יש אנשים שגם בגיל 80 הולכים בקצב שגורם לצעירים מהם בעשרות שנים להתאמץ כדי להדביק אותם. עכשיו מתברר שליכולת הזאת עשויה להיות משמעות שחורגת בהרבה מכושר גופני.
מחקר חדש שפורסם בכתב העת Neurology מצא כי בני 80 ומעלה שהולכים מהר משמעותית מבני גילם היו בסיכון נמוך בכמחצית לפתח ירידה קוגניטיבית. ואם בכל זאת הופיעו אצלם בעיות בזיכרון ובחשיבה, הן נטו להתקדם לאט יותר.
החוקרים מכנים אותם "Super Movers", או בתרגום (מאוד) חופשי "מנועי על": גברים ונשים בני 80 ומעלה שמהירות ההליכה היומיומית שלהם דומה לזו של אנשים בשנות ה-50 לחייהם.
מחקרים קודמים כבר קשרו הליכה מהירה בגיל מבוגר לבריאות טובה יותר, לאריכות ימים ולקצב הזדקנות איטי יותר. המחקר החדש, שכלל נתונים של כמעט 5,000 מבוגרים, מצביע על אפשרות שגם המוח שלהם מזדקן אחרת.
מהירות ההליכה יכולה לספר הרבה על הבריאות
הקשר בין הליכה לבריאות בגיל מבוגר אינו חדש. כבר לפני יותר מ-20 שנה הבחינו חוקרים בכך שהליכה איטית או לא יציבה בקרב מבוגרים קשורה בשכיחות גבוהה יותר של בעיות בריאות, בתוחלת חיים קצרה יותר ובדמנציה.
יש אפילו מחקרים המצביעים על כך שהאטה בקצב ההליכה עשויה להופיע שנים לפני שהירידה הקוגניטיבית נעשית ברורה.
אבל פרופ' ג'ו ורגזה, ראש המחלקה לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה Renaissance באוניברסיטת סטוני ברוק והחוקר הראשי במחקר החדש, החליט לבדוק את הצד השני של המשוואה: אם הליכה איטית קשורה בסיכון מוגבר לדמנציה, האם אנשים מבוגרים שהולכים מהר במיוחד מצליחים לשמור טוב יותר על היכולות הקוגניטיביות שלהם?
כדי לענות על השאלה, החוקרים אספו נתונים ממספר מחקרי בריאות ומאגרי מידע ברחבי העולם וכללו כמעט 5,000 אנשים בני 80 ומעלה. המשתתפים עברו מבחנים קוגניטיביים ומדידות של מהירות ההליכה, וחלקם עברו גם סריקות מוח.
מי נחשב "Super Mover"?
החוקרים לא הסתפקו במי שהלך קצת יותר מהר מהממוצע.
הם הגדירו כ"Super Movers" משתתפים שמהירות ההליכה שלהם הייתה לפחות 1.5 סטיות תקן מעל הממוצע. בפועל, מדובר בערך ב-5% עד 8% מההולכים המהירים ביותר.
רבים מהם הלכו בקצב האופייני לאנשים הצעירים מהם ב-30 או 40 שנה.
לאחר מכן השוו החוקרים את התפקוד הקוגניטיבי ואת מבנה המוח שלהם לאלה של אנשים מבוגרים שהלכו לאט יותר.
וההבדלים היו משמעותיים. במהלך כחמש שנות מעקב, ה-Super Movers היו בסיכון נמוך ביותר מ-48% לפתח פגיעה קוגניטיבית בהשוואה לאנשים שהלכו לאט יותר. הקשר נותר גם לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון גורמים כמו גיל, מין וחלק ממאפייני אורח החיים.
גם כאשר הופיעה ירידה קוגניטיבית בקרב ההולכים המהירים, היא נטתה להתקדם בקצב איטי יותר.
גם המוח שלהם נראה שונה
ההבדל לא הסתכם בתוצאות של מבחני זיכרון וחשיבה. בסריקות המוח נמצא כי ל-Super Movers היה נפח גדול יותר של ההיפוקמפוס, אזור מוחי בעל תפקיד מרכזי בזיכרון ובלמידה ושינויים בו קשורים בין היתר להזדקנות ולמחלות ניווניות של המוח.
