שמונה שעות שינה בלילה הפכו כמעט לכלל ברזל. מי שישן פחות מרגיש לעיתים שהוא "לא עומד ביעד", ומי שמגיע לשמונה שעות עשוי להניח שסימן וי על אחד המרכיבים החשובים ביותר של אורח חיים בריא. אלא שסקירה חדשה שפורסמה בכתב העת *Brain Medicine* מציעה שהמספר הזה פשוט מדי.
השינה חיונית לבריאות, בכך אין ספק. אבל כמות השינה הנכונה אינה בהכרח זהה אצל כולם, והרעיון שלפיו כל מבוגר זקוק לשמונה שעות רצופות בכל לילה אינו משקף בהכרח את מה שאנחנו יודעים כיום על הביולוגיה האנושית.
מחברי הסקירה מציינים כי דפוסי השינה בחברות שחיו לפני העידן התעשייתי היו גמישים הרבה יותר מאלה המקובלים כיום. לדבריהם, הדבר מרמז שהשינה הלילית הרצופה כפי שאנחנו מכירים אותה אינה בהכרח דפוס קשיח שנקבע במהלך האבולוציה.
במילים פשוטות: בני אדם תמיד ישנו, אבל לא תמיד ישנו כמו שאנחנו מנסים לישון היום.
מה אפשר ללמוד מחברות שחיות ללא שעון מעורר?
כדי להבין כיצד בני אדם עשויים לישון ללא השפעת תאורה מלאכותית, עבודה משרדית, סמארטפונים ושעונים מעוררים, חוקרים בחנו במשך השנים חברות של ציידים ולקטים שאורח החיים שלהן קרוב יותר לתנאים שבהם חיו אבותינו.
מחקר שפורסם ב-Current Biology ובחן אוכלוסיות בטנזניה, נמיביה ובוליביה מצא כי המשתתפים ישנו בממוצע בין 5.7 ל־7.1 שעות בלילה.
ומה שמעניין במיוחד הוא שהם לא פיצו על הלילות הקצרים בתנומות יום ארוכות. ללא שעון מעורר, הם גם נטו להתעורר בסמוך לזריחה, ללא הבדל משמעותי בין ימי עבודה לימי מנוחה.
ניתוח נוסף שפורסם ב־Proceedings of the Royal Society B העריך כי בחברות קדם תעשייתיות משך השינה הממוצע היה כ־6.4 שעות בלילה.
הנתונים האלה אינם אומרים ששש שעות שינה מספיקות לכל אחד מאיתנו. הם כן מערערים על ההנחה ששמונה שעות הן מספר ביולוגי אוניברסלי שאי אפשר לחרוג ממנו.
הבעיה המודרנית אולי אינה רק כמה אנחנו ישנים
יש הבדל משמעותי נוסף בין החיים המודרניים לבין אלה של אבותינו: האור.
בני אדם שחיו ללא תאורה מלאכותית היו חשופים הרבה יותר למחזור הטבעי של אור וחושך. כיום אנחנו יכולים להאיר את הבית עד אמצע הלילה, לעבוד מול מחשב, לצפות בטלוויזיה ולהחזיק מסך בהיר במרחק של כמה סנטימטרים מהפנים רגע לפני השינה.
מחקרים מצאו כי תאורה מלאכותית יכולה לדחות את השעון הביולוגי ולהשפיע על תזמון ההירדמות והיקיצה.
זו גם אחת הסיבות לכך שהשינה המודרנית נראית אחרת. רבים מאיתנו ישנים פחות במהלך שבוע העבודה ואז מנסים "להחזיר שעות" בסוף השבוע. אנחנו גם נוטים להירדם ולהתעורר מאוחר יותר ביחס למחזור הטבעי של האור והחושך.
לכן ייתכן שהשאלה "כמה שעות ישנת?" אינה מספיקה. גם מתי ישנת, עד כמה השינה הייתה סדירה ואיך אתה מרגיש במהלך היום חשובים להבנת איכות השינה.
המספר המושלם יכול להיות שונה מאדם לאדם
מחקרים גדולים שבחנו את הקשר בין משך השינה לבריאות מציעים שגם כאשר מחפשים "נקודת אופטימום", היא לא תמיד נופלת בדיוק על שמונה שעות.
מחקר נוסף שפורסם ב־*Nature* השתמש בסריקות מוח וגוף ובמדדים מולקולריים כדי לבחון את הקשר בין שינה להזדקנות של איברים שונים. החוקרים העריכו כי משך השינה האופטימלי עשוי לנוע בין 6.4 ל־7.8 שעות, בהתאם למין ולמערכת הגופנית שנבדקה.
גם כאן חשוב להיזהר מהפרשנות. העובדה שבמחקר מסוים נמצא קשר מיטבי סביב שבע שעות אינה אומרת שכל אדם צריך לכוון ל־6.4 או ל־7.2 שעות בדיוק.
האדם שישן לצדכם יכול להרגיש מצוין אחרי שמונה שעות, בזמן שאתם עדיין מותשים. אדם אחר ירגיש במיטבו לאחר שבע שעות וחצי, ואילו מישהו אחר יזדקק לתשע.
גיל, מצב בריאותי, הבדלים ביולוגיים ואורח החיים יכולים כולם להשפיע על הצורך בשינה.
אז כמה באמת צריך לישון?
כאן חשוב לא לזרוק את ההמלצות המקובלות לפח. לפי הקרן הלאומית לשינה בארצות הברית, מבוגרים בגילי 26 עד 64 צריכים בדרך כלל לישון בין שבע לתשע שעות ביממה. עם זאת, אצל חלק מהמבוגרים גם שש שעות או עד עשר שעות עשויות להיות מתאימות.
לכן המסר החדש אינו "תישנו פחות". הוא גם אינו ששמונה שעות הן יותר מדי. המסר הוא שהמספר שמונה אינו יעד קסם שמתאים אוטומטית לכל אדם.
אם אתם ישנים שבע שעות, מתעוררים באופן טבעי, מרגישים ערניים ומתפקדים היטב לאורך היום, העובדה שלא הגעתם לשמונה שעות אינה בהכרח סיבה לדאגה. מנגד, אם אתם זקוקים לתשע שעות כדי להרגיש במיטבכם, אין סיבה להכריח את הגוף להסתפק בשבע רק משום שמחקר מסוים מצא ממוצע נמוך יותר.
בסופו של דבר, המחקר החדש מחזיר את השינה למקום שבו היא כנראה הייתה צריכה להיות מלכתחילה: פחות מרדף אחרי מספר אחד, ויותר תשומת לב לצורך האישי, לסדירות, לתזמון ולאופן שבו אנחנו מרגישים כשאנחנו פוקחים את העיניים בבוקר.