מתי שכחה היא חלק מהגיל ומתי היא סימן אזהרה? המומחים מסבירים

מי מאיתנו לא חווה את הרגע המתסכל הזה: נכנסים לחדר, עוצרים לרגע ומנסים להיזכר למה בכלל באנו לשם. או אולי אתם מחפשים את המשקפיים שכבר נמצאים על הראש, שוכחים שם של אדם שפגשתם לפני רגע, או מאבדים את חוט המחשבה באמצע משפט. עבור רבים, במיוחד אחרי גיל 50, הרגעים האלה מעוררים מיד חשש: האם זו רק הזדקנות טבעית, או אולי תחילתה של דמנציה?

לדברי מומחים, ברוב המקרים אין סיבה להיכנס לפאניקה. שינויים מסוימים בזיכרון ובמהירות החשיבה הם חלק מתהליך ההזדקנות התקין, ולעיתים קרובות יש להם הסברים פשוטים ואף הפיכים.

רוז גרפינקל, בת 74, שעבדה במשך שנים כאודיולוגית בבתי ספר, מספרת שהיא עדיין מסוגלת לזכור תוצאות בדיקות שמיעה של ילדים שטיפלה בהם לפני עשרות שנים. לעומת זאת, היא מודה שכיום היא מוצאת את עצמה לא פעם עומדת באמצע החדר ותוהה מדוע נכנסה אליו מלכתחילה.

לדבריה, השינויים החלו כבר לאחר פרישתה לגמלאות, אך בשנים האחרונות הם הפכו שכיחים יותר. במקום להסתמך על הזיכרון בלבד, היא נעזרת כיום ברשימות, ביומן מסודר ובקופסאות לתרופות.
לדברי ד"ר נתניאל צ'ין, גריאטר ומנהל רפואי במרכז לחקר מחלת אלצהיימר באוניברסיטת ויסקונסין, המוח בגיל 60 או 70 פשוט אינו פועל באותה מהירות שבה פעל בגיל צעיר יותר.

לדבריו, כל עוד מדובר בשכחה קלה ומזדמנת, והאדם ממשיך לנהל את חייו באופן עצמאי, אין בכך בהכרח עדות למחלה. אם אתם עדיין מסוגלים לנהל את הכספים שלכם, להגיע לפגישות בזמן ולהתמצא במקומות מוכרים, שכחה מזדמנת נחשבת בדרך כלל לתופעה תקינה של ההזדקנות.

אחת ההפתעות הגדולות היא שלא תמיד מדובר בבעיה של הזיכרון עצמו. לעיתים קרובות, הבעיה מתחילה דווקא בקשב.

החיים המודרניים עמוסים במשימות, התראות, הודעות, עבודה, משפחה ואינספור גירויים. במצב כזה המוח כלל אינו מספיק "לרשום" את המידע מלכתחילה.

לדברי ד"ר נינה וסאן, פסיכיאטרית מאוניברסיטת סטנפורד, כדי שנוכל להיזכר במשהו, המידע חייב לעבור תחילה תהליך של קידוד במוח. כאשר דעתנו מוסחת, התהליך הזה פשוט לא מתרחש.

במילים אחרות, אם לא באמת הקדשנו תשומת לב לכך שהנחנו את המפתחות על השולחן, אין פלא שלא נזכור היכן הם נמצאים.

גורם נוסף שמשפיע באופן משמעותי על הזיכרון הוא איכות השינה.

במהלך השינה המוח מעביר מידע מהזיכרון לטווח קצר אל הזיכרון לטווח הארוך. מחקרים מראים שגם לילה אחד שבו ישנים פחות משש שעות עלול לפגוע ביכולת ליצור זיכרונות חדשים.

אצל מבוגרים השינה נוטה להיות מקוטעת יותר, אך גם אנשים בגיל העבודה עלולים לסבול ממחסור כרוני בשינה, בין היתר בשל עומס, לחץ וגידול ילדים.

מחקרים מצביעים על כך שנדודי שינה ודום נשימה בשינה שלא מטופל עלולים להקשות על הריכוז, הלמידה והזיכרון.

מלבד הגיל, הקשב והשינה, קיימים מצבים רפואיים רבים שעלולים לגרום לירידה זמנית או ממושכת בזיכרון.

אצל נשים, למשל, תקופת טרום גיל המעבר וגיל המעבר מלוות בירידה ברמות האסטרוגן. ההורמון הזה משפיע גם על אזורים במוח האחראים על הזיכרון, הלמידה והתכנון, ולכן נשים רבות מדווחות בתקופה זו על קושי בשליפת מילים, איטיות מחשבתית ותחושת "ערפול מוחי".

גם מצב הרוח משחק תפקיד חשוב. דיכאון וחרדה עלולים לפגוע ביכולת של המוח לקלוט מידע חדש ולעבד אותו. למעשה, לדברי מומחים, דיכאון שאינו מטופל עלול לעיתים להיראות כמו ירידה קוגניטיבית, אף שהגורם שונה לחלוטין.

