השימוש בטיפולי פוריות הולך ומתרחב בעולם, ומיליוני ילדים כבר נולדו בעזרת הפריה חוץ גופית וטיפולים רפואיים אחרים המסייעים להשגת היריון. בישראל, אחוז גבוה במיוחד מהלידות הן כתוצאה מטיפולי פוריות. אלא שבעוד שהמחקר עסק במשך שנים רבות בהצלחת הטיפולים, בהיריון ובלידה, הרבה פחות ידוע על מה שקורה לילדים האלה בהמשך חייהם.
מחקר אוסטרלי חדש, שעקב אחר ילדים מלידתם ועד גיל 16, מצביע על הבדלים מעניינים. ילדים שנולדו לאחר סיוע רפואי להשגת היריון השתמשו לאורך הילדות ביותר שירותי בריאות מחוץ לבתי החולים בהשוואה לילדים שנולדו לאחר היריון טבעי. הממצא הבולט במיוחד נגע לתרופות: הילדים בקבוצה זו היו בעלי סיכוי גבוה יותר לקבל תרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, ובגילים צעירים גם תרופות בתחום בריאות הנפש.
המחקר, שפורסם בכתב העת American Journal of Obstetrics & Gynecology, כלל 4,789 ילדים יחידים מאוסטרליה. מתוכם, 246 נולדו לאחר מה שהחוקרים מכנים medically assisted reproduction, או MAR, ו-4,543 נולדו ללא סיוע כזה.
חשוב להדגיש שההגדרה רחבה יותר מהפריה חוץ גופית, IVF. היא כוללת גם הזרקת זרע לביצית, השראת ביוץ, הזרעה תוך רחמית וטיפולים רפואיים אחרים שנועדו לסייע בהשגת היריון.
יותר ביקורים אצל רופאים גם שנים אחרי הלידה
החוקרים חיברו נתונים ממחקר האורך הלאומי Growing Up in Australia למידע ממערכת Medicare האוסטרלית. כך הם יכלו לעקוב אחר ביקורים אצל רופאי משפחה ומומחים, בדיקות רפואיות ושימוש בתרופות מרשם לאורך שנות הילדות. שירותי אשפוז בבתי חולים לא נכללו בניתוח.
התמונה שעלתה הייתה עקבית למדי. כמעט בכל קבוצות הגיל, למעט גילי 10 עד 11, ההוצאה והשימוש בשירותי בריאות מחוץ לבתי החולים היו גבוהים יותר בקרב ילדים שנולדו לאחר טיפולי פוריות.
לא כל ההבדלים היו מובהקים סטטיסטית. לאחר שהחוקרים ביצעו התאמות למשתנים רבים, ההבדל נותר מובהק בגילי שנתיים עד שלוש ובגילי ארבע עד חמש. בגילים הצעירים ביותר חלק משמעותי מהפער נבע מביקורים אצל רופאים מומחים, ובהמשך גם מביקורים אצל רופאי משפחה.
אבל החלק המעניין ביותר במחקר התגלה כאשר החוקרים בדקו אילו תרופות קיבלו הילדים.
שימוש מוגבר פי 3.2 בתרופות להפרעות קשב וריכוז
בכל קבוצות הגיל שנבדקו בין גיל 6 ל-15, ילדים שנולדו לאחר סיוע רפואי להשגת היריון היו בעלי סיכוי גבוה יותר לקבל תרופות לטיפול ב-ADHD.
לאחר התאמה למאפייני ההיריון והלידה ולגורמים סוציו אקונומיים, הסיכוי לקבל תרופות ל-ADHD היה גבוה פי 2.41 עד פי 3.20 בהשוואה לילדים שנולדו לאחר היריון טבעי.
גם המספרים המוחלטים ממחישים את הפער. בגילי 6 עד 7 קיבלו תרופות ל-ADHD כ-1.26% מהילדים שנולדו ללא טיפולי פוריות, לעומת 3.62% מהילדים בקבוצת הטיפולים. בגילי 14 עד 15 עמדו השיעורים על 3.03% לעומת 6.94%, בהתאמה.
הבדלים נמצאו גם בתרופות הקשורות לבריאות הנפש. בגילי ארבע עד חמש היה הסיכוי לקבל תרופות כאלה גבוה פי 5.24 בקרב הילדים שנולדו לאחר טיפולי פוריות, ולאחר מכן, בגילי שש עד שבע, גבוה פי 2.96. בגילים מבוגרים יותר כבר לא נמצאו הבדלים מובהקים.
לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים משמעותיים ועקביים בשימוש בתרופות לאסתמה, אקזמה, מזרקי אדרנלין או תרופות נגד זיהומים. כלומר, המחקר אינו מצביע על עלייה גורפת בשימוש בכל סוגי התרופות.
האם טיפולי הפוריות הם הסיבה?
כאן נדרשת זהירות מיוחדת. התשובה היא שהמחקר אינו יכול לקבוע זאת.
אחת האפשרויות היא שהורים שעברו מסלול מורכב בדרך להורות פונים יותר לרופאים ומבצעים יותר בדיקות לילדיהם. אלא שהחוקרים ניסו להתמודד עם ההסבר הזה באמצעות התאמות להכנסה, השכלת האם, מקום מגורים ומאפיינים סוציו אקונומיים נוספים. הפערים לא נעלמו.
במקביל הם הביאו בחשבון גורמים נוספים שעלולים להשפיע על בריאות הילד, בהם גיל ההורים, משקל לידה, שבוע הלידה, לידה בניתוח קיסרי וכן עישון, צריכת אלכוהול, יתר לחץ דם, סוכרת ומצבים נפשיים של האם במהלך ההיריון.
אבל גם לאחר כל ההתאמות האלה נותרת שאלה שהמחקר אינו מסוגל לפתור: האם ההבדלים קשורים לטיפולי הפוריות עצמם, או אולי לבעיית הפוריות הבסיסית של ההורים ולגורמים גנטיים, רפואיים או סביבתיים אחרים?
החוקרים עצמם מדגישים שלא ניתן היה להפריד בין סוגי טיפולי הפוריות השונים, וגם לא לשלוט במלואם במחלות ובמאפיינים של ההורים, ובהם ADHD ומצבים נפשיים, שעשויים להשפיע גם על הילדים.
יש עוד הסתייגות חשובה: הילדים במחקר נולדו בשנים 2003 ו-2004. טיפולי הפוריות השתנו מאז משמעותית, לרבות התרופות ודרכי החזרת העוברים, ולכן החוקרים מזהירים שלא בטוח שאפשר להשליך את הממצאים במלואם על ילדים שנולדים בעקבות טיפולים מודרניים.
לכן המסר אינו שהורים שעברו טיפולי פוריות צריכים לחשוש, ובוודאי שלא שכל ילד שנולד בדרך זו נמצא בסיכון גבוה לפתח ADHD. הממצא המרכזי הוא אחר: ייתכן שלקבוצת הילדים הזו יש צרכים רפואיים שונים לאורך הילדות, והחוקרים סבורים שהדבר מצדיק המשך מחקר, מודעות ומעקב שיאפשרו לזהות בעיות, ובהן הפרעת קשב, מוקדם יותר.