לא מה שחשבנו: צריכה מוגברת של חלבון מורידה את תוחלת החיים

חלבון הפך בשנים האחרונות לכוכב הבלתי מעורער של עולם התזונה. הוא מופיע כיום לא רק בבשר, ביצים ומוצרי חלב, אלא גם בעוגיות, דגני בוקר, חטיפים, משקאות ואפילו מים מועשרים. המסר השיווקי ברור: יותר חלבון שווה יותר שריר, יותר שובע ובריאות טובה יותר.

אלא שסקירה מדעית חדשה, שהתבססה על 350 מחקרים בבעלי חיים ובבני אדם, מציעה תמונה מורכבת בהרבה. לפי החוקרים, צריכה גבוהה יותר של חלבון אינה בהכרח עדיפה בכל מצב, ובחלק מהמקרים דווקא הגבלה מתונה שלו עשויה לתרום לבריאות מטבולית טובה יותר ולהאט תהליכים הקשורים להזדקנות.

הסקירה, שפורסמה בסוף יולי, בחנה מחקרים שבהם הופחתה כמות החלבון בתזונה של עכברים, חולדות, זבובי פירות, דגים ובני אדם. בבעלי החיים התמונה הייתה עקבית יחסית: מי שקיבלו פחות חלבון נטו לחיות זמן רב יותר ולשמור על בריאות טובה יותר לאורך החיים.

במחקרים קטנים וקצרי טווח שנערכו בבני אדם, משתתפים שאכלו תפריט מוגבל בחלבון ירדו במשקל ובמסת השומן והציגו שיפור ברמות הסוכר בצום. באופן מפתיע, בחלק מהמחקרים הם אף אכלו יותר קלוריות, כך שהשינוי לא הוסבר בהפחתת הצריכה הקלורית.

עם זאת, חשוב להבין מה פירושה של "הגבלת חלבון". בעוד שבחלק מהניסויים בבעלי חיים ניתנו תפריטים דלים מאוד בחלבון, במחקרים בבני אדם הכמות הייתה לרוב קרובה לקצובה היומית המומלצת, ולא לרמות שעלולות לגרום למחסור תזונתי.

כלומר, המסר אינו להפסיק לאכול חלבון, אלא לבדוק האם חלק מהאנשים צורכים כיום כמויות גדולות בהרבה ממה שהגוף באמת צריך.

אחת ההשערות המרכזיות היא שצריכת חלבון גבוהה מאותתת לתאי הגוף להיכנס למצב של צמיחה, בנייה והתרבות. תהליכים אלה חיוניים בגיל צעיר, בתקופות של גדילה, היריון או בניית מסת שריר, אך פעילות מתמשכת שלהם עלולה להיות כרוכה גם במחיר.

בכל פעם שתא מתחלק עליו להעתיק את החומר הגנטי שלו. התהליך אינו מושלם, ועלולות להתרחש בו טעויות. ככל שמספר החלוקות גדל, כך עולה גם האפשרות להצטברות שינויים שעלולים לתרום להזדקנות ולמחלות, ובהן סרטן.

כאשר צריכת החלבון מוגבלת, לפחות לפי המודלים שנבדקו, הגוף עשוי לעבור ממצב של צמיחה למצב שבו הוא משקיע יותר בתיקון, במחזור ובהתחדשות של מרכיבים קיימים בתא. מנגנון דומה הוצע גם כדי להסביר מדוע הגבלת קלוריות מאריכה חיים בבעלי חיים.

אלא שהגבלת חלבון והגבלת קלוריות אינן זהות. מחקרים בעכברים מצביעים על כך שתפריט דל יותר בחלבון עשוי להגביר פעילות של רקמת שומן תרמוגנית, ששורפת אנרגיה כדי לייצר חום. כך ייתכן שהגוף מוציא יותר אנרגיה גם כאשר האדם אוכל יותר קלוריות.

לצד הממצאים המסקרנים, קיימות עדויות רבות לכך שצריכת חלבון גבוהה יותר עשויה לסייע לירידה במשקל, לתחושת שובע ולשמירה על מסת שריר, במיוחד בגיל מבוגר.

איבוד שריר הקשור לגיל, המכונה סרקופניה, הוא גורם מרכזי לחולשה, לנפילות ולאובדן עצמאות. מסיבה זו, רבים מהמומחים ממליצים למבוגרים לצרוך יותר חלבון מהקצובה המינימלית, בעיקר בשילוב אימוני כוח.

מחקר שפורסם בשנת 2024 אף קשר צריכת חלבון גבוהה יותר להזדקנות בריאה יותר, כולל תפקוד גופני וקוגניטיבי טוב יותר. עם זאת, החוקרים מצאו הבדל בין מקורות החלבון. צריכה גבוהה יותר של חלבון מהצומח נקשרה לפחות מחלות כרוניות ולבריאות טובה יותר, בעוד שצריכה גבוהה של חלבון מהחי נקשרה לסיכון גבוה יותר למחלות כרוניות, לצד תפקוד גופני טוב יותר.

החוקרים מדגישים שאין כמות אחת המתאימה לכולם. אנשים המבצעים אימוני כוח, נשים בהיריון, מבוגרים הנמצאים בסיכון לאיבוד מסת שריר ואנשים המתאוששים ממחלה עשויים להזדקק לכמויות גבוהות יותר.

לעומת זאת, אצל אנשים יושבניים שאינם מתאמנים, צריכת חלבון מופרזת באמצעות חטיפים, משקאות ומוצרים מועשרים עשויה שלא לספק יתרון דומה.

גם דיאטה דלה מדי בחלבון אינה נטולת סיכונים. היא עלולה לפגוע בתפקוד מערכת החיסון, בצפיפות העצם, במסת השריר ובהחלמה ממחלות ופציעות. לכן המומחים מזהירים שלא לנסות באופן עצמאי תפריטים קיצוניים.

חשוב לציין כי הראיות בבני אדם עדיין מבוססות בעיקר על מחקרים קטנים וקצרי טווח. אין כיום הוכחה שהגבלת חלבון מאריכה חיים בבני אדם, ואין מספיק נתונים כדי לקבוע כמות אידיאלית לכל גיל או מצב בריאותי.

לכן ההמלצה המעשית בשלב זה היא לא להיסחף אחרי מוצרים מועשרים רק משום שעל אריזתם מופיעה המילה "חלבון". עדיף להתמקד באיכות התזונה כולה, לבחור בעיקר מזונות שלמים, ירקות, קטניות, דגנים מלאים, אגוזים ומקורות חלבון איכותיים.

בסופו של דבר, ייתכן שהשאלה החשובה אינה רק כמה חלבון אנחנו אוכלים, אלא מאיזה מקור, באיזה גיל, באיזו רמת פעילות ולשם איזו מטרה. המדע עדיין אינו מספק מספר קסם, אבל הוא כן מציע לעצור לפני שמוסיפים עוד חלבון לכל ארוחה רק משום שזה הפך לטרנד.