האם אפשר להשפיע כבר בגיל העמידה על בריאות המוח עשרות שנים קדימה? מחקר חדש ומקיף מציע שכן. החוקרים מצאו כי שלושה גורמי סיכון הניתנים לשינוי בגילאי 45 עד 65 קשורים באופן משמעותי למשך הזמן שאנשים חיים ללא דמנציה. מי שלא סבל מלחץ דם גבוה, לא אובחן עם סוכרת מסוג 2 ולא עישן, נהנה בממוצע מכמעט 13 שנות חיים נוספות ללא דמנציה בהשוואה לאנשים שסבלו מכל שלושת גורמי הסיכון.
הממצאים פורסמו בכתב העת הרפואי Neurology, ומצטרפים לשורת מחקרים המצביעים על כך שחלק משמעותי ממקרי הדמנציה אינו גזירת גורל, אלא עשוי להיות מושפע מאורח החיים ומהבריאות הקרדיווסקולרית לאורך השנים.
את המחקר ערכו חוקרים ממרכז הרפואי NYU Langone בארצות הברית, שניתחו נתונים ממחקר ARIC, אחד ממחקרי המעקב הגדולים והוותיקים בעולם. המחקר החל כבר בשנת 1986, ובמסגרתו עקבו החוקרים במשך עשרות שנים אחר בריאותם של אלפי אמריקאים.
בניתוח הנוכחי נכללו 12,409 משתתפים, שגילם הממוצע בתחילת המחקר היה 56. איש מהם לא סבל מדמנציה בתחילת המעקב. החוקרים בחנו שלושה גורמי סיכון מרכזיים: לחץ דם גבוה, סוכרת מסוג 2 ועישון, ולאחר מכן עקבו אחר המשתתפים במשך כ-26 שנים בממוצע.
במהלך תקופת המעקב אובחנו 3,008 משתתפים עם דמנציה, בעוד 5,238 נפטרו מבלי שפיתחו את המחלה.
הפער שנמדד היה דרמטי
כאשר החוקרים השוו בין המשתתפים לפי מספר גורמי הסיכון שלהם, התברר כי ככל שמספר גורמי הסיכון היה נמוך יותר, כך עלה מספר שנות החיים ללא דמנציה.
משתתפים שלא סבלו מאף אחד משלושת גורמי הסיכון חיו בממוצע עוד 30.1 שנים ללא דמנציה.
לעומתם, אנשים עם גורם סיכון אחד נהנו מכ-26.3 שנות חיים ללא דמנציה, משתתפים עם שני גורמי סיכון חיו כ-21 שנים ללא דמנציה, ואילו מי שסבלו משלושת גורמי הסיכון חיו מעט יותר מ-17 שנים ללא דמנציה בלבד.
המשמעות היא שהפער בין שתי הקבוצות הקיצוניות התקרב ל-13 שנים.
"הממצאים שלנו מחזקים את החשיבות של מניעת גורמי הסיכון הללו כבר בגיל העמידה כאסטרטגיה לשמירה על בריאות המוח במשך יותר מעשור", אמר החוקר הראשי, ד"ר ג'וזף קורש, מנהל המכון להזדקנות מיטבית ב-NYU Langone.
לדבריו, התקווה היא שהנתונים יעודדו אנשים להפסיק לעשן ולהקפיד על בריאות כלי הדם כבר מגיל 45.
לא רק הסיכון למחלה, אלא גם איכות השנים
אחד ההיבטים המעניינים במחקר הוא שהחוקרים לא הסתפקו בשאלה מי חלה בדמנציה, אלא בחנו כמה שנים חיו המשתתפים ללא המחלה.
גישה זו מעניקה תמונה רחבה יותר של איכות החיים בגיל המבוגר, משום שגורמי הסיכון שנבדקו אינם משפיעים רק על הסיכון לדמנציה, אלא גם על הסיכון למחלות לב, שבץ מוחי ומחלות כרוניות אחרות העלולות לקצר את תוחלת החיים.
המחקר מצא גם הבדלים בין קבוצות אוכלוסייה. נשים חיו יותר שנים ללא דמנציה בהשוואה לגברים, ללא קשר למספר גורמי הסיכון שהיו להן. בנוסף נמצא כי משתתפים לבנים חיו יותר שנים ללא דמנציה בהשוואה למשתתפים שחורים, ממצא שלדברי החוקרים דורש מחקר נוסף להבנת הגורמים האפשריים.
למה דווקא שלושת הגורמים האלה?
לחץ דם גבוה, סוכרת מסוג 2 ועישון נחשבים כבר שנים לגורמי סיכון משמעותיים למחלות לב וכלי דם. בשנים האחרונות הולכות ומצטברות הראיות לכך שהם משפיעים גם על בריאות המוח.
פגיעה בכלי הדם עלולה להפחית את אספקת הדם למוח, להגביר תהליכי דלקת ולהאיץ שינויים ניווניים הקשורים לדמנציה. החוקרים מציינים כי שלושת גורמי הסיכון הללו מופיעים לעיתים קרובות כבר בגיל העמידה, ולכן זהו חלון הזדמנויות חשוב להתערבות.
לצד התוצאות המרשימות, החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר תצפיתי. כלומר, הוא מצביע על קשר בין גורמי הסיכון לבין מספר שנות החיים ללא דמנציה, אך אינו מוכיח שהם הסיבה הישירה להבדלים שנמצאו.
עם זאת, הממצאים משתלבים היטב בידע המדעי הקיים. מחקרים קודמים כבר העריכו כי ניתן למנוע או לפחות לדחות עד כ-45% ממקרי הדמנציה בעולם באמצעות טיפול בגורמי סיכון הניתנים לשינוי לאורך החיים.
לדברי ד"ר ג'קי הנלי מארגון Alzheimer's Research UK, שלא הייתה שותפה למחקר, המסר לציבור ברור: "שמירה על בריאות הלב היא גם שמירה על בריאות המוח". לדבריה, פעילות גופנית סדירה, הימנעות מעישון, איזון לחץ הדם וטיפול בסוכרת הם צעדים מעשיים שכל אחד יכול לנקוט כדי להפחית את הסיכון לירידה קוגניטיבית בעתיד.
השורה התחתונה היא שאין כיום דרך מובטחת למנוע דמנציה, אך יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שהבחירות שאנחנו עושים כבר באמצע החיים עשויות להשפיע באופן משמעותי על בריאות המוח ועל איכות החיים בגיל המבוגר.