ממעצבי הרפואה הציבורית בישראל: ד"ר יצחק ברלוביץ הלך לעולמו

ד"ר יצחק ברלוביץ, מבכירי מערכת הבריאות הציבורית בישראל ומי שכיהן כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות וכמנהל המרכז הרפואי וולפסון, הלך אתמול (שבת) לעולמו בגיל 77. לאורך עשרות שנות פעילותו היה ברלוביץ שותף לכמה מהמהלכים החשובים שעיצבו את הרפואה הציבורית בישראל, ובהם גיבוש חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק זכויות החולה, הקמת ועדת סל התרופות והסדרת שירותים רפואיים לאוכלוסיות שנותרו מחוץ למערכת.

ברלוביץ נולד ב־10 באוקטובר 1949 בווילנה שבליטא, אז חלק מברית המועצות. בשנת 1958, כשהיה בן תשע, עלה עם משפחתו לישראל והשתקע בחולון, העיר שאליה נשאר קשור במשך כל חייו. הוא למד רפואה באוניברסיטת תל אביב, סיים את לימודיו בשנת 1977 ובהמשך השלים תואר שני במינהל מערכות בריאות.

את דרכו המקצועית החל כרופא ילדים. הוא התמחה במרכז הרפואי אסף הרופא, כיום שמיר, ושירת גם כרופא גדודי. בשלב מסוים בחר לעבור מהטיפול בחולה הבודד לעיסוק במערכת כולה. לדבריו, המעבר הזה לא היה מנותק מהכשרתו כרופא ילדים: רופא ילדים, הסביר בעבר, נדרש לראות לא רק את הילד אלא גם את המשפחה, הקהילה והמסגרת שתומכת בו. זו הייתה מבחינתו הכשרה טבעית לניהול רפואי.

בשנת 1985 הצטרף ברלוביץ למשרד הבריאות כעוזר רפואי לראש שירותי האשפוז. בהמשך התמנה לראש מינהל הרפואה, וב־1997 למשנה למנכ"ל המשרד. בתפקידים אלה נשא באחריות לחלקים מרכזיים בניהולה השוטף של מערכת הבריאות, ובהם איכות הטיפול, פיקוח, תמחור, קביעת סטנדרטים רפואיים והתמודדות עם אירועים חריגים.

אחד מהישגיו המשמעותיים היה חלקו בגיבוש חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שנכנס לתוקף בינואר 1995 ועיגן את זכותם של תושבי ישראל לקבל שירותי בריאות. ברלוביץ היה שותף לעבודה על החוק, שהתבסס על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית. הוא היה שותף גם לניסוח חוק זכויות החולה, שנועד להגן על כבודם, פרטיותם וזכויותיהם של המטופלים.

ברלוביץ היה בצוות שהקים את ועדת סל שירותי הבריאות, המוכרת כוועדת סל התרופות, וכיהן כחבר בה מהקמתה ועד שנת 2006. מבחינתו, הוועדה הייתה הרבה יותר ממנגנון לחלוקת תקציב. היא הייתה מסגרת מקצועית ואתית שנדרשה להכריע אילו תרופות וטכנולוגיות ימומנו מכספי הציבור, לעיתים בהחלטות הנוגעות ישירות לחייהם של חולים.

במהלך שנותיו במשרד הבריאות יזם גם את הסדרת הביטוח הרפואי לילדים חסרי ביטוח, ובהם ילדים של עובדים זרים. נוסף לכך, הוביל את היערכות מערכת הבריאות לטיפול בשחפת ואת הקמת המערך הרפואי הארצי בתחום. הוא היה מעורב בקליטתם המקצועית של אלפי רופאים שעלו מברית המועצות לשעבר בשנות ה־90, במהלך שהגדיל משמעותית את כוח האדם הרפואי בישראל.

בין היוזמות הנוספות שהוביל הייתה מערכת הדיווח היומית על תפוסת מיטות בבתי החולים. המערכת אפשרה למשרד הבריאות לקבל תמונה שוטפת של העומסים ולהתמודד טוב יותר עם מצבי חירום ועם הצפה במחלקות האשפוז.

