לימון, עגבנייה וקפה: האם המאכלים האלה באמת מחמיצים את הגוף?

המונח "מזון חומצי" הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד משיח התזונה. ברשת אפשר למצוא אינספור רשימות של מאכלים "חומציים" ומנגד מזונות "בסיסיים", לצד הבטחות שתזונה מסוימת יכולה לשנות את החומציות של הגוף או אפילו של הדם.

אבל מה באמת נכון? האם עגבנייה היא מזון חומצי? האם לימון מחמיץ את הדם? והאם יש בכלל מאכלים בסיסיים?

כדי להבין את התמונה, צריך קודם כל לעשות קצת סדר במושג "חומציות".

חומציות ובסיסיות נמדדות באמצעות סולם שנקרא pH, שנע בין 0 ל-14. ערך של 7 נחשב ניטרלי, ערך נמוך מ-7 נחשב חומצי וערך גבוה מ-7 נחשב בסיסי.

רוב המזונות שאנחנו אוכלים נמצאים בצד החומצי של הסולם, אך בדרגות שונות.

כמה דוגמאות לערכים אופייניים:

מיץ לימון: pH של כ-2 עד 3
חומץ: כ-2 עד 3
משקאות קולה: כ-2.5 עד 3
מיץ תפוזים: כ-3 עד 4
תפוח: כ-3 עד 4
עגבנייה: כ-4 עד 4.5
יוגורט: כ-4 עד 4.6
קפה: סביב 5
בננה: סביב 5
חלב: כ-6.5 עד 6.8
מים: סביב 7

כמובן, מדובר בטווחים בלבד. החומציות יכולה להשתנות בהתאם לזן, למידת הבשלות, לאופן העיבוד ולמותג.

למרות שהיא לא חמוצה כמו לימון, ה-pH של עגבנייה נמוך משמעותית מ-7. לכן, מבחינה כימית, היא אכן מזון חומצי.

זו גם אחת הסיבות לכך שעגבנייה או רוטב עגבניות עלולים לגרום לצריבה כאשר יש פצע בפה, אפטה, רירית מגורה או אזור רגיש לאחר טיפול או ניתוח.

אבל מכאן ועד לטענה שעגבנייה "מחמיצה את הגוף" הדרך ארוכה מאוד.

המילה "חומציות" משמשת בשפה היומיומית לתיאור כמה תופעות שונות, וזה בדיוק אחד המקורות לבלבול.

מזון חומצי יכול לגרות או לצרוב באופן מקומי את הפה או הגרון כאשר הרירית רגישה. זו השפעה של המזון עצמו במקום שבו הוא בא במגע עם הרקמה.

צרבת, לעומת זאת, היא תופעה אחרת. היא מתרחשת כאשר תוכן מהקיבה עולה לכיוון הוושט. חומצת הקיבה עצמה חומצית הרבה יותר מרוב המזונות שאנחנו אוכלים, ולכן העובדה שמאכל מסוים הוא חומצי אינה אומרת בהכרח שהוא יגרום לצרבת.

אצל אנשים הסובלים מריפלוקס, מאכלים מסוימים, בהם עגבניות, פירות הדר ומשקאות שונים, עשויים להחמיר תסמינים. עם זאת, התגובה היא אישית ולא תלויה רק בערך ה-pH של המזון. גם גודל הארוחה, כמות השומן בה, שתיית אלכוהול, שכיבה לאחר האוכל וגורמים נוספים יכולים להשפיע.

כאן נמצא אחד המיתוסים הגדולים ביותר בנושא.

המזון שאנחנו אוכלים אינו משנה באופן משמעותי את רמת החומציות של הדם אצל אדם בריא. הגוף שומר על ה-pH של הדם בטווח צר מאוד באמצעות מנגנוני ויסות מורכבים, שבהם יש תפקיד מרכזי לריאות ולכליות.

כלומר, אכילת לימון אינה "מחמיצה את הדם", ואכילת מזונות שמוגדרים ברשימות שונות כ"בסיסיים" אינה הופכת את הדם לבסיסי יותר.

לעומת זאת, לתזונה יכולה להיות השפעה על ה-pH של השתן, וזה אחד המקורות המרכזיים לבלבול סביב המושג "תזונה בסיסית".

