כאבי בטן, מחשבות מטרידות, פחד חברתי וחשש מכישלון. עבור חלק מהילדים, התמודדויות רגשיות וחרדה יכולות להפוך מצבים יומיומיים כמו מפגש עם חברים, יציאה מהבית או חזרה לבית הספר למקור למצוקה של ממש.
בשניידר פיתחו תוכנית ייחודית שנועדה לסייע לילדים ובני נוער המתמודדים עם המנעויות וקשיים רגשיים, ובכלל זה גם חרדת בית ספר והימנעות מהמסגרת, באמצעות פעילות קבוצתית שכללה אמנות, מיומנויות ויסות רגשי, משחקים חברתיים וגם מפגשים עם כלבים.
בתוך הקטגוריה של תלמידים שאינם מגיעים באופן סדיר לבית הספר, ישנם תלמידים המוגדרים כסרבני בית ספר. מדובר בקבוצה מגוונת הכוללת תלמידים שאינם מעוניינים להגיע לבית הספר לצד תלמידים המפגינים סימני חרדה משמעותיים כאשר נדרשת מהם נוכחות במסגרת הלימודית.
סרבנות בי"ס יכולה להתבטא במגוון רחב של סימפטומים. לעיתים מדובר בחוסר שקט פיזי ורגשי, ולעיתים במחשבות שליליות על העצמי או בפחד שמשהו רע יקרה בבית הספר. ילדים עלולים להתלונן על כאבי בטן, בחילות, קושי לנשום, מבוכה, פחד חברתי, חשש מתוקפנות מצד אחרים, פחד "להיתקע" מול משימות או מול הכיתה, תחושה שהם נשפטים על ידי הסביבה או תחושת בדידות.
"לעיתים הסביבה מפרשת את ההימנעות כחוסר רצון להגיע לבית הספר, אבל במקרים רבים מדובר בקושי של ממש", מסבירה ציפי הרשקוביץ, עובדת סוציאלית במערך לבריאות הנפש במרכז שניידר לרפואת ילדים. "הילדים יכולים לחוות מצוקה גדולה מאוד סביב ההגעה ללימודים, עד כדי תסמינים פיזיים כמו כאבי בטן, קושי לנשום או תחושה שמשהו רע עומד לקרות. חשוב להבין שהם לא בוחרים להרגיש כך, ולכן הם זקוקים לתמיכה מותאמת ולא לביקורת".
גם הסיבות להימנעות מגוונות. אצל חלק מהילדים מדובר בחשש שלא יעמדו בדרישות הלימודיות, אצל אחרים בפחד מבריונות או בחשש לאכזב את הוריהם. בשל אופיין המורכב והפרטני של הבעיות הללו, קשה לקבוע הגדרה חד משמעית לחשש מבית ספר או לסרבנות בית ספר, ובהתאם גם קשה להעריך את היקף התופעה. לכן נדרש שיתוף פעולה הדוק בין מערכת החינוך, המשפחה ואנשי מקצוע, על מנת להעניק לכל תלמיד את המענה המתאים לצרכיו. הטיפול מותאם לסיבות שהובילו לקושי. לאחר הערכה מקצועית, נבנים עבור הילדים ומשפחותיהם מערכי תמיכה שמטרתם לסייע בחזרה לתפקוד ולמסגרת החינוכית.
במקרים של חרדת בית ספר, הילדים חווים מצוקה ממשית סביב ההגעה לבית הספר. לעומת זאת, סרבנות בית ספר נתפסת פעמים רבות כהימנעות מהגעה למסגרת מכל סיבה שהיא, אף שקיימת לעיתים חפיפה בין המצבים. כאשר מזהים את מקור החרדה, ניתן להציע שילוב של סמכות הורית תומכת לצד יצירת סביבה בטוחה, עקבית והדרגתית שתסייע לילד לשוב לבית הספר. במקביל ניתן להעניק טיפול רגשי המסייע להבין את החרדה, ללמוד טכניקות לוויסות רגשי ולהתנסות בחשיפה הדרגתית למצבים שמעוררים קושי והימנעות. במקרים מסוימים ניתנת גם תמיכה לימודית או רגשית במסגרת בית הספר, ולעיתים נדרש טיפול תרופתי להפחתת עוצמת החרדה.
לעומת זאת, במקרים של סרבנות בית ספר נדרשת לעיתים התערבות רחבה יותר הכוללת גורמים בקהילה ובמערכת החינוך, לצד בניית תוכנית מסודרת לחזרה למסגרת או למציאת מסגרת חלופית מתאימה. גם במקרים אלו חשוב לזהות את הגורמים הרגשיים והפסיכולוגיים שעשויים לתרום להתפתחות התופעה ולשימורה.
