כשמדברים על דיאטה לירידה במשקל, אחת השאלות המרכזיות היא בדרך כלל איזו שיטה תעזור להשיל יותר קילוגרמים. אלא שמחקר קליני חדש מציע שזו אולי לא השאלה היחידה שצריך לשאול. גם כאשר אנשים יורדים בדיוק אותו שיעור ממשקלם, להרכב התזונה עצמו עשויה להיות השפעה שונה על חילוף החומרים ועל כמות השומן בכבד.
בניסוי קליני שפורסם ב־27 באוגוסט בכתב העת המדעי Cell Metabolism, השוו חוקרים בין שלוש שיטות תזונה נפוצות: דיאטה קטוגנית דלה מאוד בפחמימות, תזונה ים תיכונית ותזונה דלת שומן המבוססת בעיקר על מזונות מן הצומח.
כל המשתתפים ירדו בסופו של דבר כ־10 אחוזים ממשקל גופם. אלא שבקבוצה שאכלה תזונה קטוגנית נרשמה ירידה ממוצעת של 67 אחוזים בכמות השומן בכבד, לעומת 45 אחוזים בשתי הקבוצות האחרות. בנוסף, לאחר ארבעה עד חמישה חודשים כמחצית מהמשתתפים בקבוצה הקטוגנית כבר לא עמדו בקריטריונים לטרום סוכרת.
התוצאות בהחלט מסקרנות, אבל חשוב להדגיש כבר בתחילת הדברים: מדובר במחקר קטן שכלל 42 משתתפים בלבד, ובתנאים מבוקרים מאוד שבהם החוקרים סיפקו להם את כל המזון. לכן הוא אינו מוכיח שדיאטה קטוגנית היא התזונה הטובה ביותר עבור כולם.
שלוש דיאטות, אותה ירידה במשקל
במחקר השתתפו 42 אנשים עם השמנה, טרום סוכרת וכבד שומני. הם חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות, שכל אחת מהן קיבלה תפריט שונה.
ההבדלים בין התפריטים היו משמעותיים. בדיאטה הקטוגנית רק 4 אחוזים מהקלוריות הגיעו מפחמימות, בעוד 73 אחוזים הגיעו משומן. בתזונה הים תיכונית 50 אחוזים מהקלוריות הגיעו מפחמימות ו־35 אחוזים משומן. בתזונה דלת השומן, המבוססת בעיקר על מזונות מהצומח, 70 אחוזים מהקלוריות הגיעו מפחמימות ורק 15 אחוזים משומן.
כדי לבודד ככל האפשר את השפעת הרכב התזונה מהשפעת הירידה במשקל, החוקרים התאימו לכל משתתף את כמות הקלוריות כך שכל שלוש הקבוצות יאבדו בערך 10 אחוזים ממשקל הגוף. היעד הושג בתוך כארבעה עד חמישה חודשים.
זהו פרט חשוב במיוחד. אילו משתתפי הקבוצה הקטוגנית פשוט היו יורדים יותר במשקל, ניתן היה להסביר באמצעות זאת לפחות חלק מהשיפור המטבולי. אלא שבמקרה הזה הירידה במשקל הייתה דומה בין הקבוצות.
בסיום המחקר נרשמה בכל שלוש הקבוצות ירידה משמעותית בכמות השומן בגוף ושיפור ברגישות לאינסולין, כלומר ביכולת הגוף להשתמש באינסולין ולווסת את רמות הסוכר בדם.
אבל בכמה מדדים חשובים התוצאות כבר לא היו זהות.
השומן בכבד ירד ב־67 אחוזים
ההבדל הבולט ביותר נרשם בכבד. אצל המשתתפים בדיאטה הקטוגנית ירדה כמות השומן בכבד בממוצע ב־67 אחוזים. בקבוצת התזונה הים תיכונית ובקבוצת התזונה דלת השומן הירידה הממוצעת עמדה על 45 אחוזים.
"אנחנו יודעים שירידה במשקל יכולה לשפר את הבריאות המטבולית אצל אנשים עם השמנה", הסביר פרופ' סמואל קליין מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, החוקר הבכיר במחקר. לדבריו, הנתונים מצביעים על כך שאצל אנשים עם כמות גבוהה של שומן בכבד וטרום סוכרת, הפחתה משמעותית בצריכת הפחמימות עשויה להשפיע על חילוף החומרים מעבר להשפעה של הירידה במשקל עצמה.
