לראשונה בישראל: זה הישוב שלמים המותפלים שלו יוסיפו מגנזיום

רוב הישראלים שותים כיום מים שחלק משמעותי מהם מגיע ממתקני התפלה. המים האלה עוברים תהליך שמסלק מהם מלחים וחומרים בלתי רצויים, אך בדרך נעלמים גם מינרלים טבעיים, ובהם מגנזיום, החיוני לפעילות הלב, השרירים ומערכות נוספות בגוף.

כעת, לאחר יותר מעשור של דיונים, דוחות ואזהרות, יוצא לדרך במעגן מיכאל פיילוט לאומי ראשון מסוגו בישראל, שבמסגרתו יוחזר מגנזיום למי השתייה המותפלים באופן מבוקר.

אם הניסוי יצליח, הוא עשוי לסלול את הדרך להוספת המינרל למי השתייה באזורים נוספים בישראל, ואולי אף להפוך את הטכנולוגיה הישראלית לפתרון עבור מדינות אחרות הנשענות על התפלת מי ים.

במים המגיעים ממקורות טבעיים יש בדרך כלל בין 20 ל־30 מיליגרם מגנזיום לליטר. במי ים מותפלים, לעומת זאת, כמעט שאין מגנזיום, משום שתהליך ההתפלה מסיר אותו יחד עם המלחים האחרים.

המחסור הזה נמצא במשך שנים במרכזו של דיון מקצועי בין משרד הבריאות, רשות המים, משרד האוצר וחוקרים העוסקים בבריאות הציבור.

דוח מבקר המדינה משנת 2024 הציג שורה של נתונים ומחקרים שהעלו חשש כי צריכה ממושכת של מים דלים במגנזיום עלולה להיות קשורה לסיכון מוגבר למחלות לב ולבעיות בריאות נוספות.

אחד המחקרים הישראליים שהובאו בדוח בחן מאושפזים לאחר אוטם חד בשריר הלב. בקרב מטופלים שהתגוררו באזורים שבהם מקור המים העיקרי היה מים מותפלים, נמצא סיכון גבוה ביותר מפי שניים לתמותה בתוך 30 יום, בהשוואה למטופלים שהתגוררו באזורים שקיבלו מים ממקורות טבעיים.

עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר במחקר תצפיתי. הוא מצביע על קשר סטטיסטי, אך אינו מוכיח שהמחסור במגנזיום הוא שגרם להבדל בתמותה. ייתכן שגורמים בריאותיים, סביבתיים וחברתיים נוספים השפיעו על התוצאות.

לפי מחקרים נוספים שהובאו בדוח מבקר המדינה, תוספת של 100 מיליגרם מגנזיום לצריכה היומית נקשרה לירידה של כ־30% בסיכון לתמותה ממחלות לב, לירידה של כ־18% בסיכון לסוכרת מסוג 2 ולירידה של בין 8% ל־13% בסיכון לשבץ מוחי.

גם כאן אין מדובר בהוכחה לכך שהוספת מגנזיום למי השתייה תביא בהכרח לאותן תוצאות. כמות המגנזיום שאדם צורך מושפעת גם מהתזונה שלו, ובמיוחד מצריכת ירקות ירוקים, קטניות, אגוזים, זרעים ודגנים מלאים.

ובכל זאת, למים יתרון ציבורי משמעותי: כמעט כולם שותים אותם. לכן הוספת מינרל חיוני למי השתייה עשויה להגיע גם לאנשים שתזונתם אינה מספקת להם כמויות מתאימות.

מבקר המדינה מתח ביקורת על כך שהצורך לבחון הוספת מגנזיום למים מותפלים מוכר זה שנים, אך המדינה לא הצליחה להשלים את הבדיקה המקצועית הנדרשת.

בתקנות בריאות העם אף נקבע כי יש להקים מתקן חלוץ שיבחן את הישימות, הבטיחות והעלויות של המהלך. למרות זאת, עיכובים מצד משרדי הממשלה והגופים האחראים מנעו במשך שנים את קידום הפיילוט ואת קבלת ההחלטה.

כעת, לאחר שנים של מחקר והיערכות, ניתן האישור הרשמי להפעלת המתקן במעגן מיכאל.

המתקן תוכנן, מומן והוקם על ידי חברת טכנולוגיות לשימור הסביבה, EPT, המחזיקה בזיכיון ליישום טכנולוגיה שפותחה בטכניון, במסגרת עבודת המחקר לתואר שני של ד"ר פז נתיב.

בתהליך החדש מופקת ממי הים תמיסה מרוכזת של מגנזיום סולפט ברמת ניקיון גבוהה. המתקן משתמש בממברנות אולטרה פילטרציה וננו פילטרציה, שמפרידות את המגנזיום והסולפט ממלחים וממרכיבים בלתי רצויים אחרים המצויים במים.

לאחר טיפול נוסף שנועד להבטיח את איכות התמיסה ובטיחותה, היא מוזרמת בהדרגה למי השתייה המותפלים במינון מבוקר ובהתאם לדרישות משרד הבריאות.

במהלך הפיילוט ייבחנו איכות המים, יציבות המתקן, בטיחות התהליך, היכולת לשלוט בכמות המגנזיום והעלות של יישום הטכנולוגיה בקנה מידה ארצי.

לדברי פרופ' אורי להב, ממפתחי הטכנולוגיה, ניתן להוסיף באמצעותה יותר מ־20 מיליגרם מגנזיום לליטר מים, בעלות הנמוכה פי שניים עד שלושה מחלופות אחרות. לדבריו, גרסה של הטכנולוגיה כבר אומצה לצורך הוספת מגנזיום למים מותפלים בערב הסעודית.

במעגן מיכאל מספרים כי היוזמה המקומית החלה כבר לפני קרוב לעשור, לאחר שכמה מחברי הקיבוץ דיווחו על עלייה בתדירות של התכווצויות שרירים לאחר המעבר למים מותפלים.

בקיבוץ מבהירים כי מדובר בעדויות אישיות בלבד, שאינן מהוות הוכחה רפואית, אך הן סייעו להעלות את המודעות לנושא ולהניע את החיפוש אחר פתרון.

"מדובר ברגע היסטורי עבור הקיבוץ ועבור מדינת ישראל", נמסר ממעגן מיכאל. "אנו מקווים שהצלחת המהלך תספק בסיס מדעי ומעשי שיאפשר להרחיב את המודל לכל רחבי הארץ ובכך לתרום לבריאותם של מיליוני אזרחים".

אם הפיילוט יעמוד ביעדים, הוא עשוי לספק למדינה את התשתית המדעית, ההנדסית והכלכלית הדרושה להחלטה אם להחזיר מגנזיום למים המותפלים בכל ישראל. עד אז, מדובר במהלך מבטיח, אך כזה שעדיין נדרש להוכיח את בטיחותו, יעילותו וכדאיותו בקנה מידה רחב.