בנוסף, ישנם מצבים רפואיים נוספים שעלולים לגרום לשכחה, ובהם הפרעת קשב וריכוז, תת פעילות של בלוטת התריס, מחסור בוויטמין B12, ירידה בשמיעה ותופעות לוואי של תרופות מסוימות. במקרים רבים, טיפול בגורם עצמו מוביל גם לשיפור בזיכרון.

אחת הדוגמאות המעניינות היא ירידה בשמיעה. כאשר המוח משקיע מאמץ רב בפענוח קולות ודיבור, נותרות לו פחות משאבים לעיבוד המידע ולשמירתו בזיכרון. מחקרים אף מצאו כי שימוש במכשירי שמיעה בקרב אנשים בסיכון גבוה עשוי להפחית משמעותית את קצב הירידה הקוגניטיבית.

השאלה שמטרידה רבים היא היכן עובר הגבול בין שכחה טבעית לבין סימן אזהרה. לדברי ד"ר נתניאל צ'ין, יש שלושה סימנים מרכזיים שצריכים להדליק נורה אדומה:

• תדירות: אם השכחה אינה מתרחשת מדי פעם אלא חוזרת פעמים רבות במהלך היום, כדאי להיבדק.
• חוסר היכולת להתגבר על השככה באמצעות פתרונות פשוטים: אם, למשל, החלטתם להניח תמיד את המפתחות באותה קערה ליד הדלת, ובכל זאת אתם ממשיכים לאבד אותם באופן קבוע, ייתכן שמדובר בבעיה עמוקה יותר.
• פגיעה בתפקוד: כאשר השכחה מתחילה להפריע לעבודה, לניהול הבית, לנהיגה או ליחסים עם בני המשפחה, אין להסתפק בהסברים כמו "זה רק הגיל".

גם סוג השכחה חשוב. יש הבדל בין מצב שבו אדם שוכח מילה מסוימת או מאבד לרגע את חוט המחשבה, לבין מצב שבו הוא כלל אינו זוכר שניהל שיחה או השתתף באירוע. שכחה של אירועים שלמים נחשבת מדאיגה יותר ומחייבת בירור רפואי.

המומחים ממליצים שלא להתעלם גם משינויים נוספים, כמו ירידה פתאומית בראייה, הפרעות משמעותיות בשינה, קושי בתכנון ובקבלת החלטות או הופעה ראשונה של דיכאון בגיל מבוגר. לעיתים אלה עשויים להיות סימנים מוקדמים של מחלות נוירולוגיות שאינן מתבטאות בתחילה דווקא בירידה בזיכרון.

כאשר עולה חשד לבעיה קוגניטיבית, הרופא יכול לבצע סדרת בדיקות שמטרתן להבחין בין הזדקנות תקינה, דמנציה וליקוי קוגניטיבי קל, המכונה MCI.

מדובר במצב ביניים שבו קיימת ירידה מסוימת בזיכרון או ביכולות החשיבה, אך האדם עדיין מצליח לתפקד באופן עצמאי. חלק מהאנשים עם MCI יפתחו בהמשך דמנציה, אך רבים אחרים לא. דווקא בשלב הזה, מסבירים החוקרים, קיימת הזדמנות משמעותית להתערב באמצעות שינויים באורח החיים וטיפול בגורמי הסיכון.

הבשורה המעודדת היא שבריאות המוח מושפעת במידה רבה מהרגלי החיים שלנו.

מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית סדירה, תזונה בריאה בסגנון דיאטת MIND, שמירה על לחץ דם, סוכר וכולסטרול תקינים, פעילות חברתית ואתגרים מחשבתיים עשויים לתרום לשימור התפקוד הקוגניטיבי.

גם פעילויות פשוטות כמו פתרון תשבצים, משחקי קלפים, משחקי מילים, קריאה, סריגה או לימוד מיומנות חדשה מסייעות להפעיל את המוח ולחזק את הקשרים בין תאי העצב.

לצד זאת, חשוב לטפל בהפרעות שינה, להפחית מתח נפשי ולא להזניח בעיות שמיעה או מצבי דיכאון.
כיום קיימות גם תרופות חדשות למחלת אלצהיימר, אך הן מיועדות לשלבים הראשונים ביותר של המחלה. לכן, אם מתעורר חשד לירידה קוגניטיבית, מומלץ לפנות לבדיקה מוקדם ככל האפשר.

בסופו של דבר, שכחה מזדמנת היא חלק טבעי מהחיים של רבים מאיתנו, במיוחד עם העלייה בגיל. אך כאשר היא הופכת תכופה, פוגעת בתפקוד או מלווה בשינויים נוספים, אין להתעלם ממנה. אבחון מוקדם יכול לשלול גורמים הפיכים, לאפשר טיפול מתאים ובמקרים מסוימים אף להאט את התקדמותן של מחלות ניווניות. בדיוק משום כך, אומרים המומחים, עדיף להיבדק ולהירגע מאשר להניח שכל שכחה היא רק חלק בלתי נמנע מההתבגרות.