ד"ר מאיה רוזמן: איך מוצר "ללא תוספת סוכר" עדיין יכול להכיל לא מעט סוכר?

בעקבות הידיעה על אישור בקשה לניהול תביעה ייצוגית נגד רשת גולדה קיבלתי לא מעט שאלות על לקטוז, סוכר ותחליפי סוכר בגלידות ובמוצרי חלב.

חשוב לי להדגיש: אין לי שום קשר לרשת גולדה ואין לי עמדה לגבי ההליך המשפטי. אבל מבחינה תזונתית יש כאן בלבול שכדאי לעשות בו סדר.

בית המשפט המחוזי מרכז לוד אישר בקשה לניהול תביעה ייצוגית נגד חברת אניטה גלידה, המפעילה את רשת גולדה, בטענה כי גלידות ששווקו כ"ללא סוכר" הכילו בפועל לקטוז בכמות גבוהה מהסף המותר לסימון כזה, וכן תחליפי סוכר רב כוהליים שלטענת המבקשת לא סומנו באופן ברור. הרשת מצדה טענה כי צרכן סביר מבין שגלידה המבוססת על חלב מכילה לקטוז באופן טבעי, וכי הכוונה הייתה להיעדר סוכר מוסף.

חשוב לזכור כי מדובר באישור לנהל את התביעה כייצוגית, ולא בהכרעה סופית בטענות.

לקטוז הוא הסוכר הטבעי של החלב. הוא נוצר באופן טבעי בגוף הפרה ומגיע כחלק מהחלב, ולא מוסיפים אותו מבחוץ.

טעמו מתוק הרבה פחות מסוכר לבן, ולכן רובנו כלל לא תופסים חלב כמזון מתוק. מבחינה כימית ותזונתית, לעומת זאת, לקטוז הוא בהחלט סוכר. הוא פחמימה מסוג דו סוכר, ולכן בטבלת הסימון התזונתי הוא נכלל גם בכמות הפחמימות וגם בשורה "מתוכן סוכרים".

זו נקודה שמבלבלת צרכנים רבים.

כשאנחנו אומרים בשפה היומיומית "סוכר", אנחנו חושבים בדרך כלל על סוכר לבן, סירופ או סוכר שהוסיפו למוצר. לקטוז רחוק מאוד מהדימוי הזה מבחינת הטעם, אבל מבחינת הסימון התזונתי הוא נחשב לסוכר.

לכן יוגורט טבעי, למשל, יכול להיות מיוצר ללא שום תוספת סוכר ועדיין להכיל כמה גרמים של סוכרים ל-100 גרם. אלה פשוט הסוכרים שנמצאים באופן טבעי בחלב.

כאן נמצאת אחת ההבחנות החשובות ביותר.

הכיתוב "ללא סוכר" מתייחס לכמות הסוכרים שנמצאת בפועל במוצר. בישראל הסימון אינו מחייב אפס מוחלט, אלא כמות שאינה עולה על 0.5 גרם סוכרים ל-100 גרם או ל-100 מ"ל מזון.

לעומת זאת, "ללא תוספת סוכר" פירושו שלא הוסיפו למוצר סוכרים לצורך המתקה. עדיין יכולים להיות בו סוכרים טבעיים שמקורם בחומרי הגלם.

כך למשל ריבה ללא תוספת סוכר עדיין יכולה להכיל את הסוכרים הטבעיים של הפרי. באותה צורה, מוצר חלב ללא תוספת סוכר יכול להכיל לקטוז.

במקרה של הגלידות שבמרכז ההליך, לפי הטענות שהוגשו לבית המשפט, בבדיקת מעבדה נמצאו בטעמים שנבדקו כ-6.6 גרם לקטוז ל-100 גרם מוצר, לעומת הסף של עד 0.5 גרם הנדרש לסימון "ללא סוכר".

גם נוכחות של רב כוהליים כמו מלטיטול, סורביטול, קסיליטול או אריתריטול אינה חריגה במוצרים שבהם מבקשים להפחית סוכר.

סוכרים כוהליים, הנקראים גם פוליאולים, הם פחמימות בעלות טעם מתוק המשמשות כתחליפי סוכר בגלידות, מסטיקים, ממתקים ומוצרים ללא תוספת סוכר. למרות שמם, אין להם קשר לאלכוהול שבמשקאות.

הגוף סופג ומפרק אותם אחרת מסוכר רגיל, ולכן בדרך כלל הם מספקים פחות קלוריות וגורמים לעלייה מתונה יותר ברמת הסוכר בדם. עם זאת, ההשפעה אינה זהה בכל הסוגים.

כמות גדולה של חלק מהפוליאולים עלולה לגרום אצל אנשים מסוימים לגזים, נפיחות או שלשול.

במקרה של גולדה נטען גם כי המוצרים הכילו מלטיטול מבלי שהדבר צוין בגילוי מספק. לפי תקנות סימון מזון המכיל ממתיקים, כאשר רב כוהליים מהווים יותר מ-10% ממשקל המזון באריזה, קיימת חובה לציין אזהרה שלפיה צריכה מופרזת עלולה לגרום לפעילות מעיים מוגברת.

לאנשים עם סוכרת חשוב במיוחד להסתכל על כמות הפחמימות הכוללת במנה ולא רק על השורה "מתוכן סוכרים".

לחם הוא דוגמה מצוינת. יכול להופיע עליו הכיתוב "ללא תוספת סוכר", אבל הוא עדיין עשוי להכיל כמות משמעותית של פחמימות שמקורן בקמח ובעמילן, שגם הן משפיעות על רמת הסוכר בדם.

אותו עיקרון נכון גם לגלידה, ליוגורט או לכל מוצר שמסומן "דיאט", "ללא סוכר" או "ללא תוספת סוכר".

ממתיקים ורב כוהליים יכולים להפחית את כמות הסוכר המוסף ולעיתים גם את ההשפעה על רמת הסוכר לעומת מוצר רגיל, אבל הכיתוב בחזית האריזה אינו מספיק.

גם גלידות אחרות המשווקות כדיאטטיות עשויות להכיל סוכרים טבעיים שמקורם בלקטוז או באבקת חלב, ולצדם ממתיקים ורב כוהליים.

לכן הבדיקה הפשוטה ביותר היא להפוך את האריזה ולהסתכל על טבלת הערכים התזונתיים ורשימת הרכיבים, ולא להסתפק במילה "דיאטטי" או "ללא סוכר".

ובמיוחד במקרה של סוכרת, כדאי לבדוק את סך הפחמימות במנה, את גודל המנה ואת הרכב המוצר כולו.