החוקרים עקבו גם אחר חילוף החומרים של המשתתפים במשך 24 שעות באמצעות בדיקות דם חוזרות. בקבוצה הקטוגנית נרשמה העלייה הגדולה ביותר ברמות הגלוקגון, הורמון המעורב בין היתר בוויסות מאגרי האנרגיה בגוף, ובמקביל הירידה הגדולה ביותר ברמות האינסולין בדם. החוקרים מציעים ששינויים אלה עשויים לתרום להפחתת השומן בכבד.
ומה קרה לכולסטרול?
אחת השאלות שעולות כמעט תמיד סביב תזונה קטוגנית נוגעת לכמות השומן הגבוהה, ובפרט לכך שהתפריט עשוי לכלול גם מזונות מן החי העשירים בשומן רווי.
דווקא כאן החוקרים הופתעו.
"הממצא המפתיע ביותר היה שהמשתתפים בקבוצת הדיאטה הקטוגנית לא חוו עלייה בשומנים בדם או ברמות הכולסטרול, למרות שהם צרכו את כמות השומן הגבוהה ביותר", אמר ד"ר מקס פטרסן, המחבר הראשון של המחקר.
עם זאת, משך ההתערבות היה חודשים ספורים בלבד, ולכן התוצאה אינה מאפשרת להסיק מה תהיה ההשפעה של תזונה כזו על פרופיל השומנים או על הסיכון למחלות לב וכלי דם בטווח של שנים.
מחצית כבר לא הוגדרו עם טרום סוכרת
הבדל מעניין נוסף הופיע במצב הסוכר בדם.
בתום ההתערבות, כ־50 אחוזים מהמשתתפים בקבוצה הקטוגנית כבר לא עמדו בקריטריונים לטרום סוכרת. בקבוצה הים תיכונית הנתון עמד על 29 אחוזים, ואילו בקבוצת התזונה דלת השומן והעשירה במזונות מן הצומח רק 7 אחוזים כבר לא עמדו בקריטריונים.
זהו פער משמעותי, אך גם כאן צריך לזכור את גודלו המצומצם של המחקר. כאשר כל קבוצה כוללת מספר קטן יחסית של אנשים, שינוי במצבם של משתתפים בודדים יכול להשפיע באופן ניכר על האחוזים.
אז האם כדאי לעבור לקיטו?
לא כל כך מהר. המחקר אינו אומר שתזונה ים תיכונית או דלת שומן אינה יעילה. למעשה, המשתתפים בכל שלוש הקבוצות ירדו כ־10 אחוזים ממשקלם, הפחיתו שומן גוף ושיפרו את הרגישות לאינסולין. גם כמות השומן בכבד ירדה באופן משמעותי בשתי הקבוצות האחרות.
מה שהמחקר כן מציע הוא שאצל אוכלוסייה מאוד מסוימת, אנשים עם השמנה, טרום סוכרת וכבד שומני, להפחתה קיצונית של פחמימות עשויה להיות השפעה מטבולית נוספת מעבר לזו שמתקבלת מירידה במשקל בלבד.
יש גם פער גדול בין ניסוי קליני שבו החוקרים מספקים למשתתפים את כל המזון והם נפגשים מדי שבוע עם דיאטנית, לבין שמירה עצמאית על דיאטה קטוגנית לאורך חודשים ושנים. המחקר הנוכחי גם אינו עונה על שאלות חשובות לגבי היכולת להתמיד בתזונה כזו או לגבי השפעותיה ארוכות הטווח.
פטרסן מציין כי כניסת התרופות המבוססות על GLP-1 שינתה באופן דרמטי את הטיפול בהשמנה ואפשרה להגיע לירידות משמעותיות במשקל. אלא שלדבריו, המחקר החדש מצביע על כך שגם כאשר משיגים ירידה במשקל, להרכב המזון עצמו עדיין עשויה להיות משמעות.
וזו אולי המסקנה המעניינת ביותר מהמחקר: המספר על המשקל אינו בהכרח מספר את כל הסיפור. שלוש קבוצות יכולות לרדת כמעט בדיוק אותו משקל, ובכל זאת מה שמתרחש בתוך הכבד ובמערכת המטבולית עשוי להיות שונה מאוד.