לוקחים תרופה לכולסטרול? זו תופעת הלוואי שמצא מחקר חדש

סטטינים הם מהתרופות הנפוצות ביותר בעולם, ולא במקרה. הם מורידים את רמות הכולסטרול בדם, מסייעים בהפחתת הסיכון להתקפי לב ולשבץ, ובקרב אנשים הנמצאים בסיכון למחלות לב וכלי דם הם עשויים להציל חיים. אלא שמחקר חדש מעלה שאלה שעשויה לעניין במיוחד גברים שנוטלים את התרופות לאורך שנים: האם לסוג הסטטין שנוטלים יכולה להיות השפעה על התפקוד המיני?

חוקרים מסין מצאו קשר אפשרי בין שימוש ארוך טווח בשני סטטינים נפוצים, אטורבסטטין וסימבסטטין, לבין סיכון מוגבר להפרעות בזקפה. לעומת זאת, קשר דומה לא נמצא עבור רוזובסטטין, סטטין נפוץ נוסף.

חשוב להדגיש כבר בתחילת הדברים: הממצאים אינם מוכיחים שנטילת התרופות גורמת לאין אונות, והחוקרים עצמם מזהירים שאין להפסיק טיפול בסטטינים בעקבות המחקר. המחקר בחן בעיקר את ההשפעה האפשרית של חשיפה גנטית המדמה נטילה ארוכת טווח, ולא עקב ישירות במשך שנים אחר גברים שקיבלו מרשם לתרופה.

הפרעה בזקפה מוגדרת כקושי להשיג זקפה או לשמור עליה במידה המספיקה לקיום יחסי מין. מדובר בתופעה שכיחה מאוד, במיוחד ככל שהגיל עולה, והיא עשויה להיות קשורה למחלות כלי דם, סוכרת, יתר לחץ דם, השמנה, עישון, מצבים נפשיים ותרופות שונות.

דווקא משום שזקפה תקינה תלויה במידה רבה בזרימת דם תקינה, הקשר האפשרי בין סטטינים לבין תפקוד מיני מעורר ויכוח מדעי כבר שנים.

מצד אחד, אפשר היה לצפות שסטטינים דווקא ישפרו את התפקוד המיני. הורדת הכולסטרול ושיפור בריאות כלי הדם עשויים לשפר את זרימת הדם, לרבות אל הפין. ואכן, מחקרים קודמים העלו אפשרות שסטטינים עשויים לשפר הפרעות בזקפה אצל חלק מהגברים.

מצד שני, כולסטרול אינו רק חומר שמצטבר בעורקים. הגוף זקוק לו גם כחומר מוצא לייצור הורמונים סטרואידיים, ובהם טסטוסטרון. מכאן נולדה ההשערה שהפחתה משמעותית ומתמשכת של הכולסטרול עלולה, לפחות בתנאים מסוימים, להשפיע גם על ייצור הורמוני המין.

במחקר החדש ניתחו החוקרים מידע גנטי של יותר מ-223 אלף בני אדם מתוך שני מאגרי מידע רפואיים גדולים, UK Biobank הבריטי ו-FinnGen הפיני. בקבוצה שנבדקה נכללו 6,175 גברים שסבלו מהפרעות בזקפה.

באמצעות הנתונים הגנטיים ניסו החוקרים להעריך את ההשפעה ארוכת הטווח של שימוש בסטטינים. לפי הממצאים, השימוש בסטטינים באופן כללי נקשר לעלייה של 6.4% בסיכון להפרעות בזקפה.

אלא שכאשר החוקרים בחנו סוגים שונים של סטטינים, התברר כי הקשר אינו זהה בין התרופות. עיקר העלייה בסיכון יוחסה לאטורבסטטין ולסימבסטטין. בתרופה רוזובסטטין לא נמצא קשר דומה.

ההבדל הזה הוביל את החוקרים להציע הסבר ביולוגי אפשרי.

אטורבסטטין וסימבסטטין הם סטטינים מסיסי שומן יחסית, ולכן הם מסוגלים לחדור ביתר קלות לרקמות שונות בגוף. אחת ההשערות שהעלו החוקרים היא שהם עשויים להגיע גם לאשכים ולהשפיע שם על תהליכים הקשורים לייצור טסטוסטרון.

רוזובסטטין, לעומת זאת, מסיס יותר במים ופועל בעיקר בכבד. לכן הוא עשוי להגיע במידה פחותה לרקמות אחרות, ובהן האשכים. החוקרים משערים כי ההבדל הזה עשוי להסביר מדוע לא נמצא במחקר קשר דומה בינו לבין הפרעות בזקפה.

אפשרות נוספת היא שעוצמת הורדת הכולסטרול משחקת תפקיד. אם רמות הכולסטרול יורדות באופן משמעותי לאורך זמן, תיאורטית עלול להישאר פחות חומר מוצא לייצור טסטוסטרון והורמוני מין אחרים. עם זאת, מדובר במנגנונים אפשריים ולא בהוכחה שכך אכן מתרחש אצל מטופלים.

וזו אולי הנקודה החשובה ביותר במחקר. הממצאים אינם סיבה להפסיק ליטול סטטינים, בוודאי שלא באופן עצמאי.

המחקר אינו ניסוי קליני שבו גברים קיבלו סטטינים שונים ולאחר מכן נבדק מי מהם פיתח הפרעה בזקפה. החוקרים השתמשו בנתונים גנטיים כדי להעריך השפעה ארוכת טווח של התרופות. שיטה כזו יכולה לסייע בזיהוי קשרים אפשריים ואף לספק רמזים לקשר סיבתי, אך היא אינה זהה למעקב אחר מטופלים בעולם האמיתי.

גם העלייה שנמצאה בסיכון הכולל הייתה מתונה, 6.4%, ויש לזכור שהפרעות בזקפה ותחלואה לבבית חולקות גורמי סיכון רבים. יתר לחץ דם, סוכרת, השמנה, עישון ופגיעה בכלי הדם עלולים לפגוע הן בלב והן בתפקוד הזקפתי.

למעשה, הופעה חדשה של הפרעות בזקפה יכולה לעיתים להיות סימן לבעיה בכלי הדם, ולכן דווקא כדאי לדווח עליה לרופא ולא לייחס אותה אוטומטית לתרופה.

החוקרים מציעים שרופאים יהיו מודעים לבריאות המינית של מטופלים הנוטלים סטטינים לאורך זמן. אם מופיעה הפרעה בזקפה לאחר תחילת טיפול, ניתן לשוחח עם הרופא על גורמים אפשריים ועל אפשרויות הטיפול. החוקרים אף מעלים אפשרות שמעבר לרוזובסטטין עשוי להתאים לחלק מהמטופלים הסובלים מהבעיה, אך החלטה כזו צריכה להיעשות על ידי הרופא ובהתאם למצבו הרפואי של המטופל.

בשורה התחתונה, המחקר אינו מערער על החשיבות של סטטינים במניעת מחלות לב וכלי דם. הוא כן מוסיף נדבך מעניין לשאלה שעדיין אינה פתורה לחלוטין: האם בכל הנוגע לתפקוד המיני, יש משמעות לא רק לעצם נטילת הסטטין, אלא גם לסוג התרופה שנבחרה.