אבטיח הוא אחד הסמלים המובהקים של הקיץ הישראלי, ובימים החמים לא קשה למצוא אנשים שאוכלים ממנו מדי יום. הוא מתוק, מרענן ומורכב ברובו ממים, אבל מה קורה לכליות כשאבטיח הופך להרגל יומיומי?
עבור רוב האנשים הבריאים, התשובה דווקא מעודדת. הרכבו של האבטיח עשוי לתרום להידרציה, לספק נוגדי חמצון ואף להשפיע בעקיפין על גורם סיכון מרכזי לבריאות הכליות: לחץ הדם. אלא שיש גם קבוצה שעבורה כמויות גדולות של אבטיח עלולות להפוך מיתרון לבעיה.
יותר מ-90% מים
בין 90% ל-92% ממשקלו של האבטיח הם מים, ולכן אכילתו תורמת לכמות הנוזלים הכוללת שאנחנו מקבלים במהלך היום. זה לא אומר שאבטיח צריך להחליף שתיית מים, אבל הוא בהחלט יכול להיות חלק מתפריט שתומך בשמירה על מאזן נוזלים תקין.
לכליות יש כאן תפקיד מרכזי. הן מסננות את הדם, מסלקות חומרי פסולת ומווסתות בין היתר את מאזן הנוזלים והאלקטרוליטים בגוף. צריכת נוזלים מספקת תומכת בתהליך הסינון ובייצור תקין של שתן.
שמירה על הידרציה מספקת נקשרה במחקרים גם להפחתת הסיכון להיווצרות אבנים בכליות. במילים פשוטות, כאשר יש מספיק נוזלים, השתן מדולל יותר וכך קטן הסיכוי שחומרים מסוימים יתגבשו וייצרו אבנים.
לאבטיח יש גם השפעה משתנת קלה וטבעית, הנובעת במידה רבה מתכולת המים הגבוהה שלו. אצל אדם בריא מדובר בדרך כלל בחלק טבעי מתהליך פינוי הנוזלים על ידי הגוף.
הקשר המפתיע ללחץ הדם
ההשפעה האפשרית של אבטיח על הכליות אינה מסתכמת בכמות המים שבו. הפרי מכיל גם חומצת אמינו בשם L ציטרולין, שהגוף יכול להפוך ל-L ארגינין. תרכובות אלו משתתפות במסלול המוביל לייצור תחמוצת חנקן, המסייעת להרפיית כלי הדם ולשיפור זרימת הדם.
סקירה שיטתית ומטא אנליזה שבחנה תיסוף באבטיח מצאה ירידה משמעותית בלחץ הדם הסיסטולי.
למה זה חשוב לכליות? לחץ דם גבוה הוא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים למחלת כליות כרונית. לאורך זמן הוא עלול לפגוע בכלי הדם הזעירים המשתתפים בתהליך הסינון בכליות. לכן, שמירה על לחץ דם תקין היא גם אחת הדרכים החשובות לשמירה על בריאות הכליות.
עם זאת, אין להסיק מכך שאכילת אבטיח היא טיפול בלחץ דם גבוה. המחקרים אינם מוכיחים שאכילת הפרי מדי יום תמנע מחלת כליות, ובוודאי שאינה מחליפה טיפול רפואי ביתר לחץ דם.
גם נוגדי החמצון נכנסים לתמונה
אבטיח מספק גם ליקופן, ויטמין C, קרוטנואידים ותרכובות צמחיות נוספות בעלות פעילות נוגדת חמצון.
העניין הזה משמעותי משום שעקה חמצונית, מצב שבו נוצר חוסר איזון בין רדיקלים חופשיים לבין יכולת הגוף להתמודד איתם, מעורבת בהתפתחות מחלות שונות, ובהן מחלות לב וכלי דם ומחלות כליה כרוניות.
מחקרים ניסויים מצביעים גם על אפשרות שתרכובות צמחיות מסוימות עשויות לתמוך במערכות נוגדות החמצון הטבעיות של הגוף. אלא שגם כאן צריך להיזהר מהבטחות גדולות מדי: נכון להיום אין ניסויים קליניים שמוכיחים שאכילת אבטיח כשלעצמה מונעת מחלת כליות.
אבל יש אנשים שדווקא צריכים להיזהר
כל מה שנאמר עד עכשיו מתייחס בעיקר לאנשים עם תפקוד כלייתי תקין. כאשר הכליות כבר אינן מתפקדות היטב, התמונה יכולה להשתנות.
אחת הסיבות לכך היא אשלגן. כוס אבטיח במשקל של כ-155 גרם מכילה כ-174 מיליגרם אשלגן. פרוסה גדולה, במשקל של כ-432 גרם, כבר יכולה לספק כ-484 מיליגרם.
אבטיח אמנם אינו נחשב לפרי עתיר במיוחד באשלגן, אבל הכמות הכוללת חשובה. כליות בריאות מסוגלות בדרך כלל לסלק עודפי אשלגן מהדם. כאשר יכולת הסינון נפגעת, האשלגן עלול להצטבר ולגרום להיפרקלמיה.
זהו מצב שעלול להיות מסוכן. רמות אשלגן גבוהות מאוד עלולות לגרום לחולשת שרירים ולהפרעות בקצב הלב, ובמקרים חמורים אף לדום לב.
לכן אנשים עם מחלת כליות כרונית בינונית עד מתקדמת, ובמיוחד מטופלי דיאליזה, צריכים להתייעץ עם הרופא או הדיאטנית לגבי הכמות המתאימה להם ולא להפוך אכילת אבטיח יומית להרגל בלי לבדוק זאת.
תשומת לב מיוחדת נדרשת גם אצל אנשים עם תפקוד כלייתי לקוי הנוטלים תרופות שעלולות להעלות את רמת האשלגן, ובהן תרופות מסוימות ממשפחת מעכבי ACE, חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין, אנטגוניסטים לקולטן למינרלוקורטיקואידים וחלק מהמשתנים משמרי האשלגן.
ומה לגבי כל המים שבאבטיח?
גם היתרון הבולט ביותר של האבטיח עלול להפוך לחיסרון אצל אנשים מסוימים.
אנשים הסובלים ממחלת כליות מתקדמת או עוברים דיאליזה עשויים לקבל הנחיה רפואית להגביל את כמות הנוזלים היומית. מכיוון שאבטיח מכיל עד 92% מים, אכילת כמות גדולה ממנו צריכה להיחשב כחלק מצריכת הנוזלים היומית.
השורה התחתונה פשוטה: אצל רוב האנשים הבריאים, אבטיח יכול בהחלט להשתלב בתפריט היומי כחלק מתזונה מאוזנת. הוא מספק הרבה נוזלים ותרכובות צמחיות מועילות ועשוי להשתלב בתזונה התומכת בבריאות הלב והכליות. אבל דווקא מי שכבר סובל ממחלת כליות צריך להתייחס אליו אחרת. במקרה הזה, "בריא" לא בהכרח אומר שאפשר לאכול ממנו ללא הגבלה.
