האם ייתכן שמידת החשיפה לרכיבי מזון מסוימים עוד בטרם מלאו לכם שנתיים מסוגלת לעצב את מצבכם הבריאותי עשרות שנים לאחר מכן, אפילו כשכבר תגיעו לעשור השביעי לחייכם? מחקר חדש שבוצע על ידי צוות חוקרים בינלאומי מצביע על כך שהתשובה לכך חיובית באופן מובהק.
הממצאים מראים כי בני אדם שהיו חשופים לפחות סוכר במהלך שנות חייהם הראשונות הציגו סיכוי נמוך משמעותית לפתח סוגי סרטן שונים בשלבים מאוחרים של החיים, ואף הראו סימנים ברורים להאטה בקצב ההזדקנות הביולוגית של גופם. מעבר לכך, התברר כי אפילו בבגרותם, אותם אנשים המשיכו לצרוך פחות סוכר והקפידו על תזונה בריאה ומגוונת יותר באופן כללי.
בחינה של השפעות תזונתיות לטווח כה ארוך אינה עניין פשוט בעולם המדע. חוקרים אינם יכולים לבצע ניסוי קליני מבוקר בתינוקות, לחלק אותם לקבוצות, להזין קבוצה אחת בסוכר ולחכות שבעים שנה כדי לראות את התוצאות הבריאותיות. עם זאת, תקופת צנע היסטורית בבריטניה סיפקה לחוקרים תחליף נדיר ויוצא דופן.
הקצבת הסוכר לאחר מלחמת העולם ה-2 כמנוף למחקר
לאחר מלחמת העולם השנייה נותרה הקצבת הסוכר במדינה על כנה במשך מספר שנים. בספטמבר 1953 הסתיימה ההקצבה באופן רשמי והאוכלוסייה החלה לצרוך כמות כפולה כמעט של סוכר. המצב הזה יצר מציאות שבה ילדים שנולדו בהפרש של חודשים ספורים חוו רמות חשיפה שונות לחלוטין לסוכר, הן ברחם והן במהלך ילדותם המוקדמת.
לצורך המחקר, השתמשו החוקרים בנתונים של למעלה מ-64 אלף בני אדם שנולדו בבריטניה בין השנים 1951 ל-1956. אלו שנולדו מוקדם יותר בילו חלק גדול יותר מתוך אלף הימים הראשונים לחייהם תחת משטר הקצבת הסוכר, בעוד שאלו שנולדו מאוחר יותר חוו מציאות שונה.
אלף הימים הראשונים, המחושבים מרגע ההפריה ועד ליום ההולדת השני של הילד, נחשבים לתקופה קריטית ביותר שבה הגוף מתפתח בקצב מהיר. במהלך חלון זמן זה האיברים גדלים, חילוף החומרים מקבל את צורתו ומערכת החיסון מגיעה למעשה לבשלות.
במקביל, גם העדפות המזון והטעם מתחילות להיווצר באותם ימים. אף על פי שמדובר בפרק זמן קצר יחסית, ההשפעות של הסביבה התזונתית באותה תקופה יכולות ללוות את האדם לאורך כל ימי חייו.
שיעורי תחלואה נמוכים ב-69 אחוז
כדי לעקוב אחר תחלואה בסרטן, נעזרו החוקרים במאגר הנתונים הבריאותי "מאגר הביו של בריטניה", שעוקב אחר משתתפים במשך עשרות שנים ומתעד אירועים רפואיים.
הממצאים הראו כי אנשים שחוו תקופות ארוכות יותר של הקצבת סוכר במהלך אלף הימים הראשונים לחייהם היו בסיכון נמוך יותר לחלות בחמישה סוגי סרטן: שד, ערמונית, כבד, חלל החלפת והריאות.
ההשפעה החזקה ביותר נרשמה בנוגע לסרטן הכבד, שם שיעורי התחלואה היו נמוכים בכ-69 אחוזים, בעוד שההשפעה המתונה ביותר נרשמה בסרטן השד, עם ירידה של כ-36 אחוזים. נקודה מעניינת היא שהפערים הללו החלו להופיע רק עשרות שנים לאחר שתקופת הצנע והקצבת הסוכר כבר הסתיימה.
גם ההזדקנות הביולוגית הושפעה
בנוסף לכך, המחקר מצא קשר ישיר בין החשיפה המופחתת לסוכר לבין מדדים של הזדקנות ביולוגית. גיל ביולוגי אינו זהה לגיל כרונולוגי; שני בני אדם יכולים להיות בני 70, אך התאים ומערכת החיסון שלהם יראו רמת שחיקה שונה לחלוטין.
אחת הדרכים למדוד הזדקנות ביולוגית היא באמצעות אורך הטלומרים, המבנים המגנים בקצוות הכרומוזומים שמתקצרים ככל שהתא מזדקן. החוקרים גילו כי לאנשים שחוו הקצבת סוכר ממושכת בילדותם היו טלומרים ארוכים יותר, פער ששווה ערך להאטה של כ-2.2 שנים בהזדקנות הביולוגית.
כמו כן, נמצאו אצלם רמות נמוכות יותר של החלבון גרנזים B, המטפס ככל שמערכת החיסון עובדת בעומס יתר, ממצא המעיד על הזדקנות איטית יותר ברמה התאית.
ההשפעה נמשכה גם כעבור 50 שנה
הנתון המפתיע ביותר במחקר אינו רק הירידה בסיכון לסרטן או המדדים הביולוגיים, אלא העובדה שהחשיפה המוקדמת המשיכה להשפיע על התזונה של האנשים גם כעבור חמישים שנה. בגיל 50, אותם נבדקים עדיין צרכו פחות סוכר, אכלו פחות באופן כללי והקפידו על תזונה בריאה. נראה כי פועלים כאן שני מנגנונים: מנגנון ביולוגי המשפיע על התפתחות המטבוליזם והמערכת החיסונית, ומנגנון התנהגותי שבו העדפה לטעם פחות מתוק, שנרכשה בגיל ינקות, נשמרת לאורך שנים.
מחקרים נוספים שהתבססו על תום הקצבת הסוכר בבריטניה מצאו כי חשיפה מופחתת לסוכר בילדות המוקדמת קשורה גם לסיכון נמוך יותר לסוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, דמנציה, מחלות לב ושבץ מוחי. אין פירוש הדבר שילדים חייבים להימנע מסוכר לחלוטין, אך העדויות ההיסטוריות מוכיחות כי במהלך חלון ההתפתחות הקריטי, גם לשינויים קטנים בצריכת הסוכר יכולה להיות השפעה עמוקה שנשמרת חצי מאה מאוחר יותר. הילדים אמנם לא יזכרו מה הם אכלו לפני גיל שנתיים, אך גופם ובריאותם ימשיכו לשאת את החותם של אותן שנים.