הפרי הזה כאן לממש מעט זמן, ואתם חייבים להכניס אותו לתפריט

תמר הברהי הצהוב הוא כנראה הפרי הכי יוצא דופן במדף הפירות המקומי - זה זן ייחודי שכנראה מאתגר את כל מה שאנחנו יודעים על תמרים, על מתיקות ועל דרכי ההבשלה שלהם. אז לפני שחלון ההזדמנויות הקצר שלו נסגר, כדאי להבין מה בדיוק קורה בתוך הפרי הזה שהופך אותו לשונה:

ערכים תזונתיים של מאה גרם תמר צהוב ברהי:

קלוריות: בערך 140-165 קק"ל, זה בערך מחצית מכמות הקלוריות במג'הול. מנת דיאטה של תמר צהוב היא 6-7 יחידות בלבד.

סוכרים: בערך 23-40 גרם, גם זה כמחצית ממה שיש במג'הול. חשוב לשים לב - התמרים הם הפרי העשיר ביותר בסוכר. גם הצהובים, וכמובן גם החומים. פרי ממוצע מכיל לרוב אחוז גבוה יותר של מים, ולכן גם פחות סוכר מרוכז - בין 8% ל 16% בפירות הקיץ השונים, וזה הרבה פחות מאשר בתמרים מכל הסוגים, כולל הצהובים.

סיבים תזונתיים: בערך 3.5-6.7 גרם (בדומה לתמרים אחרים).

חלבון: בערך 0.8-1.5 גרם

שומן: כמעט אפסי, בערך 0.1-0.2 גרם

אשלגן: סדר גודל של 350-450 מ"ג, ולעיתים יותר לפי זן ותנאי גידול, וזה קצת פחות בהשוואה למג'הול. האשלגן דרוש לויסות לחץ הדם ולתפקוד שריר הלב.

מגנזיום: בערך 25-35 מ"ג, גם זה קצת פחות מאשר בתמר מג'הול, אבל חשוב לשים דברים בפרופורציה - מנת פרי היא פחות ממאה גרם במקרה של התמרים. מאחר שכמות המגנזיום היומית לנשים היא 320 מ"ג, ולגברים 430 מ"ג, מדובר בכ-10% מההמלצות לתצרוכת מגנזיום. כמות דומה נמצאת למשל בבננה אחת.

סידן: בערך 20-30 מ"ג - גם זה כמות זניחה לעומת 1000-1200 מ"ג ליום המומלצים.

ברזל: בערך 0.5-1.3 מ"ג ל־100 גרם, כמו במגנזיום גם פה מדובר בפחות מ 10% מהכמות היומית הדרושה.

השפעה מתונה יותר על רמות הסוכר
האינדקס הגליקמי של תמרי ברהי עומד על כ-50, ולכן הוא נחשב בינוני-נמוך יחסית.

המשמעות היא שהפחמימות שבהם נספגות בצורה מתונה יותר בהשוואה לתמר מג'הול.

כמובן שגם במקרה הזה הכמות חשובה. מדובר עדיין בפרי - ולכן כדאי להתייחס אליו כחלק מהכמות הכוללת שאוכלים במהלך היום.

סיבים לפעילות מעיים: תמר צהוב לעומת תמר חום
גם בתמר הצהוב וגם בתמרים החומים רוב הסיבים הם סיבים בלתי־מסיסים, מהסוג שתורם לנפח הצואה ולפעילות מעיים תקינה. חלק קטן יותר הוא סיבים מסיסים, בעיקר פקטין.

ההבדל המרכזי בין התמרים הוא לאו דווקא "סוג אחר של סיבים", אלא שלב ההבשלה: התמר הצהוב נאכל כשהוא עדיין פריך ועשיר יותר במים, בעוד שהתמר החום בשל יותר, רך ומרוכז יותר.

במאה גרם תמרים חומים יש בדרך כלל יותר סיבים, פשוט כי הם יותר מרוכזים ויש בהם פחות מים ויותר חומר יבש.

תמר ברהי צהוב נאכל בשלב הבשלה מוקדם שנקרא Khalal, כשהוא עדיין פריך ועשיר יחסית במים.
דווקא בגלל זה הוא גם פרי עדין מאוד: אחרי הקטיף הוא ממשיך להבשיל במהירות, המרקם מתרכך, הצבע משתנה והטעם נעשה מתוק יותר.

מחקר מ־2025 על תמרים בשלב הזה מציין שחיי המדף שלהם קצרים במיוחד, ולכן קירור, הקפאה ואריזה מתאימה הם חלק משמעותי מהשמירה על האיכות שלהם.

זן הברהי הוא בין הזנים הבודדים שלא מתרככים היטב על העץ בצורה אחידה מבלי להירקב. כדי להפוך אותו מתמר צהוב ופריך לתמר חום, דבש ורך ("רקב מתוק"), משתמשים בטריק פיזיקלי: הקפאה והפשרה.

ההקפאה יוצרת גבישי קרח ששוברים את דפנות התאים של הפרי. ברגע מפשירים אותו, האנזימים משתחררים ומפרקים את העמילנים והסוכרים תוך שעות ספורות, וזה מעניק לו מרקם של סורבה תמרים טבעי.

חשוב להדגיש שבזמן ההקפאה הערכים התזונתיים והמינרלים נשמרים היטב. וויטמינים שרגישים יותר, כמו ויטמין C, ממילא לא נמצאים בתמרים בכמויות משמעותיות.

ההקפאה משפרת גם את הטעם: לתמרי ברהי טריים יש לעיתים תחושת עפיצות, כלומר תחושת יובש או חספוס קל בפה, במהלך ההבשלה, וגם לאחר הקפאה והפשרה, המרקם מתרכך והטעם הופך מתוק ועשיר יותר. במקביל פוחתת במידה רבה אותה תחושת עפיצות אופיינית.

אפשר לאכול אותם טריים או קפואים כנשנוש מתוק בין הארוחות, או לשלב אותם כחלק מארוחה: הם מתאימים למשל לסלט עם גבינות קשות ואגוזים, ליוגורט עם אגוזים ותמר קצוץ, או פשוט כמשהו מתוק לצד קפה.

לספר של ד"ר מאיה רוזמן "להקשיב לגוף - תזונה ובריאות בגיל השלישי" לחצו כאן