"לאחר שמזהים את מקור ההימנעות, אפשר לבנות תוכנית התערבות המותאמת לילד ולמשפחה", אומרת ד"ר אלה יניב, פסיכיאטרית ומנהלת מרכז התערבות במשבר של המערך לבריאות הנפש במרכז שניידר לרפואת ילדים. "המטרה היא לעזור לילד לפתח תחושת מסוגלות, לרכוש כלים לוויסות החרדה ולחזור בהדרגה למסגרת החינוכית. ככל שההתערבות נעשית מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי למנוע החמרה של ההימנעות והפגיעה בתפקוד".
"הקשר עם בעלי החיים מאפשר לילדים להתקרב"
על רקע האתגרים הללו, פיתחו במרכז שניידר תוכנית ייחודית המתפרסת על פני שבועיים עבור ילדים ובני נוער המתמודדים עם הימנעות מבי"ס ועם קשיים רגשיים שהקשו עליהם להגיע באופן סדיר למסגרת החינוכית. מטרת התוכנית הייתה לאפשר למשתתפים להתנסות מחדש במסגרת קבוצתית עוד לפני פתיחת שנת הלימודים, בסביבה בטוחה, מכילה ומותאמת לצורכיהם.
במשך שבועיים הגיעו הילדים לחמישה מפגשים של שעתיים ביום והשתתפו במגוון פעילויות שנועדו להכין אותם בהדרגה לחזרה לבית הספר. התוכנית כללה סדנאות אמנות, קבוצות DBT לפיתוח מיומנויות ויסות רגשי והתמודדות עם מצבי לחץ, משחקים חברתיים ומפגשים קבוצתיים עם כלבים טיפוליים, אשר מגיעים בשוטף לבית החולים במסגרת היחידה לשירות וחוויית המטופל. כל אלה נועדו לעזור לילדים להתמודד עם החששות, לתרגל השתלבות בקבוצת השווים ולחזק את תחושת המסוגלות שלהם לקראת החזרה ללימודים.
"הרעיון היה לייצר עבור הילדים מעין חזרה גנרלית לקראת פתיחת שנת הלימודים", מסבירה ד"ר יניב. "עבור הילדים, עצם ההגעה למסגרת, המפגש עם קבוצת בני גילם וההתנסות בפעילות משותפת הם צעדים משמעותיים. הסביבה הלא שיפוטית והבטוחה אפשרה להם להתנסות מחדש בקשרים חברתיים ולצבור חוויות הצלחה" .למרות החשש הראשוני שחלק מהמשתתפים הגיעו עמו לתוכנית, רבים מהם הצליחו ליצור קשרים חברתיים חדשים, להשתתף בפעילויות הקבוצתיות ולהתנסות בהדרגה במצבים שמהם נמנעו בעבר. עבורם, המפגש עם ילדים נוספים החווים קשיים דומים סיפק תחושת שייכות והבנה.
זו אינה המסגרת היחידה בה ניתן לעבור תהליך טיפולי בקבוצה. בשניידר קיימות מספר קבוצות הכוללות מטופלים ואנשי טיפול שמשמשות מסגרת טיפולית בה יכולים המטופלים לשוחח בחופשיות עם בני גילם בסביבה בה יש גורמי טיפול שמסייעים בתיווך, שם מתאפשרת קבלה ותמיכה מילדים המתמודדים עם דברים דומים, תחושת שייכות והפחתה בתחושת החריגות המאפיינת לעיתים קרובות את הילדים המתמודדים עם קשיים רגשיים. בקבוצה ניתן לשתף ולעזור לאחרים יחד עם נוכחות שאנשי טיפול ששומרת על השיח מקדם לבריאות וטיפולי.
אחד המרכיבים הבולטים בתוכנית היה המפגש עם קרן מטרי - כלבנית רפואית והכלבים הטיפוליים טדי ויולי. באמצעות הפעילות המשותפת למדו הילדים לתקשר, לבטא רגשות, לפתח ביטחון עצמי ולהשתתף באופן פעיל יותר במתרחש סביבם. "הקשר עם בעלי החיים מאפשר לילדים להתקרב, ליצור אמון ולהרגיש בטוחים גם כשהמילים עדיין לא מגיעות", אומרת הרשקוביץ. "עבור חלקם, זו הייתה דרך נעימה ולא מאיימת להשתלב בקבוצה, ליצור קשר עם ילדים אחרים ולהתמודד עם החששות שמלווים אותם לקראת החזרה לבית הספר".
לדברי אנשי המקצוע בשניידר, אחד הדברים המשמעותיים ביותר עבור ילדים המתמודדים עם חרדת בית ספר הוא ההבנה שהם אינם לבד. כשילד פוגש בני גילו שחווים קשיים דומים לשלו, הוא מבין שהוא לא חריג ושאפשר לקבל עזרה", מסכמת הרשקוביץ. "היכולת לדבר על החששות, לתרגל מיומנויות חדשות ולחוות הצלחות קטנות בסביבה בטוחה היא לעיתים הצעד הראשון בדרך חזרה לבית הספר, לשגרה ולתחושת הביטחון העצמי".