בדצמבר 2006 עזב ברלוביץ את משרד הבריאות והתמנה למנהל המרכז הרפואי וולפסון. בכך השלים מבחינתו מעגל אישי: בצעירותו עבד ככוח עזר בבית החולים דונולו, שהפך בהמשך לחלק מוולפסון.

במשך יותר מעשור הוביל את בית החולים בתקופה מורכבת של עומסים, מחסור בכוח אדם ואתגרים תקציביים. אחד המאבקים המרכזיים שלו היה ייצובו של המרכז הרפואי ומניעת פגיעה בפעילותו. לאחר פרישתו סיפר כי בשלב מסוים עמד חלקו המחקרי של בית החולים, שבו הועסקו מאות עובדים, בפני סכנת התמוטטות, אך הצליח להתייצב בסיוע משרד הבריאות.

עובדי וולפסון זכרו אותו גם כמנהל שמשרדו היה פתוח. השולחן בחדרו עוצב כך שלא יהיה "ראש שולחן" וכל היושבים סביבו יהיו במעמד שווה. מספר הטלפון הנייד שלו היה נגיש לעובדים ולאזרחים, והוא העיד כי השתדל שלא לדחות אדם שפנה אליו בבקשת עזרה.

הגישה הזאת שיקפה את תפיסתו הרחבה יותר. ברלוביץ התריע שוב ושוב מפני הניכור שהמערכת עלולה לייצר אצל אדם חולה. "כשזה יקרה אצטרך לפרוש", אמר כשנשאל אם פיתח עור של פיל מול סבלם של המטופלים. לדבריו, החלטותיו הונחו תמיד על פי הצורך האמיתי של האזרח.

בוולפסון קידם ברלוביץ את שיתוף הפעולה עם עמותת "הצל לבו של ילד", שבמסגרתו הגיעו לישראל ילדים ממדינות שבהן לא היו תשתיות מתאימות לניתוחי לב מצילי חיים. גם כשהוצע לו לוותר על הפעילות כדי לחסוך כסף, הוא סירב. הוא פעל גם עם ארגון בטרם לקידום בטיחות ילדים ויזם את האתר "שווה בדיקה", שנועד להנגיש לציבור מידע על בדיקות מניעה מומלצות.

לאחר פרישתו בשנת 2017 המשיך לפעול בשורה ארוכה של גופים ציבוריים ומקצועיים. הוא היה חבר בהנהלת האגודה לזכויות החולה, יו"ר פורום ריבוט לחדשנות בבריאות, יו"ר עמותת עיל"ם, יו"ר המועצה הלאומית לבטיחות בית ופנאי וחבר בוועדים ובארגונים שעסקו ברפואה, בזכויות מטופלים ובחדשנות.

לצד עבודתו הניהולית עסק גם בהוראה ובכתיבה. יחד עם פרופ' מרדכי שני ופרופ' גבי בן נון היה שותף לכתיבת הספר "מערכת הבריאות בישראל", שהפך לספר יסוד בתוכניות ללימודי מנהל מערכות בריאות. לאחר שחלה בסרטן והתמודד בעצמו עם המערכת כמטופל, פרסם את הספר "מקריסה להבראה", שבו הציג את מערכת הבריאות גם מנקודת מבטו של מי שנזקק לשירותיה.

על פעילותו הוענקו לו אות יקיר שירות המדינה בשנת 2012, אות אזרח כבוד של חולון בשנת 2017 ופרס מנכ"ל משרד הבריאות על תרומה מיוחדת למשימות הלאומיות של המשרד.

ברלוביץ האמין שמערכת בריאות ציבורית חזקה היא תנאי לחברה צודקת. הוא התנגד להפיכת החולים לזירת תחרות והזהיר שרפואה פרטית עלולה להעמיק פערים ולפגוע במי שאין בידם לשלם. "על חולים לא אמורים להתחרות", אמר. "לחולים חייבים לעזור ולדאוג".

ד"ר יצחק ברלוביץ הותיר אחריו את רעייתו מרים, את בניו שחר וערן, נכדים ומשפחה. הוא הותיר אחריו גם מערכת בריאות שחלק מחוקיה, מוסדותיה וערכיה נושאים את טביעת ידו.