אנחנו רגילים להסתכל בשעון החכם ולבדוק כמה צעדים עשינו, כמה קלוריות שרפנו ואולי גם איך ישנו בלילה. אלא שבתוך שלל הנתונים שמכשירים לבישים אוספים עלינו מסתתר מדד פשוט שלדברי מומחים עשוי לספק מידע מעניין במיוחד על מה שמתרחש בגוף: דופק במנוחה.
דופק במנוחה הוא מספר הפעמים שהלב פועם בדקה כאשר הגוף אינו נמצא במאמץ, למשל בזמן ישיבה רגועה או שכיבה. אצל רוב המבוגרים הטווח המקובל הוא 60 עד 100 פעימות בדקה, אם כי אצל ספורטאים ואנשים בכושר גופני גבוה הדופק יכול להיות נמוך יותר. גם תרופות מסוימות, כמו חוסמי בטא, עשויות להאט אותו.
אבל המספר הבודד הוא רק חלק מהסיפור. המסר המעניין יותר שעולה מהמחקרים הוא שלא תמיד צריך לשאול "מה הדופק שלי?", אלא "האם הדופק שלי השתנה לעומת מה שרגיל אצלי?".
לפעמים השינוי חשוב יותר מהמספר
דופק במנוחה מושפע ממערכת העצבים האוטונומית ומהאיזון בין המערכות המווסתות את פעילות הלב. הוא יכול להשתנות בעקבות כושר גופני, מתח נפשי, איכות השינה, שתיית אלכוהול, התייבשות, תרופות ואפילו מחלה שמתחילה להתפתח.
זו הסיבה שמדידה עקבית לאורך זמן עשויה להיות שימושית יותר מבדיקה אקראית אחת. כאשר השעון החכם או צמיד הכושר אוספים נתונים יום אחרי יום, נוצרת מעין "חתימה אישית" של הגוף. שינוי מתמשך מהדפוס הזה עשוי לעיתים להיות הסימן הראשון לכך שמשהו השתנה.
דוגמה מסקרנת במיוחד לכך מגיעה מפרופ' מייקל סניידר, גנטיקאי מאוניברסיטת סטנפורד. במהלך טיסה של שמונה שעות לנורווגיה הבחין סניידר כי הדופק שלו גבוה מהרגיל. העלייה לא נעלמה גם בימים שלאחר הנחיתה.
מכיוון שנהג לעקוב באופן קבוע אחר הדופק שלו באמצעות שעון חכם, הוא ידע שהנתון חריג עבורו. בעקבות זאת פנה לבדיקה רפואית, ובדיקות דם הובילו בסופו של דבר לאבחנה של מחלת ליים, זיהום חיידקי המועבר באמצעות קרציות.
יותר מ-250 אלף מדידות
המקרה של סניידר נכלל במחקר שפורסם ב-2017 בכתב העת PLOS Biology ובחן את האפשרות להשתמש בחיישנים לבישים לצורך מעקב אחר שינויים בריאותיים.
במחקר השתתפו 43 אנשים שנשאו חיישנים שמדדו בין היתר דופק, רמות חמצן בדם, פעילות גופנית וטמפרטורה. חלק מהמשתתפים היו במעקב במשך עד 11 חודשים, וסניידר עצמו נוטר במשך תקופה של כשנתיים.
בסך הכול נאספו יותר מ-250 אלף מדידות. החוקרים מצאו כי המכשירים יכולים לזהות שינויים הקשורים בין היתר לדופק, מחלות, תהליכים דלקתיים ואף עמידות לאינסולין.
המשמעות אינה שהשעון החכם יכול לאבחן מחלת ליים, דלקת או מחלה אחרת. הוא אינו רופא, ועלייה בדופק אינה מצביעה בפני עצמה על אבחנה מסוימת. היתרון האפשרי הוא אחר: השעון שלכם עשוי לזהות סטייה מהמצב הרגיל ולהדליק נורה שכדאי לשים לב אליה.
לא צריך להיבהל מכל עלייה בדופק
דופק גבוה בבוקר אחד אינו סיבה לרוץ למיון. שינויים זמניים בדופק במנוחה יכולים להתרחש מסיבות יומיומיות לחלוטין.
לילה גרוע, יום מלחיץ, התייבשות קלה, שתיית אלכוהול, התחלה של מחלה או שינויים בשגרת הפעילות יכולים כולם להשפיע על הדופק. לכן מומחים מדגישים את החשיבות של מגמה לאורך זמן ולא של מדידה בודדת.
גם אין מספר קסם שמתאים לכולם. אדם שדופק המנוחה הקבוע שלו הוא 58 פעימות בדקה שונה מאדם שחי במשך שנים עם דופק של 78. לכן סטייה משמעותית ומתמשכת מהערך האישי הרגיל עשויה להיות מעניינת יותר מהשאלה האם האדם נמצא בתוך הטווח ה"נורמלי".
מה הדופק אומר על בריאות הלב?
כאן התמונה נעשית משמעותית יותר. מטא אנליזה שפורסמה ב-2016 וכללה 46 מחקרים מצאה כי דופק מנוחה גבוה יותר נקשר לאורך זמן לסיכון מוגבר לתמותה, ובמיוחד לתמותה ממחלות לב וכלי דם. עלייה של עשר פעימות בדקה נקשרה לעלייה של כ-9% בסיכון לתמותה.
עם זאת, חשוב להבחין בין קשר סטטיסטי לבין סיבה. דופק גבוה אינו בהכרח הגורם לסיכון. הוא יכול להיות סמן לכושר גופני נמוך יותר, סטרס, מחלות רקע או גורמים אחרים שמשפיעים בעצמם על הבריאות.
יש גם כמה הרגלים שיכולים להשפיע עליו. פעילות גופנית סדירה ושיפור הכושר האירובי יכולים להוריד את דופק המנוחה לאורך זמן. גם שמירה על משקל תקין, שתייה מספקת ושינה טובה עשויות לסייע. בהתייבשות, למשל, נפח הדם יורד והלב עשוי להידרש לעבוד קשה יותר כדי להזרים דם בגוף.
גם מתח, מחסור בשינה ואלכוהול יכולים להשפיע על הורמונים ומערכות עצביות המעורבים בקצב הלב.
השורה התחתונה אינה שצריך להפוך כל בעל שעון חכם לקרדיולוג של עצמו. להפך. הערך של הנתונים עשוי להיות דווקא בפשטות שלהם: במקום להתרגש ממספר בודד, אפשר להכיר את הדפוס הרגיל של הגוף. אם דופק המנוחה משתנה באופן ברור ומתמשך ללא סיבה מובנת, במיוחד אם השינוי מלווה בתסמינים נוספים, כדאי להתייעץ עם רופא.