולם צריכים להפסיק לאכול ב־18:00.
השאלה המעשית היא האם חלון האכילה עוזר לשמור על תפריט מאוזן שאפשר להתמיד בו. למי שמוצאים בו סדר ונוחות הוא עשוי להתאים; אם הוא יוצר רעב מכביד או מקשה על שגרת החיים, הממצאים אינם מוכיחים שחייבים להתעקש עליו כדי לרדת במשקל.