התחלה של דמנציה: השינוי הקטן שבני המשפחה מזהים לפני האדם עצמו

שכחתם היכן הנחתם את המפתחות, נכנסתם לחדר ולא זכרתם מדוע או פתחתם את המקרר ושכחתם מה חיפשתם? החוויות האלה שכיחות מאוד, במיוחד בתקופות של עומס, עייפות או מתח, ואינן מעידות בהכרח על דמנציה. סימני האזהרה נראים בדרך כלל אחרת: אירועים שלמים שנמחקים מהזיכרון, קושי לבצע פעולות מוכרות, שינוי משמעותי בהתנהגות או חוסר יכולת לזהות את ההידרדרות.

דמנציה אינה מחלה אחת, אלא מונח המתאר קבוצה של מחלות ותסמונות הגורמות לפגיעה בתפקודים קוגניטיביים בעוצמה שמפריעה לחיי היומיום. הפגיעה יכולה לערב זיכרון, שפה, קשב, שיפוט, תפיסה חזותית, תכנון ויכולת לבצע משימות מוכרות. אלצהיימר הוא הסוג השכיח ביותר, אבל קיימות גם דמנציה וסקולרית, דמנציה פרונטוטמפורלית ודמנציה עם גופיפי לואי. לכל אחת מהן עשויה להיות התחלה שונה.

"אחד הסימנים הבולטים הוא ירידה בזיכרון לטווח קצר", מסבירה ד"ר ענבל מעיין, רופאה גריאטרית מומחית והמנהלת הרפואית של צבר רפואה. "אבל חשוב להבחין: אם מישהו שוכח איפה הניח את המפתחות או למה פתח את המקרר, לרוב לא מדובר בדמנציה. במחלה אנחנו רואים אירועים שלמים שנעלמים לחלוטין מהזיכרון, ולצד זאת שכחה של חפצים או מקומות שהיו מוכרים בעבר וכבר אינם מוכרים עוד".

ההבדל החשוב אינו רק עצם השכחה, אלא תדירותה והשפעתה על התפקוד. אדם עשוי לשכוח לרגע שם של מכר ולהיזכר בו מאוחר יותר. לעומת זאת, מי ששוכח שוב ושוב שיחה שהתקיימה, שואל את אותה שאלה בתוך זמן קצר, מתקשה להתמצא בסביבה מוכרת או אינו מצליח לבצע פעולה שבעבר הייתה שגרתית, צריך לעבור בירור.

דמנציה אינה חלק טבעי ובלתי נמנע מההזדקנות, אבחון מוקדם עשוי לסייע בזיהוי הסיבה לירידה, בהתאמת הטיפול ובתכנון המשך החיים.

הסימן הראשון אינו תמיד בעיית זיכרון. לעיתים בני המשפחה מבחינים דווקא בשינוי בהתנהגות או באישיות. אדם שהיה רגוע ועדין עלול להפוך לתוקפני, חשדן או חסר סבלנות. במקרים אחרים, מי שהיה דומיננטי ופעיל נעשה אדיש, מכונס או פסיבי.

"בכל מקרה של שינוי התנהגותי בגיל מבוגר, ובפרט מגיל 70 ומעלה, מומלץ לגשת לאבחון", אומרת ד"ר מעיין. "לעיתים נוטים לשייך שינויים כאלה לבעיה פסיכיאטרית, אבל נכון לבדוק גם אפשרות של תהליך קוגניטיבי".

לדבריה, בני המשפחה הם לעיתים קרובות הראשונים שמבחינים בשינוי. אדם שחווה ירידה קלה בזיכרון עשוי להיות מודע לקושי ואף להתלונן עליו, אבל בדמנציה עלולה להיפגע היכולת לזהות את השינוי. "לא מדובר בהכרח בהכחשה", היא מדגישה, "אלא במגבלה שנובעת מהמחלה עצמה".

בדמנציה עם גופיפי לואי, הזיכרון עשוי להישמר יחסית בתחילת המחלה, בעוד שהפגיעה הראשונית מופיעה בתחומים אחרים. "אנחנו עשויים לזהות קושי בריכוז ובקשב, האטה בקצב החשיבה וקושי בתכנון או בביצוע פעולות מורכבות", מסבירה ד"ר מעיין.

אחד המאפיינים הוא תנודתיות משמעותית בתפקוד ובערנות. אדם יכול להיות חד, תקשורתי ומתפקד בשעה מסוימת, וכעבור שעות מעטות להיראות ישנוני, מבולבל או מנותק מסביבתו. אצל חלק מהמטופלים מופיעות הזיות ראייה מפורטות, כמו ראיית אנשים, ילדים או בעלי חיים שאינם נמצאים במקום.

סימן אפשרי נוסף הוא הפרעת התנהגות בשנת חלום. במצב תקין השרירים נשארים רפויים בזמן החלום, אך בהפרעה זו האדם עלול לדבר, לצעוק, לבעוט או לבצע תנועות חדות כאילו הוא פועל בתוך החלום.

המחלה עשויה לכלול גם תסמינים הדומים לפרקינסון, ובהם איטיות בתנועה, נוקשות בשרירים, צעדים קטנים ושינוי ביציבה. ירידה בחוש הריח, עצירות, סחרחורת בקימה ונפילות חוזרות עשויות להצטרף לתמונה. עם זאת, כל אחד מהסימנים האלה יכול לנבוע גם ממצבים רפואיים אחרים, ולכן אין להסיק מהם לבדם שמדובר בדמנציה.

כאשר מופיע שינוי מתמשך בזיכרון, בהתנהגות או בתפקוד, מומלץ לפנות תחילה לרופא המשפחה. הבירור עשוי לכלול סקירת תרופות, בדיקות דם, הערכה קוגניטיבית ובדיקה של מצבים אחרים שעלולים לגרום לתסמינים דומים, כגון דיכאון, הפרעות שינה, בעיות בבלוטת התריס, חסרים תזונתיים או זיהום חריף. בהתאם לממצאים ניתן להמשיך להערכה גריאטרית, נוירולוגית או פסיכוגריאטרית.

"עם הופעת אחד מהתסמינים, ובפרט כאשר כמה מהם מופיעים במקביל, חשוב לפנות לבירור גריאטרי", מסכמת ד"ר מעיין. "אבחון מוקדם ומדויק מאפשר להתאים טיפול, להקל על התסמינים, לתכנן את המשך הדרך ולשמור ככל האפשר על איכות החיים של המטופל ושל משפחתו".

המסר למשפחות אינו להיבהל מכל שכחה, אבל גם לא לבטל שינוי מתמשך בטענה שזה רק הגיל. כאשר משהו בהתנהגות, בזיכרון או בתפקוד נראה שונה באופן עקבי, כדאי להקשיב לתחושת הבטן ולבדוק.