הטריק הקטן שיכול להפוך את הקפה שלכם לפחות מר ויותר בריא

עבור רבים מאיתנו, כוס הקפה של הבוקר היא כמעט טקס שאסור להתעסק איתו. פולי קפה טובים, מידת הטחינה הנכונה, מים בטמפרטורה המתאימה וקצת חלב למי שאוהב. אבל יש מרכיב אחד שכמעט אף אחד לא חושב להוסיף לקפה, אף שהוא נמצא כמעט בכל מטבח: מלח.

כן, מלח. לא כפית, אפילו לא רבע כפית, אלא קורט זעיר שעשוי לשנות את טעמו של הקפה, להפחית את המרירות שלו ובמקרים מסוימים אפילו לסייע למי שמנסה לצמצם את כמות הסוכר שהוא מוסיף לכוס.

הרעיון אולי נשמע מוזר, אבל יש מאחוריו היגיון. מלח שולחן, המורכב בעיקר מנתרן כלורי, משפיע על האופן שבו אנחנו חווים טעמים. בכמויות קטנות הוא יכול להדגיש טעמים מסוימים ובמקביל לדכא תחושות טעם פחות נעימות, ובראשן מרירות.

בקפה, התוצאה עשויה להיות משקה שנתפס כחלק יותר, פחות מר ולעיתים אפילו מעט מתוק יותר, בלי שהוספנו לו סוכר.

היכולת שלנו לזהות טעם מר אינה מקרית. מבחינה אבולוציונית, מרירות יכולה לשמש כמנגנון אזהרה מפני חומרים שעלולים להיות מזיקים. קולטנים המעורבים בזיהוי טעמים מרים נמצאים לא רק בלשון, אלא גם באזורים נוספים בגוף, בהם מערכת העיכול.

קפה מכיל באופן טבעי תרכובות מרירות, והקלייה וההכנה משפיעות על עוצמתן. הוספה של כמות קטנה מאוד של מלח יכולה למתן את תפיסת המרירות ובכך לאפשר לטעמים אחרים בקפה לבלוט יותר.

זו אינה המצאה שנועדה להפוך קפה למשקה מלוח. להפך. אם אתם ממש טועמים את המלח, סביר להניח שהוספתם יותר מדי. המטרה היא להשתמש בכמות מזערית מספיק כדי להשפיע על איזון הטעמים מבלי שנרגיש שאנחנו שותים קפה מלוח.

כאן נמצא היתרון המעניין יותר מבחינה תזונתית. אנשים רבים מוסיפים סוכר, ממתיקים או קרמים שונים לקפה בעיקר כדי לרכך את המרירות. אם קורט מלח מצליח לעשות חלק מהעבודה הזאת, הוא עשוי לאפשר להפחית את כמות התוספות המתוקות.

קפה שחור ללא תוספות נקשר במחקרים שונים לשורה של יתרונות בריאותיים. מחקרים תצפיתיים מצאו קשר בין שתיית קפה לבין סיכון נמוך יותר לסוכרת מסוג 2, וכן קשרים אפשריים לסיכון מופחת לעלייה במשקל, למחלות ניווניות של מערכת העצבים ולדיכאון.

עם זאת, חשוב לא להפוך את הקפה לתרופה. רבים מהממצאים בתחום מבוססים על מחקרים תצפיתיים, ולכן הם מצביעים על קשרים ואינם מוכיחים בהכרח שהקפה עצמו הוא שגרם להשפעה.

גם הטענה שתוספת סוכר או ממתיקים "מבטלת" את יתרונות הקפה דורשת זהירות. ברור שהוספת כמויות גדולות של סוכר משנה את הפרופיל התזונתי של המשקה ומוסיפה קלוריות וסוכר לתפריט, ולכן אם קורט מלח מאפשר לשתות את הקפה עם פחות סוכר, יש בכך יתרון פשוט וברור.

מלח מכיל נתרן, שהוא אלקטרוליט חיוני לתפקוד הגוף. אלא שאין צורך להתחיל להמליח את הקפה כדי "להחזיר אלקטרוליטים". רוב האנשים מקבלים די והותר נתרן מהמזון, ולעיתים אף הרבה מעבר לכמות המומלצת.

לכן, היתרון המרכזי של הטריק הזה אינו תוספת האלקטרוליטים אלא השינוי בטעם.

לפי ההמלצות המובאות בכתבה המקורית, מבוגרים ובני נוער צריכים להגביל את צריכת הנתרן לפחות מ-2,300 מ"ג ביום, כמות המקבילה בערך לכפית מלח שולחן. הוספת 1/16 כפית מלח לכוס קפה אחת כבר מספקת כ-150 מ"ג נתרן, כ-6% מהגבול היומי למבוגר.

וזו בדיוק הסיבה שאין צורך למדוד 1/16 כפית לכל כוס. קורט זעיר באמת יכול להספיק.

אפשר גם להוסיף מעט מאוד מלח לקפה הטחון לפני שמכינים קנקן שלם, וכך לפזר את הכמות על פני מספר כוסות.

אצל אדם בריא, הוספה מזדמנת של קורט קטן מאוד של מלח לקפה אינה צפויה להיות משמעותית מבחינת צריכת הנתרן היומית, כל עוד התזונה כולה אינה עמוסה במלח.

אבל אנשים המתבקשים להגביל נתרן, ובמיוחד מי שסובלים מלחץ דם גבוה שאינו מאוזן או נמצאים בדיאטה דלת נתרן מסיבה רפואית, צריכים להתייעץ עם איש מקצוע לפני שהם הופכים את הטריק הזה להרגל.

וכמובן, גם הקפאין עצמו דורש תשומת לב. עבור רוב המבוגרים הבריאים, צריכה של עד 400 מ"ג קפאין ביום נחשבת בדרך כלל לגבול בטוח. צריכה גבוהה מדי עלולה לגרום לדופק מהיר, פלפיטציות, עלייה בלחץ הדם, הפרעות שינה, חרדה, רעד, בחילות, אי נוחות במערכת העיכול וכאבי ראש.

נשים בהיריון או מניקות, בני נוער ואנשים הרגישים במיוחד לקפאין עשויים להזדקק לכמות נמוכה יותר.

המילה החשובה ביותר כאן היא "מעט". לא צריך להפוך את הקפה למרק ולא כדאי להשתמש בטריק כתירוץ להגדיל את צריכת המלח.

אם אתם שותים קפה מר ומעמיסים עליו סוכר רק כדי לרכך את טעמו, אפשר לנסות להוסיף קורט זעיר לקפה הטחון לפני ההכנה או ישירות למשקה ולבדוק אם המרירות מתמתנת.

אולי לא תרגישו טעם של מלח בכלל. וזה בדיוק הרעיון.