כאשר הגוף מפרק מזונות מסוימים, נוצרים תוצרי פירוק שהכליות מסלקות. דפוסי תזונה שונים יכולים לכן להשפיע על חומציות השתן.

תזונה הכוללת יותר חלבון מהחי, למשל בשר, דגים וביצים, וכן מזונות נוספים מסוימים, עשויה להוביל לעומס חומצי גבוה יותר ולהפוך את השתן לחומצי יותר.

לעומת זאת, פירות וירקות יכולים להוביל לכך שהשתן יהיה פחות חומצי, או בסיסי יותר. וזה נכון גם כאשר המזון עצמו חומצי מבחינה כימית. לימון, למשל, אמנם חומצי מאוד לפני האכילה, אבל התגובה המטבולית של הגוף למזונות שונים אינה נקבעת רק לפי ערך ה-pH שלהם בכוס או בצלחת.

חשוב להדגיש: השפעה על ה-pH של השתן אינה אומרת שהמזון שינה את החומציות של הדם או את "החומציות הכללית של הגוף".

במקרים מסוימים, לחומציות השתן יש משמעות רפואית. לדוגמה, שתן חומצי יותר עשוי להיות אחד הגורמים המשפיעים על היווצרות אבנים מסוג חומצת שתן. לכן, אצל אנשים הנוטים לאבנים מסוג זה, לעיתים ניתנות המלצות תזונתיות שמטרתן להשפיע על סביבת השתן.

כן, אבל הדוגמאות למזונות שהם באמת בסיסיים מבחינה כימית אינן רבות.

חלבון ביצה

חלבון של ביצה טרייה הוא אחת הדוגמאות המוכרות. ה-pH שלו נמצא בדרך כלל מעל 7, ולכן הוא נחשב בסיסי מבחינה כימית.

מעניין לדעת שככל שהביצה נשמרת זמן רב יותר, ה-pH של החלבון יכול לעלות ולהפוך לבסיסי יותר. אחת הסיבות לכך היא איבוד הדרגתי של פחמן דו-חמצני דרך קליפת הביצה.

מעבר להיבט הכימי, השינוי הזה משפיע גם על תכונות החלבון, ולכן ביצים שאינן טריות לחלוטין עשויות לעיתים להיות נוחות יותר להקצפה.

סודה לשתייה

גם סודה לשתייה היא חומר בסיסי באופן ברור. עם זאת, מדובר בתוסף מזון ולא במזון שאוכלים בפני עצמו, וחשוב לזכור שצריכה בכמויות גדולות עלולה להיות מסוכנת.

ומה עם אבוקדו, שקדים וברוקולי?

כאן חשוב להיזהר מרשימות פופולריות ברשת.

לא מעט מזונות כמו אבוקדו, שקדים, ברוקולי ותרד מכונים באינטרנט "מזונות בסיסיים". במקרים רבים הכוונה אינה לכך שהם בסיסיים לפי מדידת ה-pH של המזון עצמו, אלא להשפעה האפשרית של דפוס התזונה או של תוצרי הפירוק שלהם על חומציות השתן.

אלה שני דברים שונים.

מזון יכול להיות חומצי מבחינה כימית, אך להוביל לשתן פחות חומצי. לכן, כשמדברים על "מזון בסיסי", חשוב להבין לאיזו הגדרה בדיוק מתכוונים.

רוב המאכלים שאנחנו אוכלים הם חומציים בדרגות שונות. אבל זה לא אומר שהם "מחמיצים את הגוף", ובוודאי לא אומר שהם משנים את החומציות של הדם אצל אדם בריא.

מזונות מסוימים יכולים לגרות רירית רגישה בפה או להחמיר תסמינים אצל חלק מהאנשים הסובלים מצרבת וריפלוקס. התזונה יכולה גם להשפיע על חומציות השתן, ולעיתים יש לכך משמעות רפואית.

אבל אין צורך לבדוק את רמת החומציות של כל מזון לפני שאוכלים אותו, ואין בסיס לטענה שלפיה צריך לבחור מזונות לפי יכולתם כביכול "לאזן את חומציות הגוף". כשמדובר בתזונה, התמונה מורכבת הרבה יותר מערך pH אחד.