מי שעולה על מטוס כנוסע נחשף לכמות קטנה של קרינה שמקורה בחלל. אבל מה קורה כשמבלים בגובה של כעשרה קילומטרים מאות ואף אלפי שעות בשנה? מחקר אמריקאי חדש וגדול במיוחד מצביע על ממצא מטריד: מבין יותר מ־500 מקצועות שנבדקו, דיילי אוויר וטייסים הציגו את השיעורים הגבוהים ביותר של תמותה מסוגי סרטן שנקשרו לחשיפה לקרינה.
המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת הרפואי JAMA Internal Medicine, התבסס על נתונים מיותר מ־12 מיליון תעודות פטירה בארצות הברית שבהן הופיע גם מידע על מקצועו של האדם. החוקרים ביקשו לבדוק האם החשיפה המתמשכת לקרינה קוסמית בגובה רב עשויה להתבטא בסופו של דבר גם בתמותה מוגברת מסרטן.
והתוצאות בהחלט מעוררות תשומת לב: לדיילי אוויר נמצאו סיכויים גבוהים בכ־50% למות מסרטן הקשור לקרינה בהשוואה לאוכלוסייה העובדת הכללית. בקרב טייסים הסיכויים היו גבוהים בכ־36%.
הקרינה שאנחנו כמעט לא מרגישים על הקרקע
קרינה קוסמית היא קרינה עתירת אנרגיה שמגיעה לכדור הארץ מהחלל. האטמוספרה מספקת לנו שכבת הגנה משמעותית, ולכן בגובה פני הקרקע החשיפה אליה נמוכה יחסית. ככל שעולים בגובה, שכבת האטמוספרה שמעלינו נעשית דקה יותר והחשיפה עולה.
זו הסיבה שטיסה אינה רק מעבר ממדינה למדינה. מבחינת קרינה, הגוף נמצא במשך שעות בסביבה שונה מזו שעל הקרקע.
עבור מי שטס לחופשה כמה פעמים בשנה מדובר בסיפור שונה מאוד מזה של אנשי צוות אוויר, שעבודתם כרוכה בשהייה ממושכת וחוזרת בגובה רב.
למעשה, החוקרים מציינים כי אנשי צוות אוויר מקבלים את המנה האפקטיבית השנתית הממוצעת הגבוהה ביותר של קרינה מייננת מבין קבוצות העובדים בארצות הברית, בעיקר בגלל החשיפה לקרניים קוסמיות בגובה הטיסה המסחרי.
יותר מ־12 מיליון מקרי מוות נחקרו
מחקרים קודמים כבר העלו חשד לקשר בין עבודה בתעופה לבין סוגים מסוימים של סרטן, אבל רבים מהם היו קטנים יחסית או התמקדו בסוג מסוים של גידול.
הפעם החוקרים נקטו גישה רחבה בהרבה. הם ניתחו נתונים לאומיים מיותר מ־12 מיליון תעודות פטירה ובחנו יותר מ־500 מקצועות שונים.
החוקרים התמקדו בסוגי סרטן שנקשרו בעבר לחשיפה לקרינה, ובהם לוקמיה, לימפומה, מיאלומה נפוצה וכן גידולים בעור, בשד, בבלוטת התריס, בערמונית ובמערכת העצבים המרכזית.
כשדורגו המקצועות, דיילי האוויר הגיעו למקום הראשון בשיעור מקרי המוות מסוגי הסרטן האלה. הטייסים הגיעו למקום השני.
על פי נתונים שדווחו בעקבות המחקר, 6.9% ממקרי המוות בקרב דיילי אוויר ו־6.7% ממקרי המוות בקרב טייסים היו מסרטנים הקשורים לקרינה, לעומת כ־5% בקרב כלל האוכלוסייה העובדת.
פרט אחד חיזק במיוחד את החשד
אחת השאלות המתבקשות היא האם הקרינה באמת אחראית להבדל. ייתכן, למשל, שלטייסים ולדיילים יש מאפייני אורח חיים אחרים שיכולים להשפיע על הסיכון לסרטן.
כאן הופיע ממצא מעניין נוסף. החוקרים לא מצאו אצל טייסים ודיילי אוויר תמותה חריגה מסרטנים שאינם קשורים לקרינה. קתרין אולסן וקן קריפידיס, מומחי קרינה מאוסטרליה שלא השתתפו במחקר וכתבו מאמר פרשנות נלווה, ציינו כי הדפוס הזה מחזק את האפשרות שהחשיפה התעסוקתית לקרינה היא שעומדת מאחורי עודף התמותה, ולא רק הבדלים באורח החיים או במעמד החברתי והכלכלי.
גם מחקרים קודמים סיפקו רמזים מדאיגים. מטא אנליזה שפורסמה בעבר ב־JAMA Dermatology מצאה כי לטייסים ולאנשי צוות אוויר הייתה שכיחות של מלנומה הגבוהה בערך פי שניים מזו של האוכלוסייה הכללית.
למרות המספרים המרשימים, חשוב להיזהר מהסקת מסקנה של סיבה ותוצאה. המחקר הנוכחי הוא מחקר תצפיתי המבוסס על תעודות פטירה. החוקרים לא ידעו כמה שעות טס כל אדם לאורך הקריירה, באילו מסלולים, באילו גבהים ומה הייתה מנת הקרינה המצטברת האישית שלו. וזה משמעותי, משום שהחשיפה לקרינה קוסמית אינה אחידה. היא משתנה בין היתר בהתאם לגובה הטיסה ולמסלול.
יש גם גורם אפשרי נוסף: העבודה בתעופה כרוכה לעיתים קרובות בטיסות לילה, החלפת אזורי זמן ושיבוש כרוני של השעון הביולוגי. לכן לא ניתן לקבוע מהמחקר שהקרינה הקוסמית לבדה מסבירה את התוצאות.
ומה כל זה אומר לגבי הנוסעים?
הממצאים אינם סיבה לחשוש מטיסה מזדמנת לחופשה. המחקר עסק בסיכון תעסוקתי, כלומר באנשים שעשויים לבלות חלק ניכר מחייהם המקצועיים באוויר.
אבל עבור טייסים ודיילי אוויר, החוקרים סבורים שהתוצאות מצדיקות התייחסות רצינית יותר לחשיפה המצטברת. בארצות הברית, למרות שהרשויות מכירות בחשיפה של צוותי אוויר לקרינה קוסמית, אין כיום מגבלות פדרליות או דרישות לניטור אישי שגרתי של החשיפה עבור אנשי הצוות.
המחקר החדש עדיין אינו מוכיח שטיסה מקצועית גורמת לסרטן. אבל אחרי ניתוח של מיליוני מקרי מוות ומאות מקצועות, העובדה ששני המקומות הראשונים שייכים לאנשים שמבלים את ימי העבודה שלהם בשמיים היא ממצא שקשה להתעלם ממנו.