מדוע הליכה מהירה עשויה להיות קשורה למוח בריא יותר? אפשרות אחת קשורה למורכבות של פעולה שנראית לנו פשוטה. הליכה בעולם האמיתי דורשת מהמוח לבצע משימות רבות בו זמנית: לשלוט בתנועות הגוף, לנווט במרחב, להתמודד עם משטחים לא אחידים, אנשים אחרים, מכוניות, מכשולים והסחות דעת.
במילים אחרות, הליכה אינה רק פעילות של הרגליים. היא דורשת שיתוף פעולה מתמשך בין מערכות רבות במוח.
יש גם מנגנון פיזיולוגי אפשרי. שרירים פעילים משחררים חומרים ביוכימיים למחזור הדם, וחלקם מגיעים למוח ומשפיעים על תהליכים הקשורים לבריאותם ולתפקודם של תאי עצב ותאים נוספים.
כך שייתכן שהליכה מהירה מספקת למוח שילוב מעניין של פעילות גופנית ואתגר קוגניטיבי.
אבל מה בא קודם: ההליכה המהירה או המוח הבריא?
כאן מגיעה ההסתייגות החשובה ביותר. המחקר אינו מוכיח שהליכה מהירה היא שגרמה למוחם של המשתתפים להיות בריא יותר.
ייתכן שה-Super Movers פשוט היו אנשים בריאים במיוחד מלכתחילה. אולי היו להם פחות מחלות כרוניות, תזונה טובה יותר, גנטיקה מוצלחת, מצב כלכלי טוב יותר, קשרים חברתיים חזקים יותר או שילוב של כל אלה.
כל אחד מהגורמים האלה יכול להשפיע הן על היכולת ללכת במהירות בגיל 80 והן על בריאות המוח.
ויש אפשרות נוספת שמסבכת עוד יותר את התמונה: אולי הכיוון הפוך. במקום שהליכה מהירה תשמור על המוח, ייתכן שמוח בריא יותר הוא שמאפשר לאדם בן 80 ללכת במהירות יוצאת דופן.
החוקרים גם אינם יודעים מתי הפכו המשתתפים ל-Super Movers. ייתכן שהם היו פעילים מאוד במשך עשרות שנים, ולכן אי אפשר להסיק מהמחקר שאדם שמתחיל ללכת מהר בגיל 80 ישיג בהכרח את אותם יתרונות.
אז האם כדאי להתחיל ללכת מהר יותר?
למרות המגבלות, המסר של החוקרים פשוט: כדאי להישאר פעילים ככל שמתבגרים. הליכה היא אחת הדרכים הנגישות ביותר לעשות זאת. אין צורך להפוך מיד להולך המהיר ביותר בשכונה, וגם לא נכון לנסות להגיע לקצב שאינו מתאים למצב הגופני.
למי שסובל ממחלות או ממגבלות גופניות מומלץ להתייעץ עם רופא לפני שמעלים משמעותית את עצימות הפעילות. לאחר שהליכה בקצב מסוים הופכת נוחה, אפשר לנסות בהדרגה להגביר מעט את המהירות.
"התחילו בעדינות", ממליץ ורגזה. כשההליכות הרגילות כבר מרגישות נוחות, אפשר לאתגר את הגוף מעט יותר ולנסות ללכת קצת מהר יותר מאשר בשבוע הקודם.
המחקר אינו אומר שצריך להפוך ל-Super Mover כדי להימנע מדמנציה, והוא בוודאי אינו מוכיח שהליכה מהירה מונעת אותה. אבל הוא מוסיף עוד ראיה לכך שהאופן שבו אנחנו נעים בגיל מבוגר עשוי להיות חלון חשוב לבריאות הכללית ולבריאות המוח.
ואולי היעד החשוב אינו להיות האדם המהיר ביותר בגיל 80, אלא להגיע לגיל הזה כשאנחנו עדיין מסוגלים ורוצים להמשיך ללכת.