אתם עושים את זה כל ערב - וזה משפיע לרעה על המוח שלכם

רבים מאיתנו מסיימים את יום העבודה מול הטלוויזיה. סדרה חדשה, חדשות הערב או משחק כדורגל נראים כמו דרך מצוינת להירגע אחרי יום עמוס, אבל מחקר חדש מעלה אפשרות שהרגל ממושך של צפייה בטלוויזיה במשך שעות רבות עשוי להיות קשור לשינויים במוח המזוהים עם מחלת אלצהיימר.

המחקר, שפורסם בכתב העת Alzheimer's & Dementia, עקב אחר יותר מ-1,700 משתתפים במשך כמעט 24 שנים. החוקרים בחנו את הרגלי הצפייה בטלוויזיה של המשתתפים בגיל הביניים, ובהמשך ביצעו להם בדיקות MRI כדי לבדוק האם קיימים שינויים במבנה המוח.

הממצאים הצביעו על כך שגברים שצפו בטלוויזיה במשך שעות רבות הציגו שינויים באזורים במוח הנחשבים פגיעים יותר למחלת אלצהיימר. בנוסף נמצאו אצלם יותר פגיעות בחומר הלבן, שנקשרו במחקרים קודמים לירידה קוגניטיבית ולדמנציה, וכן נפח קטן יותר באונות המצח והעורף, האחראיות בין היתר על קבלת החלטות, תכנון ועיבוד מידע חזותי.

לעומת זאת, החוקרים לא מצאו קשר דומה בקרב נשים.

אחד הממצאים המסקרנים ביותר במחקר היה שלא כל פעילות המתבצעת בישיבה נקשרה לאותם שינויים במוח.

משתתפים שעבודתם חייבה אותם לשבת במשך שעות ארוכות לא הראו את אותם ממצאים שנצפו אצל הצופים הכבדים בטלוויזיה. כלומר, נראה שלא עצם הישיבה היא הבעיה, אלא ייתכן שהאופן שבו מעבירים את הזמן בזמן הישיבה משחק תפקיד משמעותי.

לדברי החוקר הראשי, ד"ר נתן פטר, יש הבדל מהותי בין ישיבה פסיבית מול הטלוויזיה לבין פעילויות אחרות, כמו קריאת ספר, המחייבות מעורבות מחשבתית. "התנהגות יושבנית הפכה לחלק מרכזי מהחיים המודרניים, אבל לא כל פעילות בישיבה זהה. שעה של קריאת ספר שונה מאוד משעה של צפייה פסיבית בטלוויזיה", הסביר.

ממצא נוסף שהפתיע את החוקרים היה שהקשר בין צפייה ממושכת בטלוויזיה לבין השינויים במוח נותר גם לאחר שהתחשבו ברמת הפעילות הגופנית של המשתתפים.

במילים אחרות, גם מי שהתעמל באופן קבוע אך בילה שעות רבות מול הטלוויזיה, עדיין הציג את הקשר שנמצא במחקר. עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר בקשר סטטיסטי בלבד, ולא בהוכחה לכך שהצפייה עצמה גורמת לנזק מוחי.

הסיבה לכך שהממצאים הופיעו רק בקרב גברים עדיין אינה ברורה.

לדברי החוקרים, ייתכן שגברים נוטים לצפות בטלוויזיה במשך פרקי זמן ארוכים ורצופים יותר מאשר נשים. אפשרות נוספת היא שקיימים הבדלים ביולוגיים או הורמונליים המשפיעים על האופן שבו המוח מגיב להרגלי החיים לאורך השנים.

לדבריהם, יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין האם מדובר בהבדל אמיתי או בממצא הקשור לאוכלוסיית המחקר הספציפית.

המחקר לא בחן אילו תוכניות ראו המשתתפים, ולכן החוקרים אינם יכולים לקבוע האם יש הבדל בין צפייה בסרטים, חדשות, סדרות או תוכניות תיעודיות.

עם זאת, מומחים שאינם מעורבים במחקר סבורים שייתכן שקיימים הבדלים בין צפייה פסיבית בתכנים פשוטים לבין צפייה בתוכניות הדורשות חשיבה, למידה או מעקב אחר עלילה מורכבת.

לדברי מומחים בתחום הנוירולוגיה, אין צורך למהר ולהיפרד מהטלוויזיה.

במקום זאת, אפשר להפוך את זמן הצפייה למועיל יותר באמצעות כמה הרגלים פשוטים. למשל, להפעיל כתוביות, לשוחח עם בני משפחה על התוכנית או הסרט, או לשלב פעילות גופנית קלה בזמן הצפייה, כמו הליכה על הליכון, רכיבה על אופני כושר או ביצוע מתיחות.

צעדים כאלה עשויים להפוך את זמן המסך לפעיל יותר מבחינה קוגניטיבית ופיזית.

החוקרים מדגישים כי אין להסיק מהממצאים שטלוויזיה היא גורם ישיר לאלצהיימר. מדובר במחקר תצפיתי, ולכן הוא אינו יכול להוכיח קשר של סיבה ותוצאה. בנוסף, ייתכן שקיימים גורמים נוספים שלא נמדדו והשפיעו על התוצאות.

לדבריהם, המסר המרכזי הוא שחשוב לשים לב לא רק לכמות הזמן שאנו מבלים בישיבה, אלא גם לאופן שבו אנו מנצלים אותו. כאשר שעות ארוכות של צפייה פסיבית באות על חשבון פעילות גופנית, מפגשים חברתיים, קריאה, לימוד או פעילויות אחרות המאתגרות את המוח, ייתכן שהדבר עלול להשפיע על בריאות המוח בטווח הארוך.

המחקר מצטרף לשורה ארוכה של עבודות המדגישות כי אורח חיים פעיל, הן מבחינה גופנית והן מבחינה מחשבתית וחברתית, הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בשמירה על תפקוד המוח ככל שמתבגרים.